אנסמבל הצעירים של הסמטה מציג: “זה בא כמו צייד”
הצגה חדשה עולה בימים אלו בתיאטרון הסמטה ביפו העתיקה. ההצגה – “זה בא כמו צייד” – מבוססת על הספר “כריסטוס של דגים” מאת הסופר יואל הופמן ומציגה מסע אל תוך ניבכי הזיכרון. הספר מתאר את עולמם הסדוק של מהגרים, עולים חדשים המגיעים לתל אביב העליזה של שנות החמישים. ההצגה מתרחשת לאורך מספר עשורים החל מסוף שנות ה-40 ועד סוף שנות ה-70 בתל אביב. התפאורה, התלבושות, המקומות המוזכרים כולם משקפים את ההיסטוריה של תל אביב.
“זה בא כמו צייד” בתיאטרון הסימטה. צילום: יח”צ
בהצגה “זה בא כמו צייד”, הנגזרת מתוך הספר, העלילה נובעת מתוך זיכרונותיו של נתן, כפי שהוא זוכר את משפחתו והקרובים כשהיה ילד אך דרך פריזמה של אדם בוגר. כל הדמויות שקועות בגעגוע והמספר מתגעגע אל הדמויות עצמן. האור המסנוור של תל אביב יוצר חיכוך עם אפלת הזיכרונות והאבדון הגדול שספגו בשנות המלחמה באירופה.
ההפקה בתיאטרון הסימטה, בבימויה של נתלי שילמן, מבקשת להנגיש את עולמו הייחודי של הופמן בכלל ואת תכניו של הספר “כריסטוס של דגים” בפרט, לקהל רחב יותר של צעירים ומבוגרים כאחד. סגנון כתיבתו בעל המאפיינים הסוריאליסטיים והצורניים מקבלים ביצירה בימתית זו תרגום דרמטורגי של תמונות עזות מבע, דימויים פיזיים וכוראוגרפיה דינאמית וססגונית. ההצגה מבקשת להנכיח את עולמם השבור והאבוד של הצעירים של שנות הארבעים והחמישים, את תל אביב של פעם, לקשור קשר בין המתים לחיים, בין הנוסטלגיה לעכשיו.
“זה בא כמו צייד” בתיאטרון הסימטה. צילום: יח”צ
השפה הבימתית עליה נשענת היצירה משתמשת בכלים של תיאטרון עכשווי ושילוב דיסציפלינות של תיאטרון ומחול. פער הדורות הגדול של 60 שנים, בין קבוצת השחקנים הצעירים, לבין הדמויות הנוסטלגיות יוצר מתח מעניין. הישן מתחדש והחדש הופך ישן. תל אביב של פעם נחווית כפי שחווים אותה הצעירים של היום – תוססת ומלאת תשוקה. דרך הדמויות אותם מגלמים שחקני הקבוצה הצעירים משתקפת העיר תל אביב במלוא יופייה וייחודיותה. המוזיקה גם היא מקיימת דיאלוג בין הנוסטלגי לעכשווי – שואבת השראה מנעימות תקופתיות מחד ומאידך גולשת לפרקים לעולמות של סאונד מופשט ואלקטרוני.
“זה בא כמו צייד” בתיאטרון הסימטה. צילום: יח”צ
נתלי שילמן בימאית ההצגה והכוראוגרפית, בעצמה בת למהגרים, עולים חדשים, מתארת את החיבור שלה להצגה: “כבת למהגרים חוויתי על בשרי את תחושת הזרות שהיתה לי מול הורי, המתגעגעים תמיד לעולם אחר, יפה יותר, שהושאר מאחור. ישראל לא הצליחה מעולם להתחרות עם יופי הבניינים, התרבות והשפה של ‘שם’ . הכאן שלי תמיד היה צריך להוכיח ולהזכיר להם שהוא חי, קיים ויפה. ספרו של הופמן, אותו אני מאוד אוהבת, החזיר אותי להיסטוריה המשפחתית שלי ומתוך הנוסטלגיה הזו ביימתי את ההצגה ברגישות, הבנה עמוקה והזדהות”.
ההצגות הקרובות: יום שבת 26.2 בשעה 21:30 ויום ראשון 27.2 בשעה 21:00.
הצטרפו לקבוצות הווצאפ של תל אביב אונליין:
קבוצת תל אביב יפו כללית – לחצו כאן.
קבוצת הנדל”ן – לחצו כאן.
קבוצת צפון ת”א – לחצו כאן.
קבוצת מרכז ת”א – לחצו כאן.
קבוצת דרום ת”א – לחצו כאן.
קבוצת מזרח ת”א – לחצו כאן.
קבוצת יפו – לחצו כאן.
קבוצת TLZ מי ומי – לחצו כאן.
לדף הפייסבוק של “תל אביב אונליין” – לחצו כאן.
לעמוד האינסטגרם של “תל אביב אונליין” – לחצו כאן.
לערוץ הטלגרם של “תל אביב אונליין – לחצו כאן.
תגובות