רמסו אותנו מכול הכיוונים

חשפניות שעבדו בתל אביב, יצאו לאחרונה למאבק ציבורי בדיעבד, נגד סגירת כל מועדוני החשפנות בתל אביב. כידוע, מועדוני החשפנות בעיר נסגרו לפני כשנה וחצי, בפברואר 2020. אחת ממובילות המאבק היא רבקה עראמה, לשעבר חשפנית במועדון “פוסיקט”, שאומרת: “לאחר סגירת כל מועדוני החשפנות, רוב הרקדניות נותרו מחוסרות עבודה, וללא פרנסה. מאוד קשה לנו להתקיים ככה. לפני שסגרו את המועדונים הייתה לנו סוג של יציבות כלכלית. היה אפשר לחיות כמו שצריך”. תגובת ארגוני הנשים: “לרוב הנשים בתעשיית המין, אין את הפריבילגיה הזו, לבחור בחשפנות, והן נאלצות לחוות התעללות אכזרית יומיום”.

בפוסט בפייסבוק, שפרסמה ב-23.09.2021 רבקה עראמה, חשפנית מתל אביב היא כתבה בין היתר: “די לסרסר בנו, די לחיות על חשבוננו. לא עוד. כן כן, אני מדברת על כל ארגוני הנשים, שדאגו לסגור לנו את המועדונים ולפתוח מרכזים קהילתיים, בהם הן ממסכנות אותנו, מוכרות שקרים, רומסות ודורכות עלינו ומרוויחות על כך כסף. מי כאן הסרסורים האמיתיים?”.

כחלק מהמאבק, החלו החשפניות לקיים סיורים ברחבה של מועדון “הפוסיקט” לשעבר, בכיכר אתרים. כזכור, המועדון נסגר לאחר שבמרץ 2017 נשלל ממנו רישיון העסק, בעקבות עתירה של המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות נגד עיריית תל אביב יפו ונגד משטרת ישראל. בחודש אפריל 2019 הוגדר ריקוד הלאפ-דאנס, כמעשה זנות, ובחודש פברואר 2020 הוציאה המשטרה צווי סגירה לכל מועדוני החשפנות שפעלו אז בתל אביב. במהלך בשנת 2020 הוקם במקום מרכז קהילתי, “המרחב החברתי”, שפועל כחממה ליזמות חברתית של ארגונים חברתיים.

“אנחנו מזמינות אתכם”, כותבת עראמה בפייסבוק, “להצטרף, לשמוע סיפורים מפיהן של חשפניות ושורדות מאבקים של נשים שמשתמשות במושג ‘פמיניזם’ כדי לרמוס”. לדברי עראמה, הסיורים יתקיימו בתשלום סמלי: “אנחנו עומדות לערוך סיורים ברחבה של הפוסיקט”, היא מספרת לתל אביב אונליין. “כדי להסביר לאנשים מה קרה. שישמעו את הצד של החשפניות. משקרים לאנשים. לקחו את המועדון והפכו אותו למכון שבו עושים סיורים ומספרים סיפורים שאין להם בסיס. אנחנו רוצות לצאת נגד השקרים האלה, ולתת לאנשים סיור משלנו, שיביא את הצד שלנו”.

חשפנית הלאפ דנס האחרון. הצילומים בכתבה זו: באדיבות רבקה עראמה

לטענתה של עראמה, ארגוני הנשים שיזמו את סגירת המועדונים לא פעלו בהכרח לטובת הרקדניות. “אנחנו מאוד סובלות מההגבלות ומן הסגירה של המועדונים”, אומרת עראמה. “רובנו נפגענו מזה כלכלית ונפשית. מאוד אהבנו את העבודה שלנו. הם החליטו בשבילנו שזה לא טוב עבורנו.מישהו שם לי סטופ באמצע החיים. הייתה לי תוכנית לעבוד עוד שנתיים בתחום וקטעו לי את זה. כלכלית, זה לא קל למצוא עבודה אחרת. נפשית, זה מאוד קשה שסגרו לי את העבודה. אני יכולה לעבור 20 עבודות עד שאמצא עבודה שאפשר לחיות ממנה”.

עראמה, בת 29, עבדה כחשפנית במועדונים “פוסיקט”, “בורסה” ו-“גוגו”. לדבריה, “הפוסיקט היה ה-מקום מבחינת אווירה וכסף שהרווחנו. הוא מאוד הצליח. מאוד נהנתי לעבוד שם. לכן זה כל כך מתסכל. סגרו לנו את המקום שהתפרנסנו ממנו בכבוד בלי לדאוג ובלי להיות תלוי באף אחד. חלק מהבנות הן אמהות חד הוריות, והייתה להן אפשרות כלכלית להיות נשים חזקות, שלא צריכות אף אחד. זה נותן הרבה כוח”.

רוב המועדונים נסגרו בתקופה של הקורונה. “סגירת המועדונים התרחשה ערב התקופה הכלכלית הכי קשה במשק”, אומרת עראמה. “לא הייתה לנו אפשרות למצוא עבודה אחרת. פנינו לכל הארגונים האלה, שקיבלו תקציבים מאוד גדולים, כדי לסגור אותנו, ולא קיבלנו שום פתרון. ביקשתי עזרה במציאת עבודה, אז נתנו לי לעבוד במפעל שמכין שייקים. אני לא בחורה אחרי צבא. אני בת 29. אני צריכה משהו שיקדם אותי. זה היה הזוי. ביקשנו סיוע בשכר דירה ולא נעננו. נגמרו התקציבים. בסופו של דבר קיבלנו סיוע כספי קטן וחד פעמי אחרי פרוצדורה ארוכה”.

רבקה עראמה השבוע. צילום: באדיבות רבקה עראמה

ארגוני הנשים טוענות שהעבודה במועדוני החשפנות מהווה ניצול שלכן. מה דעתך על הטענות הללו?

“אני לא מסכימה עם הטענות של ניצול. להגיד על מישהי שרוצה להתפרנס, שמוכנה להקריב את הגוף שלה ולעשות מעשים שאחרים לא עושים מתוך בחירה שלה בשביל להתפרנס – איפה פה הניצול? אף אחד לא הכריח. אנחנו מנצלות אותם יותר ממה שהם אותנו. אני לא רואה בזה ניצול”.

עראמה חשה געגועים גדולים לעיסוק הקודם שלה. “מאוד אהבתי את העבודה שלי”, היא אומרת, “הייתי מחכה כל היום לרגע שאהיה בעבודה. זה היה זמן האיכות שלי. המקום שאני פוגשת את החברות שלי, שיש לנו נושאים משותפים לדבר עליהם. היה לי מאוד כיף. קיבלתי המון מחמאות ופרגונים ועוד משלמים לי על זה. אי אפשר להבין את זה מבחוץ. זה נהדר לקבל כל כך הרבה יחס מהקהל. את מרגישה כמו סלב. מעריצים אותך. יש קשר עמוק בין הלקוחות לרקדניות. חלק מהם באים במשך שנים רק בשביל רקדנית מסוימת. הרבה באים בשביל החיבור הנפשי ולא המיני. היו לי שיחות עמוקות עם אנשים במועדון. הספקתי ללמוד הרבה. תמיד היה לי עם מי להתייעץ. באו הרבה אנשים ברמה גבוהה שהיה אפשר לנהל איתם שיחה רצינית”.

הפגנת הזדהות עם חשפניות שנותרו ללא פרנסה. צילומים: רבקה עראמה

מה את עושה מאז שסגרו את המועדונים?

“אני עובדת מדי פעם במועדון בחיפה וחושבת להתחיל ללמד ריקוד. זה לא פשוט לנסוע לחיפה כל פעם. זה לא נגיש כמו שהיה פעם”.

לאחרונה הוקרן בפסטיבל הסרטים בחיפה סרט דוקומנטרי, “הלפ דנס האחרון”, על סגירת מועדוני החשפניות בארץ, בהשתתפות עראמה. “זה סרט מהמם”, היא אומרת, “שגם עליו הפמיניסטיות אמרו שיש בו ניצול. לא משנה מה תגידי, הן יגידו שאנחנו מנוצלות. זה מה שהן רוצות לשמוע. סגרתן לנו מקום עבודה – תיתנו אלטרנטיבה, תלוו אותן ליווי צמוד, תתנו עזרה כספית. במקום זה, סגרתם לי מקור הכנסה וזרקו אותנו לרחוב. לא באמת אכפת להם מה קורה עם אותן נשים”.

תגובת המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות: “אנו מכבדות את הנשים שנחשפו בסרט ובתקשורת. לצד זה, אנחנו כאן כדי להזכיר שקל לצייר תמונה פשטנית של שני צדדים – ארגוני הנשים, כביכול, נגד הנשים שרוצות להתפרנס. המציאות מורכבת יותר. בשטח, ישנן גם נשים שחיות תופת שאין להן אפשרות לצאת ממנה, כתוצאה מנסיבות חיים קשות. ממי שרואה לנגד עיניו את זכותן של נשים להתפרנס, מצופה שיראה גם את זכותן של נשים לא לחוות ניצול. בהתנגדות לסגירת מועדוני חשפנות לא נותנים מקום לקולות של מי שסופגות את המכות הכי קשות של תעשייה זו. לתפיסתנו, הן אלו שצריכות להיות במרכז השיח. ההצהרה על עיסוק בחשפנות מתוך בחירה חופשית נובעת מפריבילגיה של אלטרנטיבות לאותו עיסוק. אבל לרוב הנשים בתעשיית המין אין את הפריבילגיה הזו, וכך הן נאלצות לחוות התעללות אכזרית יום יום. לכן, כל עוד קיימת תעשייה שמבוססת במהותה על ניצול יחסי כוח על מנת לקבל בעלות על גוף של אדם אחר, אנחנו נפעל למגר אותה”.