עכברושים, תרנגולים והרבה מאוד זבל ברחובות שכונת התקווה

תושבים בשכונת התקווה מתלוננים על בעיות תחזוקה ותברואה קשות שפוגעות באיכות החיים שלהם ומבקשים מהעירייה להגביר את האכיפה ואת הפיקוח בשכונה. אמנם יש תושבים שמציינים כי העירייה כן משקיעה בשכונה בשנים האחרונות, אך בד בבד, ההזנחה ארוכת השנים של דרום העיר בכלל ושכונת התקווה בפרט נותנת את אותותיה.

סופי רודושקובסקי. צילום: פרטי

בשנים האחרונות החל בשכונה תהליך של רה פרצלציה (איחוד וחלוקה של מגרשים) במסגרתו יקבלו התושבים זכויות בטאבו על הנכסים שברשותם, מה שככל הנראה יעלה את ערך הבתים, וימשוך יזמים ומשקיעים לשכונה. אך עד שזה יקרה – הבעיות הן רבות וכוללות, כאמור, בעיות תחזוקה קשות, בעיות תברואה, בעיות שנובעות מהשוני התרבותי של העובדים הזרים הרבים וייתר מצוקות שמאפיינות אוכלוסייה חלשה כלכלית.

שכונת התקווה הפכה בשנים האחרונות למוקד משיכה עבור צעירים בגלל המחירים הנוחים יחסית, אך יחד עם זאת אם היא לא תעבור מהפך תחזוקתי משמעותי, ספק אם היא תישאר אטרקטיבית גם עבור הצעירים. “בינתיים בצפון תל אביב ובמרכז תל אביב רק עשירים יכולים לקנות דירה”, אמר השבוע תושב השכונה, “והאופציה להשאיר בתל אביב צעירים זה לשקם את דרום תל אביב ולעודד צעירים לגור בשכונות שהשכירות במחירים סבירים, אחרת לא יהיו צעירים בעיר הזאת”.

לכלוך והזנחה בשכונת התקווה. צילום: דקלה שרון-דגן

דקלה שרון-דגן, תושבת ובעלת נכס בשכונה,  גרה ברחוב התקווה מעל שוק התקווה בכניסה של השוק. היא מספרת על הבעיות המרכזיות בשכונה. “אני גרה כאן שנה בדירה שיש לי אותה כבר 11 שנה. הבעיות מתחלקות לכמה קטגוריות: הראשונה היא האכיפה – אין כאן אכיפה. לעירייה לא באמת אכפת מבחינת ניקיון ותחזוקה, אם זה מבחינת  איסוף האשפה, אם זה פיקוח על נהיגה נגד התנועה, פשוט אין פה פיקוח, וזה נוגע בכל הקטגוריות.  החליטו שסוגרים את השוק לכלי רכב והפכו אותו למדרחוב, אבל זה לא נראה כמו מדרחוב. המרצפות של המדרכה במצב נוראי, הריצוף של הכביש משומש, בלוי ולא מתוחזק. יש פה תנועה של הרבה הולכי רגל שפתאום קופץ להם אופנוע או אופניים חשמליים  וזה מסוכן. יש גם את העניין של שירותים ציבוריים, יש אחד שנמצא בכניסה של השוק מרחוב ההגנה אבל למי שמגיע לסוף של השוק אין שירותים ציבוריים ואת מוצאת פה הרבה אנשים שפשוט משתינים ברחוב. האזור של הפחים הפך להיות משתנה ואין שום פיקוח. יש גם את העניין של הפחים שמפוזרים לכל אורך הרחובות, אשפה נערמת ומתפזרת ברחוב וזה יוצר נזק סביבתי ותברואתי – זה מושך עכברים, ג’וקים, חולדות, פרעושים ופשפשים. זה ממש מסוכן להסתובב פה. יש פה ממש רעלים שמופקים בזבל  וזה ממש מצב של סכנה בריאותית”.

היא מציינת מפגעים נוספים: “יש צינור ביוב שאמור להיות מחובר והוא  לא מחובר ויוצר מפגע תברואתי. בנוסף, יש המון פיצולים של דירות – במקום חמישה דיירים בבניין יש 20 דיירים וזה יוצר הרבה עומס על התשתיות. ואין שום פיקוח או אכיפה. הביוב פתוח, מסריח, מלא עכברים ולא מתוחזק כמו שצריך.  זה מרגיש כמו לגור בחירייה. זה מאוד חבל כי שכונת התקווה הא פנינה והיא פשוט לא מושקעת. הבניינים חלקם לא כשירים בכלל למגורים וחלקם נראים זוועה.  הנכסים פה לא משומרים. זה נותן מראה חזותי מאוד ירוד.  השוק עצמו הוא פנינה עירונית אבל הוא לא מתוחזק. הבסטות נראות ישנות, הכל מתפורר ולא נקי, הסוכך לא מטופח ולא אסתטי. בערב, כשהשוק לא פעיל הוא נראה מאוד לא אסתטי, לא מטופח ולא  מזמין ולכן הוא מושך הרבה אוכלוסייה חלשה”.

לדעתה העירייה לא עושה מספיק כדי לתקן את המצב וליצור שינוי. “המצב הזה נמשך הרבה מאוד שנים”, היא אומרת, “שום דבר לא השתנה, חוץ מכמה תיקונים קוסמטיים אין באמת שיפור. ההתחדשות העירונית היא מאוד מינימלית. בעיה נוספת היא השיכורים. יש קבוצה של שיכורים שיושבת באחד הקיוסקים. הם יושבים מתחת לבית שלי על ארגזים קטנים, שותים אלכוהול, יש צעקות, מבטים לא נעימים, סירחון, זה אזור שהוא מאוד לא נעים. צריך לטפל בזה. אין שום סיבה שיהיו כל כך הרבה שיכורים בתקווה.  יש הרבה רוכבי אופניים חשמליים שעושים בלגן, הלכלוך ברמה מאוד גבוהה והחוסר פיקוח מזעזע. יש המון קבוצות של תושבים שמנסים ליצור שינוי, המון מתלוננים, 106 אצלי על חיוג מהיר אבל זה מרגיש כמו דיבורים בעלמא כי לא קורה כלום. למרבית התושבים בשכונת התקווה אין טאבו על הדירות שלהם, אנשים שגרים בבית בלי שום מסמכים וזה יוצר המון בלגן.  לא משנה כמה קבוצות ווטסאפ יש וכמה אנשים מתאמצים זה קול שלא נשמע. אין לי הסבר הגיוני לזה למה בצפון תל אביב משקיעים ובדרום תל אביב לא. הפערים הם מאוד משמעותיים. זאת שכונה מדהימה עם  מחירים סבירים לצעירים. בעיני היא פנינה שלא מנוצלת. יש כאן אנשים מאוד נחמדים ואותנטיים,  אני לא מבינה למה בשנת 2021 דרום תל אביב נראית כמו מדינת עולם שלישי”.

לכלוך והזנחה בשכונת התקווה. צילום: דקלה שרון-דגן

סופי רודושקובסקי גרה בשכונת התקווה שנתיים ברחוב נתן. “יש פה מלא בעיות תברואה”, היא מספרת, “אני גרה מול בית כנסת וסביב בית הכנסת יש גינה מאוד בעייתית. יש כאן בחור שמגדל בה תרנגולות ומאכיל אותן בתוך הגינה. בגלל שיש שם כל הזמן אוכל יש שם המון חולדות. עיריית תל אביב ניסתה המון פעמים לפתור את הבעיה. זה עזר לתקופה מסוימת ואחר כך חוזר על עצמו. יש בעיה רצינית של חולדות ענקיות בגודל של חתול. בעיה נוספת היא מחסור בפחי אשפה  – אני גרה בבניין שיש בו 12 דירות, מולי יש עוד בניין גדול ויש לנו בסך הכל שני פחי אשפה ירוקים קטנים בלי מכסים לארבעה בניינים שמתמלאים תוך שניות ומביאים חולדות.  צריך לשים כמה פחים ענקיים עם מכסים. רוצים לשים לנו מסתורי אשפה אבל אין מקום למסתורי אשפה.  הרחובות מלוכלכים מאוד, יש זבל בכל מקום. בערב לא נעים ללכת לבד כי יש קבוצות של אנשים שיושבים ושותים בירה. ביום שבת בבוקר כל השכונה הייתה מלאה אלכוהליסטים שיושבים ושותים בירה.  יש המון עוני בשכונה. בבניין שלי יש גם אגרנית כפייתית. אנשים מחטטים בפחים, עוני ואלכוהליזם. בעלי הדירות רוצים להשביח את הדירות אבל הדיירים לא מעוניינים כי הם לא מוכנים להשקיע כסף”.

מה היית מצפה שיקרה?

“קודם כל שיבדקו כמה מהבניינים לא בטיחותיים עם עמודים סדוקים שעלולים ליפול,  שיעזרו לעובדים הזרים למצוא מקומות דיור לא רק בשכונה שלנו, והכי חשוב שיטפלו בנושא התברואה, זה הדבר הראשון. אי אפשר לחיות עם חולדות ברחוב. אם היו לי ילדים קטנים לא הייתי גרה פה”.

חולדות בשכונת התקווה. צילום: סופי רודושקובסקי