חתולים בשק עפים עם כנפיים / טליה (טלי) נחום

מופע “חתול בשק”, בבארבי, כשמו כן הוא.

אתם מגיעים להופעה שקניתם לה כרטיסים, חניתם בחניון, אולי לקחתם בייבי סיטר ואין לכם מושג מי יופיע. שום מושג. זירו. זילצ’. גורניש. נאדה.

שעה וחצי לפני המופע, מקבל את פניכם, המחמם, דיג’יי רמזי, ומאותו הרגע הוא מקפיץ לכם את הגוף והלב.

הנפילה של רמזי

רמזי, מלהיט כל כך טוב את האירוע הזה של “חתול בשק”, שאני כבר לא יודעת בשביל מי אני מגיעה.

הוא לוקח קלאסיקות ישראליות ומזכיר לכם, כמה שמחים ורקדנים הייתם לפני השבעה לאוקטובר, וכמה אתם מתפללים עכשיו לטוב.

בשעה 22:00, כשדיג’יי רמזי יורד מהבמה, תעלה ותבוא הלהקה, או הזמרת, או יעלה הזמר, לקול תשואות הקהל המופתע. ותמיד הקהל מריע בטירוף.

בין הופעה אחת לשנייה, רמזי ישוב ויעלה עד אשר יחליפו כלי נגינה, יבדקו שהכול עובד ובדרכו הוא ירמז לאמן הבא שיעלה.

הייתי כבר בכמה מופעי “חתול בשק”, וכל פעם שנפתחת מכירה, חברותי ואני עטות, קונות ורושמות ביומן.

אתמול היינו ב”חתול בשק” שהיה תרומה לעמותת כנפיים – המאגדת יוצרים ויוצרות המתמודדים עם משברים נפשיים שאמנות עבורם ועבורן היא דרך לביטוי ולעיבוד משברים ואתגרים שחוו.

כשהגענו, מייד חיפשתי את רמזי על הבמה. ואיננו.

העלייה של אמדורסקי

ניגשתי לבר לסיפתח טובורג ראשון ושאלתי את הברמן איה רמזי?

“איזה מלך הוא..אה? אני מת עליו”.

הברמן אמר לי שטרם עלייתו לבמה, שעה ספורה לפני פתיחת הדלתות, הוא מעד ונפגע ברגל עד כדי אי אפשרות לעמוד ולכן לא יחמם הערב.

כן? אמרתי לו, אני באה בשבילו. מלך מלכי הדיג’יי. אם יום אחד אתחתן במפתיע, הוא יהיה הדיג’יי שלי. מציינת שזאת השיחה בטובורג השלישי של הערב.

אז שותות קצת, בוחנות קצת, מסתכלות על כמות כלי הנגינה, מאפיינות אותם, מודדות כמות מיקרופונים, מחפשות רמזים בשירים המקדימים ברקע, מהמרות ביחד עם אנשים שעומדים לידנו, מי יעלה, אבל בשעה 22:00 על הדקה. התעלומה נפתרת. הבמה מקבלת ואיתה הקהל המשולהב את אסף אמדורסקי.

“את יודעת.. הוא פנוי עכשיו..” אומרת לי חברתי, שניה אחרי ההתרגשות על אמדורסקי ויחד איתה כל עלמות החן באולם זוקפות גבן, מסדרות את התלתלז’, או ההחלקה, מחייכות במתק חן, בעיניים בורקות ומתפללות ללאב איז אין דה אייר עם הגבר גבר, בעל הטונות שארם הזה.

זמר ויוצר מדהים.

שר את המיטב של עצמו, ואגב, אין בן אדם שכל כך יפה לו שיער שיבה, כמו שיפה לאמדורסקי, אחרי ריצ’ארד גיר.

החיבור הבין דורי

אחרי ברייק קל בין לבין, עלתה שרון חזיז, הבלתי מתבגרת בעליל, עם השיר האלמותי שלה “קח אותי לשם” בליווי מוסיקאים של “כנפיים”.

ואז טיק טק חילוף מהיר ולסיום סיומת עם ארסנל חלקי ביותר לאור מגבלת הזמן, עלתה להקת טיפקס, עם מכונת להיטים מטורפת וקצב וכיף.

בבוקר בתי בת ה- 14 שאלה אותי אאוט אוף דה בלו, אם אני מכירה את השיר של אסף אמדורסקי “אם את רוצה מתוק לכי הכי רחוק” (רכבת לצפון), שזה בפני עצמו הבהיר לי כמה יפה האמנות שהיא ככה מחברת בין דורות.

הכותבת, אם יחידנית לבת 14, הייתה בעברה מפיקה בטלוויזיה, דיילת אוויר ועבדה בחברת הזנק.

לטור אישי מאת טליה (טלי) נחום על כישלונות מפוארים – הקליקו כאן.