עכשיו ד”ר דגני רוצה לחזור. לא בטוח שזה יקרה

מנהל גימנסיה הרצליה, ד”ר זאב דגני, הוא בעיני רבים דמות מופת בגזרת השמאל בשל עמדותיו האמיצות והחריגות, למען ערכים אזרחיים ודמוקרטיים, שהוא מקדם במסגרת תפקידו. זה כנראה נכון, אבל דגני הוא לא פחות מזה גם פרובוקטור למופת, שמכיר היטב את כללי המשחק התקשורתי: אמש (שני, 4.9), יממה לאחר שתלמידיו ותומכיו קראו לו בהפגנת תמיכה “תישאר, תישאר” – החליט דגני לעשות את מה שהיה ברור מראש – ולהודיע שהוא אכן נשאר בתפקידו, ולא מתפטר.

הבעיה היא שהפעם ייתכן שהמשחק באש היה מסוכן מידי – ולא בטוח שהוועד המנהל יאשר לו לשוב לתפקיד.

תקציר האירועים הקודמים למי שפספס: דגני ביקש התפטר, ולא בפעם הראשונה, מתפקידו כמנהל גמנסיה הרצליה על רקע החלטת הוועד המנהל למנוע קיומו של אירוע של בהשתתפו בוגרים לשעבר ותלמידי התיכון שבמסגרתו הם ביקשו לשגר מכתב סרבנות קולקטיבי לצה”ל, בעקבות ההפיכה המשטרית. הוועד המנהל ביטל את קיום האירוע וד”ר דגני הודיע בתגובה על התפטרותו.

כצפוי, וכמו שקורה בדרך עם דגני, הפרובוקציה עוררה סערה, שמו שב להדהד בכותרות, הוא זכה לאינספור שבחים על אישיותו האמיצה ובאופן מפתיע, מייד לאחר הודעתו, התקיימה הפגנת מחאה מרשימה של תנועת השמאל ובוגרי הגימנסיה, שהיטיבו לשיר לו: “תישאר, תישאר”.

דגני שממילא לא באמת התכוון ללכת כנראה, אכן הודיע אמש שהוא נענה לקריאות – ורוצה להישאר. במכתב ששלח לפרופ’ יורם דנציגר, יו”ר הוועד המנהל של הגמנסיה, הסביר כי “לאור פנייתם של למעלה מ-1,500 הורים, מאות תלמידים, ורוב המורים שפנו אליי בפנייה נרגשת להמשיך להוביל את הגימנסיה בחופש הבעת עמדה, דעה ובחדוות הלמידה אחר חשיבה עמוקה שעשיתי, צו מצפוני אינו מתיר לי לפעול אחרת”.

הוא ביקש לראות במכתבו זה ביטול הודעתו הקודמת – אבל לא בטוח שייענה בחיוב, כפי שעולה מתשובת יו”ר הוועד: “משהודעת על התפטרותך ושזו אושרה – אינך יכול להחליט באופן חד צדדי כי אתה חוזר בך מהתפטרותך. העניין מסור להכרעתו של הוועד המפקח של הגימנסיה וזה יתכנס וידון בבקשתך”.

פרופ’ דנציגר הוסיף ביקורת לא מרוזמזת על דגני: “למרות החלטתו של הוועד המפקח, ראית לנכון ליטול חלק בכנס שהתקיים אתמול אחר הצהריים – ואף נשאת בו דברי תמיכה במארגנים וביוזמתם”.

המשך יבוא. ככל שזה תלוי בד”ר דגני, תהיו בטוחים, הוא יהיה סוער ודרמטי לא פחות.