הצלם רונן אקרמן הלך לעולמו לאחר מאבק ממושך ב-ALS

רונן אקרמן, מהצלמים המוכשרים שהיו בישראל, הלך לעולמו היום (שלישי, 18.10) בגיל 59, לאחר מאבק בן ארבע שנים במחלת ה-ALS – ניוון שרירים. בשנותיו האחרונות התגורר אקרמן במתחם נוגה שביפו.

עבדנו איתו בהפקות אופנה רבות בעיתונים ובמגזינים בהם עבדנו. אקרמן היה לא רק צלם מוכשר, הוא היה רגיש, עדין, סבלני, בעל חוש הומור ואהוב על כולם, במהלך השנים הוא צילם דוגמנים/יות, זמרי/ות, אמנים/יות ואת השפים של מאסטר שף.

ב-18.11.2021 יום הולדתה של רונית ערך רונן במלון Bobo בתל אביב, תערוכת 40 פורטרטים של גברים מעל גיל 40 שכל הכנסותיה קודש לחקר ה- ALS בישראל, כשהזמין אותנו לתערוכה אמרנו שנגיע כי זו זכות גדולה לחגוג את יום הולדתי בתערוכה שלו.

בתערוכה הוצגו פורטרטים נטולי פוטו שופ של גברים בגילאי 40-72 והיא נולדה בעקבות תגובות מעליבות לגבי גילו.

התערוכה הייתה אמורה להתקיים במהלך 2020, אך אז פרצה מגפת הקורונה. כשמצבו הלך והדרדר, ליאון אביגד, חברו ומבעלי רשת מלונות בראון, אמר לו שיקיים את התערוכה במלון בתל אביב.   בראייה לאחור זו הייתה מסיבת הפרידה שלו מחלק מהחברים. היום כאמור הלך לעולמו.

התמונות שצרף ארקמן בפוסט הפרידה

בטרם מותו, הכין אקרמן מראש פוסט פרידה, אותו ביקש שיפרסמו בני משפחתו לאחר שילך לעולמו, זאת בצירוף תמונות שלו לאורך חייו.

“היום אני מסיים את המסע שלי כאן בעולם הזה כבנאדם חופשי שחררתי הכל

את הרצונות שלי, את הפחדים, את הגעגועים, את התסכול על מצבי.

שחררתי הכל ואני בדרכי לישון את שנת היופי החלומית שלי מוקף באנשים האהובים והיקרים עלי בעולם כולו מתוקות שלי תרימו לי כל הדרך תם ונשלם. ואתם תיהנו!!! תראו את החלק הטוב בחיים שלכם (גם אם הוא לפעמים מסתתר) קחו בשבילי מידי פעם הפסקה מהיום להתפעל מול הים בשקיעה בשאיפות גדולות לריאות. לכל הסקרניות שחיכו להזדמנות – בבקשה לא לחפש תמונות במחשב שלי מחקתי את הכל.

לטובת המצולמים שלי אחזור על זה שוב – הערום נמחק.

לטובת החברים שלי הכנתי לכם מספיק גלידה במקרר להמתיק קצת את הרגע! לכל מי שמגיע בבקשה, לא להתפרע לי כאן בנות, זכרו לנער היטב ולהוריד את הקרש בשירותים. רוב הזמן היה כאן נהדר.

אני יודע שאתם מצטערים ועצובים.

אני מעריך את החיבוקים, את העזרה, את הפירגון את האהבה. תודה על הכל נשיקות אוהב אותכם

שלכם רונן”.

אקרמן הקפיד לשתף, לחלוק, לעדכן ולעודד לאורך כל הדרך, הוא אהב את השקיעות התל אביביות, הים נתן לו שלווה ומרגוע והוא הקפיד לרדת לטיילת מידי ערב. במהלך השנה האחרונה הוא החל למכור את הציוד שלו כי לצערו הבין שכבר לא יהיה לו שימוש, מאיש שפקד מכוני כושר הרים משקולות לא היה מסוגל להחזיק מצלמה ביד. אקרמן שיתף פוסטים שמחים, מרגשים ומעודדים על אף שידע שמסלול חייו קצר משחשב ואין דרך חזרה.

ב-19.9.2022 הוא העלה פוסט שהותיר גם את האופטימים, פסימיים: “הי חברים יקרים שלי, המון זמן שאני רוצה לשתף במה שעובר עליי. מאז תחילת המחלה אתם מכירים אותי תמיד גרונו האופטימי, והיום אשתף אתכם בצדדים אחרים. אני לא מבקש רחמים אני פשוט רוצה לדבר על זה. אני רוצה לדבר על הפחדים, חוסר הביטחון והחששות שאני עובר כרגע. בחודש האחרון אני חווה התדרדרות בקצב התקדמות מחלת ה-ALS. לא אכנס לפרטים המדעיים, הפחד שלי הוא לא מהסוף. הפחד שלי הוא מהתהליך, מהתקדמות המחלה, מחוסר הזמן שלי להסתגל להיפרד כשמידי יום אני מגלה שעוד שריר שעוד חלק הפסיקו לתפקד.

כמי שאוהב לחיות, לעזור, לייעץ, להוביל את המהלכים היום אני האיש שצופה מן הצד, ועכשיו חשוב לי לדבר את זה. קבלו טיפ ממני אל תחששו לדבר. תחלקו, תספרו את מה שעל ליבכם, למי שאוהב אתכם באמת תוציאו הכל מהגוף החוצה. אני מוקף בצבא של חברים בזה אני מחשיב את עצמי עשיר מג׳ף בזוס, כתבתי על כך לא פעם ושלא תגידו שנעלם רונן החופר, אבל יש משהו בלעבור תהליך אכזרי כשאתה מוקף אנשים בבית עם בני משפחה גרעינית שגרה אתך ובין לעבור את זה כשאתה רוב שעות היום סגור בבית עם מטפל ששלושת רבעי מהדברים שאני אומר הוא בכלל לא מבין. לדוגמא את הפוסט הגדול והחופר הזה טלוש חברתי כותבת לי, אני חופר וטלוש מקלידה בסבלנות לדבר זה מחזק גם אם אתם עוברים קשיים דברו אל תשמרו בפנים, לדבר זה מחזק אם לא את הגוף אז לפחות את הנפש.

מי שמכיר אותי נוכח בקושי שלי לדבר או לנשום. אני מאבד את יכולת הדיבור את היכולת להפעיל ידנית את המחשב והטלפון, הגוף שלי עובר שינויים לנגד עיניי מידי יום, אבל דבר אחד אני מבטיח לכם החיוך לא יורד. תודה שאתם כאן. כמו ששרה ריטה קל הרבה יותר לפחד ביחד”.