ברביבאי: לא אתמודד לכנסת – ראשת העיר ת”א לפני הכול

בעוד חודש ימים ימלאו שנתיים לבחירות המוניציפליות בתל אביב, שהתקיימו ב-27 בפברואר 2024, ובהן נבחר רון חולדאי לקדנציה שישית ברציפות כראש העיר – קדנציה שהכריז כי תהיה האחרונה שלו. מולו התמודדה אורנה ברביבאי (63), לשעבר אלופה וראשת אכ”א בצה”ל, חברת כנסת ויו”ר ועדת חוץ וביטחון מטעם יש עתיד, ושרת הכלכלה בממשלת בנט-לפיד.

חולדאי גרף 95,578 קולות, שהם 51.6% מתוך סך כול 184,995 המצביעות והמצביעים, שפקדו את 740 הקלפיות ברחבי העיר. רוב ברור ומשכנע. אבל היו גם 69,133 תושבות ותושבים, שהצביעו לאורנה ברביבאי (37.4%), כמות שרוב ראשי הערים הגדולות בישראל היו חולמים לקבל. יובל צלנר, מועמד שלישי, קיבל 20,284 קולות, שמהווים 11%.

במלאת כשנתיים לבחירות המקומיות, ובפתח שנת בחירות לכנסת, אומרת ברביבאי בראיון למקומון הדיגיטלי, תל אביב אונליין: “חד משמעית לא אתמודד לכנסת, למרות שאני יכולה להיות במקום 2 ברשימת ‘יש עתיד’ לכנסת הבאה, ויאיר לפיד יהיה ראש ממשלה מצוין. מבחינתי העיר תל אביב יפו היא לפני הכול. אתמודד בבחירות המקומיות הבאות, ב-2028, על ראשות העיר, כי מגיע לתושבים הרבה יותר”.

בכול זאת, מעל 50% מהתושבים שהצביעו בתל אביב בפברואר 2024, רצו את המשך שלטון חולדאי. מה המסקנה שלך מתוצאות הבחירות הקודמות בעיר?

ברביבאי: “נכון שהפסדתי בבחירות, אך מעל 69 אלף תושבות ותושבי העיר הצביעו לי, ובמועצת העירייה קיבלנו שישה מנדטים – וזה הישג יפה. להגיע בפעם הראשונה לזירה המוניציפלית, מול ראש עירייה מכהן, ולקבל כול כך הרבה קולות – זה מאוד משמעותי בעיניי. יצאתי מהבחירות בת”א בהבנה, שיש בעיר ציבור רחב שמעוניין באלטרנטיבה, וזוהי השליחות שלי. רבים חשבו שאתפטר ממועצת העיר, אבל בדיוק כפי שהתפטרתי מהכנסת למרות שעל פי החוק לא הייתי חייבת, חשבתי שעליי להתמסר כולי לתל אביב. עיר עם חצי מיליון תושבים, שמהווים מגדלור של ערכים ליברליים ודמוקרטיה, צריכה להיות בראש סדר העדיפויות שלי”.

מדוע סירבת להצטרף לקואליציה העירונית של חולדאי ולהשתתף בעשייה?

“תחילה חשבתי שאפשר לשתף פעולה עם חולדאי, רציתי מאוד להוביל את נושא החינוך בעיר, אבל מהר מאוד הבנתי שכול מה שהוא רוצה זה לקבל תמיכה גורפת ולהפוך אותי לעלה תאנה נטול סמכויות, אחת מתוך שבעה סגני ראש עיר עם שכר נאה ושלט יפה על הדלת, אבל בלי שום יכולת ביצוע. אז העדפתי ללכת לאופוזיציה. חשבתי שאנחנו שייכים לאותו מחנה ליברלי, ושנוכל לשתף פעולה למען התושבים, אך לצערי הגישה של חולדאי מדירה אותי מכול קבלת ההחלטות גם כיו”ר האופוזיציה העירונית ואוסרת על הגורמים המקצועיים בעירייה לעבוד מולי. אלו שיקולים מגוחכים – הייתי יכולה לתרום הרבה יותר לעיר גם ממקומי באופוזיציה”.

מה רצית לשנות במערכת החינוך בתל אביב יפו?

“רציתי מאוד להוביל את נושא החינוך, כי העיר הידרדרה בהיבטי מצוינות, בהשוואה לערים חזקות בגוש דן. צריך ואפשר לעשות יותר. קחו לדוגמה את נושא קריסת גני הילדים בגלל המחסור בסייעות (תומכות חינוך) ובגננות מחליפות. כשמאות הורים מקבלים יומיום הודעה בשבע בבוקר, לא לשלוח את הילדים לגן, הפתרון אינו לכדרר לרמה הלאומית. זה לא מספיק להאשים את משרד החינוך. עירייה בסדר גודל של תל אביב יכולה לספק פתרונות טובים בשטח. כול חיי עסקתי במשאבי אנוש. בצה”ל ידעתי לתת פתרונות יצירתיים לבעיות מורכבות מאלה. להכריז באיחור רב, שמגיע לסייעות חנייה חינם, זה לא מספיק. העירייה נכשלה בטיפול במשבר הזה”.

יש נושאים שכן הצלחת לקדם בשנתיים האחרונות?

“כן, יצאתי למאבק נגד הגזירות הבלתי נסבלות, שהטילה הנהלת העירייה בתוכנית אזורי החנייה. פעלנו נגד ההחלטה להטיל קנס של 500 שקלים על רכב שני במשפחה. ההחלטה השרירותית, לחלק את העיר ל-14 אזורי חנייה, נועדה למקסם את הרווח הכספי לעירייה. אז עלינו עם פעילי שכונות לכנסת, הגענו ליו”ר ועדת הכלכלה דוד ביתן, וצמצמנו את התוכנית לתשעה אזורים, עם שעתיים ראשונות חנייה חינם בכול רחבי העיר, וביטלנו את הקנס בסך 500 שקלים לרכב שני במשפחה. כול התפיסה הזו, שרואה את תושבי תל אביב בעיקר דרך החור של הגרוש, מעוותת את המחויבות לציבור”.

מצד שני, העירייה צריכה משאבים והכנסות על מנת לתת שירות טוב, לא?

“התפיסה שלי היא, שאני עובדת אצל התושב, משרתת את התושב, ולא את הכסף. ברגע ששמים את הכסף בראש סדר העדיפויות – תושבי העיר הם הקורבן. קחו למשל את המדיניות הדורסנית כלפי עסקים קטנים בעיר, שלא הולכים לקראתם, ואת שלילת ההנחות בארנונה לצעירים ולקשישים. מייד אחרי הבחירות ביטלו את ההנחה שעמדה על 25%. זה מעבר לכסף – צריך לתת התייחסות נאותה למבוגרים, מייסדי העיר, ולצעירים, כדי שיוכלו להישאר בעיר. יש נטישה המונית של צעירים, ושל משפחות צעירות עם ילדים, בין הייתר מפני שאין מספיק מעונות והמחירים האמירו ומערכת החינוך לא נותנת להם מענה. כול זה קורה, בגלל שתפיסת העולם הינה לשרת את קופת העירייה, ולא את התושב. אז הקופה עומדת כבר על 10 מיליארד שקל, אך איכות החיים של התושבים בירידה”.

ראש עירייה כמו חולדאי, שכבר לפני עשור הסכים לחפור חצי עיר ולספוג אינסוף טרוניות למען עתיד תחבורתי טוב יותר, אינו ראוי למילה טובה על אומץ לב פוליטי וראייה ארוכת טווח?

“מילה טובה? הוא ראוי למילה רעה על שתי הקדנציות האחרונות שלו! זה מדגיש את חשיבות הגבלת הקדנציות ברמה הלאומית והמוניציפלית. בתל אביב לא תכננו את העבודות כך שפחות יפריעו לציבור. במקום העירייה – חברת נת”ע מנהלת את העיר. ביום בהיר אחד גם סוגרים את רחוב אלנבי, גם מתחילים התחדשות עירונית, וגם סוללים נתיבים חדשים. הכאוס התחבורתי נובע מהיעדר תכנון. ילד צריך לחצות מעבר חצייה בביטחון כול הזמן, גם בזמן שחופרים, וכך גם זקן. מגיע להם לצעוד בצל ושתהיה אכיפה של נהיגה פרועה בקורקינטים. המרחב הציבורי חייב להיות מתוכנן הן לטווח הארוך, והן לטווח הקצר, בראיית התושב. זה לא נעשה, ולכן הפגיעה באיכות חיי התושבים בכול חלקי העיר, ובייחוד במרכז ובדרום ת”א, היא בלתי נסבלת”.

אפשר לפתח מערכת הסעת המונים, ורשת של שבילי אופניים, וקווי רכבת קלה ומטרו בתוך עיר צפופה וסואנת – מבלי לשבש זמנית את התנועה ומבלי לפגוע זמנית באיכות החיים בה?

“אני בעד צמיחה ופיתוח, אבל כאשר אתה משקיע בתשתיות ושוב לא רואה את צרכי היומיום של האזרח, זה רע. נדהמתי לגלות, שאין בעירייה אף חדר, שבו יושב צוות מתכלל, שאומר: ‘עכשיו נעבוד ברחוב זה, ולא ברחוב ההוא, כדי שהזקנים והנשים עם עגלות תינוקות יוכלו לחצות את הכביש, וכדי שמונית תוכל לאסוף גברת עם סלים והורים יוכלו להוריד את הילד בבטחה ליד בית הספר’. כשלא רואים את האזרח, אז יש כאוס עירוני למען תנופת הנדל”ן והפיתוח, ויאללה בלאגן. זו לא גזירה משמים – לא הכאוס התחבורתי, לא הידרדרות החינוך ולא היעדר ביטחון אישי”.

סוגיית הביטחון האישי בתל אביב יפו, ובמיוחד בשכונות מסוימות בדרום העיר, אינה בעיה לאומית? איפה המשטרה?

“כבר שנים, שיש הזנחה כוללת והפקרה של הביטחון האישי בדרום העיר, וזליגה אל ייתר חלקי העיר. הסתובבתי בין זונות וסוחרי סמים ברחבי העיר לא פעם ולא פעמיים. יש תחושה, שרחובות מסוימים הם אקס טריטוריאליים, וזו טעות פטאלית! מי שחושב, שיוכל לגדר את הפשע בשכונות מסוימות, פוגש את הפשע והאלימות לפרצוף בכול חלקי העיר. תושבים שולחים לי איומים ספציפיים עליהם מצד סוחרי סמים, הם נמנעים לשלוח ילדים לתחנת אוטובוס ללא ליווי הורים, מחשש שייתקלו במזרקים. יש מישהו שלא זכאי לביטחון אישי בתל אביב יפו? ברגע שלא מתייחסים כיאות לאוכלוסיות מסוימות, העיר כולה נחלשת, כי חוזק השרשרת כחלשה בחוליותיה”.

איך תפתרי את בעיית הביטחון האישי? 

“למדתי מניסיוני בצה”ל ובמערכת הפוליטית, שיש לי את הכלים להביא לעיר הנפלאה הזו מגוון פתרונות ויתרונות, ולהוביל מערכת מורכבת שתשפר את איכות החיים. אני רוצה להיות חתומה, כראשת העיר הבאה, על שיפור איכות החיים בכול המדדים. ביטחון אישי, תחבורה וחנייה, חיזוק הערכים הדמוקרטיים והליברלים בבתי הספר גם בלי משרד החינוך, פתרון מצוקת הגננות, הסייעות והמורים, ובוודאי שיפור המיגון של תושבי העיר מפני מתקפות טילים”.

יש דרך לפתור במהירות את בעיית המחסור במרחבים מוגנים בשכונות הוותיקות?

“מה שבטוח – לא נעשה מספיק בנושא המיגון. רחוק מכך! עברנו שנתיים של לחימה, והיו פגיעות בתל אביב. אני לא ראיתי קו כלשהו, שמובילה העירייה בשנים האחרונות, לעידוד מיגון. הייתי צריכה לריב כדי שייתנו היתרי בנייה למי שהגיש בקשות למיגון ונלחמתי כדי שיאריכו את תמ”א 38 בעיר, ולא יורידו את השלטר בבת אחת, כי תל אביב היא יעד אסטרטגי לפגיעה. העירייה חייבת להוביל מדיניות, שמסייעת לתושבים בתוכניות מיגון. טוענים שיש מספיק מרחבים ציבוריים מוגנים? משפחות שלמות לא מצליחות להגיע אליהם בזמן. אין תוכנית אסטרטגית לעידוד מיגון, אין מתן הלוואות למיגון, יש בעיקר דיבורים למראית עין”.

מה כוונתך במראית עין?

“אם אישה בת 80 אומרת לי, שהיא לא יורדת מהבית לרחוב, כי חופרים והיא לא מצליחה לחצות את הכביש – אי אפשר להאשים את הממשלה או נת”ע. תנו פתרונות, תדאגו לבני אדם. יש חשיבות גדולה לפתח את העיר, אבל צריך לעשות זאת בגובה העיניים של האזרח, ולא מלמעלה. אנחנו העיר היקרה בארץ, ואחת היקרות בעולם, אז בואו נעזור לתושבים להתמודד. בואו ננגיש להם את השירותים והתהליכים – כולל לאוכלוסיות החלשות. לא לכולם יש יכולת להתמגן, אז בואו תראו לאנשים שאתם רואים אותם ושאכפת לכם. לא בדיבורים, לא במראית עין, אלא במעשים שמראים שהתושבים חשובים לכם”.

איך מראים לתושבים, שהם חשובים לעירייה, בתוך מציאות שבה רחובות ראשיים רבים נמצאים בעיצומן של חפירות ממושכות להקמת קווים עתידיים של רכבת קלה ורכבת תחתית?

“אתן לך דוגמה. אני מסתכלת על עבודות הפיתוח בתל אביב דרך עיניי העסקים הקטנים, וכשרת הכלכלה לשעבר, ברור לי שהיה צריך לחזק אותם. במקום זה, אני נפגשת עם בעלי עסקים בעיר, והם מספרים שכול הזמן מחפשים איפה לתת קנס. הם המנוע של כלכלת העיר, והעירייה חייבת להקל עליהם, לראות אותם.  העיקרון הוא, שהתפתחות העיר צריכה לשרת את התושבים והעסקים, ולא להיפך. תרחיש האימה, מבחינתי, הוא סן פרנסיסקו – עמק הסיליקון של ארצות הברית, בדיוק כמו ההייטק בתל אביב עבור מדינת ישראל. סן פרנסיסקו הלכה ונעשתה עשירה ויקרה, הצעירים נטשו אותה והרחובות נמלאו בהומלסים. היה צריך להחליף שם ראש עיר כדי לעצור את המגמה השלילית הזו, וכדי להציע פתרונות ולייצר מקומות עבודה לצעירים וביטחון אישי ברחובות, בשיתוף עם המגזר העסקי”.

איך תפתרי את הבעיות הללו בתל אביב יפו? גיבשת תוכנית עבודה? 

“לגבי דיור בר השגה (דב”י), שכבר 27 שנים מדברים עליו אך בשטח יש מעט מאוד דירות בהישג יד, תהיה החלטה אסטרטגית שאני אקדם. נאיץ את קצב בניית דירות בהישג יד, יד ביד עם היזמים, כדי להשאיר צעירים תל אביבים בעיר. פתרון בעיות התחבורה יתבסס על בניית חניוני חינם בפאתי העיר, ומודל של הסעת המונים פנימה. תהיה העצמה גדולה של קווי התחבורה הציבורית בשעות העומס. מדיניות קנסות החנייה במאות מיליונים אינה פתרון. צריך לקנוס עבריינים, אך במקביל לתת מענה הולם בתוספת קיבולת של תחבורה ציבורית וחניונים”.

זה יפתור את בעיות הפקקים והחנייה? 

“המדיניות העירונית הנוכחית, שמצמצמת את היקף החניות ומנגד אין תחבורה ציבורית שמספקת מענה הולם, הינה אסון תחבורתי. כיום אי אפשר לנוע ברחבי העיר עם רכב פרטי, היקף הרכבים הפרטיים לא מאפשר לזוז, ואין פתרונות חלופיים. כראשת העיר, אפעל לצמצם את תנועת הרכבים הפרטיים בתוך העיר, וארחיב משמעותית את היקף ואיכות התחבורה הציבורית והחניונים. לא אעצור את תנופת הפיתוח והבנייה – אלא אתייחס אליה כמנוף לטובת תושבי העיר”.

לסיום, מה ההתחייבות שאת מסוגלת לתת כיום לתושבות ותושבי תל אביב יפו, אם תיבחרי בעוד שנתיים ותשעה חודשים לראשת העיר הבאה, אחרי 30 שנות חולדאי?

ברביבאי: “תל אביב בהובלתי, כראשת העיר, תהיה העיר שתספק לתושביה את איכות החיים הכי גבוהה בישראל”.

אורנה ברביבאי עם יאיר לפיד על רקע בניין העירייה. צילום: יש עתיד