התקוות התרסקו: “הברמנית הכובשת” מכפר שלם נרצחה בשבי

מדהים ועצוב לגלות עד כמה המונח בוקר קשה במיוחד הפך לרווח כאן כל כך מאז 7 באוקוטובר. שובר לב לגלות כל פעם מחדש שהמונח “יכול להיות גרוע יותר” – מתברר כמציאות ישראלית עגומה אחת לכמה ימים. במקום שכותרות אמצעי התקשורת יהדהדו כבכל שנה “שלום כיתה א'” לילדים, קמנו כולנו לבוקר עצוב מנשוא. שלום כיתה א’, ברוכים הבאים למדינת ישראל 2024.

איזה בוקר ארור למשפחות החטופים, לקרוביהם, למדינה כולה. אבל כבד נפל מאז היוודע הבשורה על כפר שלם בתל אביב, שם התגוררה עדן ירושלמי, בת ה-24, שנרצחה בשבי – וגופתה הובאה ארצה. עדן הייתה מדריכת פילאטיס. הותירה אחריה את הוריה שירית ומאור ואחיותיה, מאי ושני. ב-16 בינואר השנה, שיתפה חברת המועצה, ציפי ברנד, פוסט לרגל 100 ימים לשבי: “בתוך המסה האדירה של הסיפורים האנושיים מאותו בוקר ארור, כל סיפור וסיפור הוא עולם ומלואו. היום אני רוצה לשתף סיפור אחד כזה, על משפחה אחת, שנכנסה לי ללב באופן מיוחד. את משפחתה של עדן הכרתי כמה ימים אחרי שנחטפה לעזה. בתוך כל הבלבול וההלם של אותם ימים פגשתי משפחה יפה, מרגשת ונחושה להחזיר את עדן הביתה, ומאז אני מרגישה שעדן היא ‘החטופה שלי’ – הפנים שאני מדמיינת כשאני חושבת על החטופים כולם.

עדן מתוארת כ”צעירה תוססת וכובשת מחיי הלילה של תל אביב”. היא הייתה ברמנית בנחלת בנימין 51 והגיעה למסיבה בנובה עם שתי חברות. ברנד סיפרה על דמותה של עדן ז”ל, כפי שהשתקפה מסיפוריה של שני, אחותה שליוותה אותה לאורך כל רגעי האימה בטלפון. כשהחלו היריות, היא והחברות ניסו להימלט ברכבן. החברות נרצחו מהכדורים, ועדן הסתתרה ליד גופות חברותיה, כששני מלווה אותה טלפונית ומנסה להרגיע ולחזק אותה.

לאחר שהסוללה בטלפון שלה עמדה להיגמר, היא לקחה אתה את מכשיר הטלפון של אחת מחברותיה שנרצחו. היא הצליחה למצוא מסתור מאחורי שיח, ואפילו שלחת לשני מיקום. “שני הבטיחה לאחותה שהיא שולחת אליה את כוחות הביטחון, אבל במשך שעה ארוכה אף אחד לא הגיע לעזור. עדן הספיקה לומר לאחותה שהמחבלים גילו אותה, שני שמעה צעקות בערבית והשיחה נותקה”.

משפחתה האמינה בכל מאודה שעדן תחזור הבייתה בשלום. הבשורה הקשה מעזה ריסקה את התקווה והחלומות – שלהם ושל כולנו.