תם עידן בשכונת נווה שאנן: נסגרה משתלת יהלום הוותיקה

השבוע תם עידן בשכונת נווה שאנן עם סגירתה של משתלת יהלום הוותיקה של בלה קרבס. תושב השכונה, מוטי כ"ץ, ומנהל קבוצת הפייסבוק "דרום תל אביב בקריז" פוסט פרידה מרגש. תל אביב אונליין מביא את הפוסט במלואו.

"היום תם עידן בשכונת נווה שאנן כשהדחפורים עלו על משתלת יהלום הותיקה של בלה קרבס", כתב כ"ץ, "באחת נמחתה עוד תקופה בטיימליין של המתחם שהחלה לפני 70 שנה כשמשפחתה של בלה קרבס, משפחת חנוכוב, עברה לגור במתחם בית הבאר של אלפרד רוק. המשתלה היא שריד כמעט אחרון לתקופת הבסטות הרבות ששכנו במקום. רק אחת נותרה כעת והיא צפוייה להיהרס בקרוב. בית הבאר שהוקם במאה ה-19 ישומר ובכך יזכה לעדנה לאחר שעמד שנים שומם וחרב.

"זכיתי לעבוד אצל בלה תקופה וזו הייתה התקופה התעסוקתית מהיפות בחיי. זכיתי לעבוד איתה ולהתמקצע בתחום שאהוב עלי – גידול צמחים. בלה לימדה אותי בסבלנות את שמות הצמחים ("שמות שמזכירים קצת שמות של מחלות"), איך לטפל ולהשקות אותם. לקח זמן עד שבלה נתנה בי אמון והרשתה לי להשקות אותם. אתגעגע לסנדויצ'ים המושקעים והטעימים שהכנת לנו מידי בוקר.

בלה קרבס ומוטי כ"ץ, צילום: פרטי

"מבלה למדתי להכיר את ההיסטוריה של השכונה שבו  נולדה וגדלה. בלה נולדה בבית הבאר ואביה ז"ל הקים לצד הבית מפעל לייצור מוזיאקה שלימים יהפוך למשתלה. ביקרתי הרבה בבית הבאר (למורת רוחה של בלה שחששה שאפצע שם – וזה אכן  קרה), שחלקים ממנו נהרסו עם השנים, ותיעדתי אותו מבפנים – את המחסנים שבעבר שימשו כאורוות של משפחת רוק, ציורי הקיר היפים שעדיין שרדו, בריכת האגירה של המים, את חומת הכורכר שהקיפה את חלק מהמתחם –  "קיר המשאלות של בלה",  ועוד.

"את הבאר מעולם לא מצאתי בסבך כל הבסטות והמבנים שהתווספו עם השנים למתחם, טלאים על טלאים. זו נחשפה לפני כמה חודשים כשהרסו את אחת הבסטות ולאחר מכן הפתח לבאר נאטם. מקווה לראות אותה כשזו תשומר. בלה סיפרה איך היא כילדה חששה ליפול לבאר שאותה תיארה כרחבה ועמוקה. שמעתי ממנה סיפורים מיתולוגיים על הימים שבה שכונת נווה שאנן היתה יפה ונורמטיבית. על התושבים, אשכנזים וספרדים, שחיו בה בהרמוניה ובשכנות טובה. על הרופאה השכונתית, ד"ר ברגר (שגרה ברחוב פיין – רשי"ף) שהטילה אימה בקרב ילדי השכונה כשהגיע זמן חיסון או מחלה. על ההפצצות האוויריות שחוותה השכונה. על תקופת התחנה המרכזית הישנה שפעלה במקום ושקקה חיים, על שכונת הבוכרים שחרבה, על חנויות הנעלים וחנויות הספרים שהיו בשכונה. על  הספרייה העירונית ששכנה בבית ערבי יפיפיה שנהרס ועל חורבותיו נבנה קולנוע מרכז, ועוד רבים הזיכרונות.

בלה קרבס במשתלת יהלום. צילום: מוטי כ"ץ

"בלה העניקה לי את האהבה לידידינו החתולים. הרבה חתולים חיו במתחם, ויחד האכלנו וטיפלנו בהם. לחלקם הענקנו שמות: היה את חתולי, והייתה שרון, גורה שמצאנו ברחוב השרון (ומכאן שמה) ואימצנו. את שניהם, אללה ירחמם, קברנו במתחם הבאר. ויש את החתול ששי שקראנו לו ע"ש בעל הבסטה השכנה החביב, אדון ששון. הפי הנד – ששי זכה ובלה אספה אותו לפני מספר ימים לביתה החם.

"בשבוע החולף ביקרתי את בלה בימיה האחרונים במשתלה. היה עצוב. בלה נפרדה בפעם האחרונה מהלקוחות הרבים שהגיעו להגיד שלום אחרון. להוקיר תודה לאשה טובה וחביבה. לחוות בפעם האחרונה עוד תקופה בהיסטוריה של השכונה. לכולנו המשתלה היוותה אי של שפיות בלב שכונה, שככל שהשנים נקפו הידרדר מצבה. נווה מדבר קסום מוקף בהזנחה ופשיעה.  מקום שנעים ללכת אליו, לקבל כוס מים, חיוך כנה ומילה טובה. העוגן השכונתי הטוב שלנו.

בלה קרבס במשתלת יהלום. צילום: מוטי כ"ץ

"אלו מקצת הזיכרונות שלי מבית הבאר, ומבלה היקרה. והם מתוקים יותר ממה שאוכל להביע במילים. אנחנו נמשיך להיות בקשר, ובינתיים ממני ומכל התושבים שכל כך אוהבים אותך – ברכת תודה והצלחה מכל הלב בהמשך הדרך. תודה על המסירות, החביבות , העידוד. על החום האנושי שהענקת לכולנו. בלה דואגת. תודה על היושרה שלך, יושרה שדומה שכבר לא קיימת במחוזותינו. ("אל תקנה, הצמח יקר מידי ולא יחזיק לך מעמד"). תודה על אהבת האדם שקיימת בך. לכל בני האדם באשר הם. נעמת לכולם. תודה על מי שאת בלה אהובה. אנחנו כבר מתגעגעים".