תדאגו שהעסק ישרוד, כדי שיהיה לי לאן לחזור

לפני מספר ימים חשפה התנועה לחופש המידע את נתוני שירות המילואים בערי ישראל, על פי מספר ימי המילואים שעשו החיילים. עד סוף שנת 2023, התל אביבים שירתו יותר מ-2,230,000 ימים, יותר מכול עיר אחרת בארץ.

כאשר מסתכלים על אחוז משרתי המילואים בתקופה שבין 07.10.23 ועד 31.12.23, האחוז הגבוה ביותר נמצא בתל אביב יפו: 8.45% מתוך התושבים בעיר הנמצאים בטווח גילי המילואים שירתו במילואים.

לאחר מכן, במקום השני, ממוקמת ירושלים עם 5.16%, ואחריה ראשון לציון עם 2.92%, חיפה 2.86% ובאר שבע 2.79%.

מרפיח לאבן גבירול

אחד מהתל אביבים ששירתו הכי הרבה ימי מילואים מתחילת המלחמה הוא שי תירם, בן 34 (במקור מהוד השרון), בעליו של הבר התל אביבי “שולי לוצי”.

תירם, אשר בקרוב יסגור 250 ימים בלחימה, מפעיל את שולי לוצי, ברחוב אבן גבירול 25, בעזרת צוות מסור בשלט רחוק.

לפני חמש שנים, תירם פתח את הבר השכונתי הקטן שבמרכז תל אביב, אותו הקים בעשר אצבעות מחסכונות משפחתו.

התוצאות מדברות בעד עצמן: שולי לוצי נהנה בגוגל מציון גבוה מאוד, 4.7 מתוך 5, עם 2,385 ביקורות.

מדי יום, עד השעה 20:00 בערב, יש 25% הנחה על התפריט, שכולל קוקטיילים, יינות, בירות, מנות ראשונות, פיצות, המבורגרים וקינוחים.

הבר ההיפסטרי שרד את תקופת הקורונה, הפגנות ומחאות אינספור, עליות המחירים וסגירת רחוב אבן גבירול בגלל הרכבת הקלה.

לרגע אחד שי תירם לא חדל להשקיע במקום את נשמתו.

נשאר רק שולי לוצי

בשבעה באוקטובר 2023 התגייס כדי להילחם בעזה, אחר כך עלה לצפון, ובימים אלו ממש הוא שוב ברצועה: “המציאות הזו, בין קרבות ברפיח לניהול הבר מרחוק, אילצה אותי לסגור עוד בר קטנטן שהיה לי באבן גבירול, ועכשיו נשארתי רק עם שולי לוצי”.

תירם משרת בחטיבת הקומנדו במילואים 551, שמורכבת מיוצאי סיירת צנחנים, מגלן, דובדבן ואגוז, בה הוא משמש כקשר הסמג”ד. החטיבה הייתה הראשונה שנכנסה לרצועת עזה אחרי 7 באוקטובר, כבשה את בית חנון, ואחר כך גם שכונות שלמות בעיר עזה ובאזור ג’יבלייה ועוד.

הבר ‘שולי לוצי’ ברחוב אבן גבירול 25. צילום: שי תירם

ראיון טלפוני קטוע

תוך כדי שיחת טלפון, הנקטעת אינספור פעמים מרפיח, בדרום רצועת עזה, הוא מספר: “עשיתי סיבוב ראשון בעזה. לאחר מכן, סיבוב שני במטולה בין יוני לאוגוסט השנה, ועכשיו – פחות משלושה חודשים אחרי, אנחנו כבר בעוד סיבוב – במה שנקרא לב התופת של רפיח”.

שי תירם: “בין סבב המילואים האחרון לבין הנוכחי, נאלצתי לסגור את אחד העסקים שלי, אבל עכשיו אני נלחם על מה שעוד נשאר”.

איך מנהלים עסק כמו בר מרחוק?

“עושים את כל מה שאפשר, וגם העובדות בשולי לוצי נותנות 200%, הרבה מעבר לברור מאליו, ומנהלות כל מה שצריך. אח שלי מגיע מדי פעם לסייע ומג’נגל כשיש לו זמן. הבעיה, שגם חלק מן העובדים עצמם יצאו למילואים – 30% מגויסים, אז אנחנו גם עם פחות עובדים מהרגיל”.

המשפחה מודאגת בכל פעם שאתה יוצא?

“ברור שהמשפחה מודאגת, אבל הם מבינים שמה שאני ממלא תפקיד חשוב, ומטרה גדולה עוד יותר. אמא שלי פעילה מאוד בכל החמ”לים, ואנו גם מכירים אישית חלק גדול ממשפחות החטופים”.

כמה יוצא לך להגיע לבר?

“לא הרבה, אבל ביום שישי לפני כשבוע חזרתי מרפיח לקראת ארבע אחר הצהריים. הגעתי ישירות לבר ועבדתי עם המדים עד שעה אחת בלילה. חזרתי הביתה לישון, ולמחרת הגעתי שוב כדי להזמין סחורה”.

ניסית לפנות לאיזה גוף ממשלתי לסיוע?

“מהמדינה לא שמעתי כלום, וזה כבר למעלה משנה. אני לגמרי פה לבד, הם לא נמצאים… הכי מעצבן אותי זה הפער בין הערבות ההדדית והאמפתיה שאני מרגיש, מהעם, מהציבור, לבין מה שמרגישים אלה שלמעלה. עד עכשיו הם השתינו בתוך הבריכה, עכשיו הם משתינים מהמקפצה, ועוד צועקים כדי שיראו אותם”.

אתה מרגיש שאתה תורם יותר ממה שצריך?

“אתה שואל לגבי החרדים? אנחנו פקינג צריכים אותם. הם אומרים – לכו אתם תתגייסו, לכו אתם תמותו. אני נקרע, אני כל הזמן תלוי על בלימה, בין החבר’ה שלי שנלחמים, לבין תפעול העסק שלי. זה כבוד להגן על העם שלי ועל המדינה שלי, אבל המצב הנוכחי כואב מבפנים”.

יש משהו שהתל אביבים יכולים לסייע?

“אני אשמח לעזרה, וכל מה שאני רוצה זה שאנשים יבואו ליהנות מבירה, קוקטיילים ואוכל טוב, זה הכול. במבט של השוק כולו, כולנו תלויים בכך שהמשק יחזור לעצמו. אני יותר לחוץ כשאני יוצא מהצבא וחוזר לעסק, מאשר שאני חוזר מהעסק ללב עזה. החבר’ה בעבודה אומרים לי תשמור על עצמך, תיזהר שם, וזה קצת עובר לי ליד האוזן. אני עונה להם – שהעסק ישרוד, זה מה שחשוב, כדי שיהיה לי לאן לחזור”.

אתה רואה את הסוף?

“אם אני רואה את הסוף? אני לא חושב. מכינים אותנו לעוד 40 עד 60 ימי מילואים בעזה גם בשנה הבאה”.