הדוגמה האישית של רב סרן במילואים אבי שביט מתל אביב

ביום רביעי השבוע (6.1) נערך טקס החלפה של מ״פ מחטיבת ירושלים המיתולוגית בצה”ל (חטיבה 16): רב סרן במיל’ אבי שביט, המתגורר בתל אביב, סיים את תפקידו לאחר 10 שנים של פעילות בחטיבה הוותיקה. חטיבת ירושלים הוקמה לקראת סוף מלחמת העצמאות על בסיס לוחמי ההגנה, האצ”ל והפלמ״ח, מבני העיר ירושלים וסביבתה. ייעודה העיקרי של החטיבה היה הגנה על ירושלים, בדגש על הר הצופים והשכונות העירוניות.

אבי שביט התגייס בשנת 2006 לגדוד 50 בחטיבת הנח״ל, ושירת שם עד תפקיד המ״פ. אולם הוא מציין כי התקופה המשמעותית בשירותו הייתה דווקא במילואים – בחטיבה 16. בשירותו במילואים ביצע מספר תעסוקות מבצעיות ביהודה ושומרון ותרם למשימה החשובה – ההגנה על התושבים תוך סיכול ניסיונות זריקות בקבוקי תעבורה לעבר אזרחים ועצירת מבוקשים.

שביט: “מה שמאפיין את החטיבה זו ההירתמות של האנשים, מילואימניקים שעוזבים הכול, את כל החיים האזרחיים ומתייצבים למילואים בחדווה ובאהבה כל פעם מחדש. הייחודיות של מערך המילואים וחטיבת ירושלים הוא ההון האנושי, ההירתמות והנתינה האין סופית של האנשים״.

רס״ן במיל׳ אבי שביט, משאיר את הפלוגה בידיים טובות לסרן רותם הקשר, שסיים בהצטיינות קורס מ״פים ושירת כסגן מפקד הפלוגה של רס״ן שביט.

טקס ההחלפה של מפקד הפלוגה בחטיבת ירושלים. צילום: דובר צה”ל

מצורף מכתב אשר כתב רס”ן במיל’ אבי שביט אל לחייליו בעת סיום תפקידו: “במהלך עשר השנים בפלוגה ביצענו אימונים אינטנסיביים, תנועות ליליות ארוכות עם ציוד של 70% משקל גוף, אימונים חד יומיים ואימונים מתגלגלים של שבועיים מצאלים ועד טיפוס של החרמון, ביצענו פעילות מבצעית בשכם, רמאללה וגוש עציון. אבל הדבר המשמעותי ביותר שאני חוויתי אלה הם דווקא האנשים –  חיילים, מסורים ותותחים שמבצעים כל משימה על הצד הטוב ביותר. אני רוצה לדבר על הכן ועל הלא, הדרך הקלה היא להגיד לא: כשאתה סטודנט זה לא מתאים להגיע. כשאתה מסיים לימודים ומתחיל עבודה ראשונה זה לא מתאים להגיע. כשנולד ילד ראשון זה לא מתאים להגיע וגם לא בחמישי. כשאתה מתפתח מקצועית ומתקדם בעבודה זה לא מתאים להגיע. כשאתה מתכנן את החופשה השנתית בקיץ ומגיע צו של חודש זה לא מתאים להגיע. אבל החיילים הערכיים אומרים כן, גם כשלא מתאים להגיע אומרים כן, שמים את הכול בצד ומתייצבים. חיילים שלא רק מדברים ערכים אלא פועלים ערכים”.

“כול פעם שאני מנסה להבין למה כולנו מגיעים אני מבין שאין תשובה אחת אבל יש חמישה ערכים מרכזיים שעומדים מאחורי ההגעה: הרעות – שמובילה אותנו להתייצב אחד בשביל השני. האחריות – המוטלת על כתפינו בשמירה על המדינה והעמידה במשימה. המקצועיות – של כל הלוחמים בשמירה על רמת כשירות. הדוגמה האישית – של המפקדים שלא מוכנים לפספס שום מפגש. השליחות – שאנו רואים בביצוע של המשימות. כל חייל מגיע עם מטען ערכים מהבית, במקרים רבים יש התנגשויות בין הערכים של חיילים בפלוגה שמגיעים מכל קצוות החברה הישראלית. אנו פלוגה של בני גרעינים ובני ישיבות, קיבוצניקים ומתיישבים. יחד עם זאת מתוך הערכים שציינתי כולם מוצאים מכנה משותף, לא תמיד מלא אבל זה כל הקסם. אסכם ואומר תודה לכל מי שבוחר כל פעם מחדש להגיד כן, לשים את הבית, המשפחה והעבודה בצד ולהתייצב לשירות מילואים משמעותי”.