שליחים של וולט - למצולמים אין קשר לטענות. צילום: י.ש.צ
שליחים של וולט – למצולמים אין קשר לטענות. צילום: י.ש.צ

הפתרון לתאונות בתל אביב במעורבות שליחים?

השבוע נערך בכיכר רבין מיזם זהירות בדרכים, לטובת הדרכה לעובדים בחברות השליחויות המרכזיות הפועלות בעיר, זאת בניסיון להפחית את התאונות המתרחשות ברחבי ת"א בהן מעורבים שליחים. ישנם כאלה הסבורים כי זה לא מספיק למנוע את התופעה
רותי בוסידן | 15.06.2022

ביוזמת הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ועיריית ת"א-יפו ובשיתוף עם חברות השליחים נערך השבוע מיזם זהירות בדרכים לטובת הדרכה לשליחים בכיכר רבין בתל אביב. היוזמה נערכה במטרה להפחית את כמות התאונות ההולכת וגוברת ברחבי תל אביב בהם מעורבים שליחים הנוסעים על קטנועים ואופניים חשמליים.

חברות השליחויות הפועלות בעיר "תן ביס" ו"וולט" שהן החברות המובילות באספקת שירותי שליחויות בעיר הקימו אוהלים בכיכר ושליחים העובדים בחברות להגיע להדרכות.

חגית אוריין, פעילה חברתית ומנהלת את קבוצת "מחזירים את הבטיחות להולכי הרגל", הגיבה על המיזם כנציגת הולכי הרגל הנפגעים מהם. לטענתה, הסברה לא תועיל כל עוד לא ננקטים צעדים ממשיים. "כל השליחים הינם בגירים", היא אומרת ל"תל אביב אונליין" "הם מודעים לחוקי התנועה הבסיסיים. הם בחרו בעבודה הזו רק בכדי להתפרנס – להרוויח כמה שיותר ובמהירות. הסברה לא תפתור דבר, כל עוד לא מטפלים בגורמים להתניידות ונוקטים באמצעים ממשיים".

חגית אוריין. צילום: שרון הורוביץ

חגית אוריין. צילום: שרון הורוביץ

הגורמים לדעתה למצב הבעייתי הם בין היתר: "הרצון של השליחים לחסוך בזמן בכדי להספיק לבצע כמה שיותר שליחויות, אין שכר גלובאלי. השליחים יוצאים מבית העסק – שעל המדרכה, ונכנסים לבית הלקוח – על המדרכה. הם לא מואילים לרדת מהכלי ולהובילו ברגל. השליחים מקצרים בזמן על ידי נסיעה על מדרכות ו/או נגד כיוון התנועה, או לא מאטים באור אדום ברמזור".

והיא מוסיפה: "הפקקים בעיר הסותמים רחובות, העצימו את ההתניידות הפרועה. לו היו מתגמלים אותם לפי מרחקי שליחויות ולא כמותן, בשילוב שכר גלובאלי, זה היה מצמצם את הלחץ לטוס מהר. כאשר שליח פוגע בהולך רגל, הוא מעדיף להימלט ולא לשאת בנזיקין. הרי מלכתחילה בחר בעבודה הזו מאחר ומצבו הכלכלי לא מזהיר. הנפגע נותר ללא כל פיצוי, לא מהפוגע ולא מהמדינה. רק אם יצליח לאתר את הפוגע – והחברות לא ששות לספק מידע לאיתורו, יוכל לתבוע אותו ואת החברה – על בסיס 'אחריות שילוחית'. משימה על גבול הבלתי אפשרי.

"לו המדינה היתה מחייבת בלוחיות זיהוי בולטות בשילוב חובת ביטוח תאונות – כמו לכל רכב מנועי, היה ניתן לאתרם ולתבוע את הביטוח, ואם לא מצליחים, לקבל פיצוי מהמדינה.

"עד אז, החברות יכלו למספר את התיקים בכל צדיהם בספרות גדולות שיאפשרו איתורם והרתעתם, עם קנסות עד פיטורין לכל מי שמסתיר אותם. מה שעשתה רק וולט באופן מועט מדי ולגמרי חלקי וחסר תועלת. העירייה יכלה לדרוש זאת מהחברות במסגרת רישוי עסקים, לו רצתה, ולפקח על העשייה".

לדבריה, אין שבילי אופניים בכמות מספקת בעיר ולא יהיו בטווח הקרוב. "ברחובות מסוימים לא יהיו לעולם", היא אומרת, "חלק נכבד מהמתניידים, שליחים או לא, בוחרים לרכוב במרחב הולכי הרגל על בסיס 'לא נתנו לנו, אז נעשה מה בא לנו', וגם שבילים לא מונעים טיסה על גוף הולכי הרגל במעברי חצייה – מנהג קבוע שלהם.

"הסברה זה נחמד, עשויה להגביר מודעות, אבל לא תשנה דבר מבחינת הולכי הרגל בעיר, בדיוק כפי שכל הקמפיינים בנושא שעלו בעבר היו חסרי תועלת. היא רק תתרום ליחסי ציבור של העירייה, של הפוליטיקאים ושל הרלב"ד. וזה, יש לנו בשפע. וגם כסת"ח לחברות המשלוחים, שרק שורת הרווח מול עיניהן ולא בטיחות הולכי הרגל או השליחים עצמם".

 

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.

אתם שקוראים את הכתבה הזו וחושבים "איזה מצב מחורבן, הלוואי והייתי יכול לעשות משהו" ובכן אתם יכולים להתחיל בלא להזמין משלוחי אוכל תשע-עשרה פעמים בשבוע. אני מחרים את וולט כבר יותר משלוש שנים וברוך השם לא ירדתי אפילו קילו במשקל. אנחנו חיים בעיר מלאה במסעדות, ורובכם לא צריכים ללכת יותר מכמה דקות כדי להביא טייקאוויי טעים הביתה/למשרד. לא חייבים להזמין דווקא מהמקום ההוא בצד השני של העיר כשהכסף שלכם מממן את הטרור הזה על המדרכות.