תביעה: מסגד מול הבית – במקום גינה ציבורית

שני בעלי דירה בדירת גן, בחלק הדרום מערבי של פרוייקט מגורים ברחוב בן גמליאל 10 ביפו, תבעו את עיריית תל אביב יפו ואת הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, כיוון שבניגוד למובטח, בנו להם מסגד ולא גינה מול הבית.

בית משפט השלום בתל אביב פסק לזכותם סכום של 540 אלף שקל.

כתב התביעה

בהתאם לפסק דין שהוכרע שבוע שעבר (22 בדצמבר) בבית המשפט השלום בתל אביב, בפני השופטת הבכירה רונית פינצ’וק-אלט, נטען כי עוד לפני רכישת הדירה בסוף שנת 2009, בדקו בעלי הדירה את המסמכים הרלוונטיים הנוגעים לשטח הקרקע שמדרום לפרויקט. מבדיקתם למדו, כי לפני שנים רבות הוקם מסגד על חלק מהחלקה הגובלת בהם בצד הדרום מערבי. ביניהם היה שטח פתוח, ועיריית תל אביב הגדירה את השטח הגובל בחלקה מדרום, כ’שטח ירוק’ שייעודו שטח ציבורי פתוח.

בהתאם לזאת, התובעים רכשו את הדירה, כשידעו כי גינת הדירה תקביל לשטח המוגדר כגינה ציבורית (שצ”פ). בנוסף, הדיירים בדקו את היתר הבנייה הניתן על ידי הוועדה לתכנון ובנייה, וגם שם הוגדר השטח מדרום לפרויקט בייעוד כגינה ציבורית. לא רק זאת, התובעים ויתר הרוכשים בפרויקט אף נדרשו לשלם תשלום מיוחד עבור ‘דמי הקמת גינה’ בתחום הנ”ל, ושילמו.

בתביעה, שהוגשה כבר בשנת 2019 והוכרעה רק החודש, נטען כי העירייה יצרה בפועלה מעשה ומחדל, שבמשך שנות בניית הפרויקט אפשרה למסגד הסמוך לחלקה להשתלט על השטח המערבי של השצ”פ ולבצע עבירות בנייה. לטענת בעלי הדירה, הם פנו באינספור פניות במטרה לשנות זאת, כיוון שזה גורם לפגיעה קשה באיכות חייהם וירידת ערכו של הנכס. הם הזמינו שמאי לבדוק את הנזק שנוצר בדירה, ונכון למועד הגשת התביעה הוערכה הדירה בכ-4 מיליון שקלים, ואילו ירידת הערך מגיעה לסך של 710,000 שקל.

הכרעת הדין

השופטת קבעה, כי החלטה של העירייה לשנות ייעוד של שצ”פ ולשנות את מאפייני הקרקע חייבת להתבצע תוך זהירות יתרה ותוך שימת דגש על השלכות השינוי על הציבור הרחב ובעלי נכסים פרטיים בסמוך לשצ”פ. מחדלים או סטייה מהייעוד המקורי של השצ”פ, כאשר הם פוגעים בציפיות הלגיטימיות של התושבים שנהנו ממנו או הסתמכו עליו, עשויים להקים לעירייה אחריות משפטית.

על כן, “יש לראות בעירייה כמי שחבה חובת זהירות קונקרטית כלפי התובעים, ולבחון את כשליה במימוש חובתה זו. ככל ויימצא שמחדלים אלה הובילו לפגיעה כלכלית או סביבתית, קיימת לתובעים עילה לתבוע פיצויים בעילה של רשלנות או הפרת חובה חקוקה”.

בסופו של דבר, השופטת העריכה כי הנזק שנגרם לתובעים עומד על סך 480,000 שקל – ועל כן זה יהיה גובה הפיצוי, ועל זאת יש להוסיף הוצאות ושכר טרחה בסך 60,000 שקל.