רותם כהן
רותם כהן. צילום: פרטי

הרגע שבו הבטן התהפכה לי / רותם כהן

מילא תל אביב, אבל האילקה? הבר שאני יושב בו פעם בשבוע? ממש מתחת לחגורת הניתוק. רותם כהן, בן 27, מתגורר בבן גוריון - טור אישי בעקבות הפיגוע
מערכת תל אביב אונליין | 09.04.2022

על הפיגוע שמעתי מתוך מבול ההודעות שהציף את הטלפון שלי בשעה תשע בדיוק, כמו כולם נראה לי. הייתי באירוע בצפון העיר, ומיד באותו הרגע כולם רצו לטלוויזיה בבהלה. כמובן שעניתי להודעות בציניות המתבקשת. פיגוע? מה הקשר אליי? הרי אני תל-אביבי מנותק!

פתחתי את הטלפון והתעדכנתי מאפליקציות החדשות. כשהודיעו שהאירוע התרחש ב"אילקה", הבטן שלי התחילה להתהפך. מילא תל אביב, אבל האילקה? הבר שאני יושב בו פעם בשבוע? ממש מתחת לחגורת הניתוק…

צחוק בצד, הפיגוע הזה בהחלט מזעזע ומדיר שינה. כואב לי על ההרוגים, ועצוב לי לדעת שהטרור יכול להגיע ממש עד לסף הדלת שלי, עד למעגל הקרוב ביותר שלי, משפחה וחברים. באותה קלות יכולתי אני לשבת שם באותו הערב. דיזינגוף זה הבית שלי בארבע השנים האחרונות, בשבילי הפיגוע אירע ממש בדלת האחורית.

אבל גם שירתי בצבא, פגשתי את הטרור בעיניים וחוויתי שכול. אני הרי אזרח ישראלי. הפיגוע היה בשבילי אולי איזשהי תזכורת מהעבר. והוא גם מתחבר לרצף הפיגועים מהשבועות האחרונים, זה לא ששכחנו שיש טרור בחוץ.

כשהפיגוע רחוק מהבית שלך ומאנשים שאתה מכיר, הזעזוע עובר מהר. חוזרים מהר מידי לשגרה. אבל כשזה מתחת לבית, וזה לא משנה אם זאת תל אביב או עופרה, זה כואב פי שניים. זה מדיר שינה ומשנה הרגלים הרבה יותר. אין מה לעשות, המרחק הגיאוגרפי משנה.

במובן הזה, תל אביב קיבלה השבוע תזכורת שגם היא לא חפה מסכנה. שלהגיע לתל אביב קל ממש כמו להגיע לבאר שבע, עם כל הפרצות האלו בגדר.

אז נכון, סוף השבוע הזה היה חלש יותר. חלקנו העדיפו להישאר בבית, ואפשר היה לתפוס שולחן במנזר בשישי בערב. אבל, אנחנו עוד נחזור לשגרה. תל אביב לא תפסיק, בדיוק כשם שבאר שבע לא מפסיקה. מכיוון שאלו הם חיינו.

אני לא עיוור לפיגועים אחרים. ואף שלא חשבתי שזה יקרה, מעולם לא חשבתי שתל אביב בטוחה יותר מחדרה. זה לא אומר שלא צריך להמשיך בחיים בין פיגוע לפיגוע. הטרור מגיע לכל פינה במדינה, וימשיך להגיע, עד שלא נטפל בו מהשורש. דין תל אביב כדין בני-ברק.

הבעיה הפלסטינית לא תיעלם, וזה שאני גר בתל אביב היום, לא אומר ששכחתי את זה. זה כן אומר, שאת האחד הזה לקחתי קצת יותר אישית, וגם שעכשיו, יש רעש בלתי פוסק של סירנות מחוץ לבית שלי (מה עם קצת שקט בעיר הזו?!).

 

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.