מצאו את ההבדלים: ממ”ד, ממ”ק וממ”מ

בהתאם להנחיות פיקוד העורף, קיימים בישראל שלושה סוגי מרחבים מוגנים תקניים ומוכרים: ממ”ד, ממ”ק וממ”מ.

הבחירה הנכונה תלויה במיקום המגורים או העבודה, במהלך האירוע ובקירבה לזמן המענה. הנה הפירוט המלא מתוך הנחיות פיקוד העורף:

ממ”ד (מרחב מוגן דירתי)

זהו חדר מוגן בתוך דירה או בית פרטי, עשוי מבטון מזוין ופלדה. עובי הקירות עומד על לפחות 25–30 ס”מ, תקרה של 30 ס”מ ורצפה של 20 ס”מ. שטח מינימלי תקני הוא 9 מ”ר (גובה 2.5–2.8 מ’). החדר כולל דלת וחלון הדף, מערכת אוורור וסינון הכרחית, נקודות חשמל ותקשורת.

ממ”ד נועד לספק הגנה מידית: אפשר להגיע אליו מיידית מהחלל המגורים, והוא התקני ביותר בשעת איומים מכל סוג, כולל רקטות, טילים ואפילו נשק כימי.

ממ”ק (מרחב מוגן קומתי)

חדר מוגן שנמצא בדרך כלל בקומת ביניים בבניין משותף או משרדים. הגנתו דומה לזו של ממ”ד, אבל הוא משותף לדיירים בקומה מסוימת. פיקוד העורף ממליץ להגיע אליו במקום שבו אין ממ”ד רלוונטי.

ממ”מ (מרחב מוגן מוסדי)

זהו חדר מוגן בבנייני ציבור – משרדים, מוסדות, בתי ספר, בתי חולים – שנבנה בהתאם לאותן תקנות של בטון מזוין ופלדה, דלתות הדף, חלונות הדף ומערכות אוורור וסינון.

ומה לגבי המקלט בבניין?

בבניינים ישנים רבים, ובעיקר כאלה שנבנו לפני שנות ה-90, אין ממ”ד, אך לרוב יש מקלט קומתי או תת-קרקעי. מדובר בחלל מוגן ששותף לכל דיירי הבניין, ולמרות שאינו מעניק הגנה מלאה כמו ממ”ד, הוא מספק מענה טוב מפני רסיסים והדף. פיקוד העורף מדגיש כי מקלטים תקניים הם חלק מהאפשרויות המומלצות, ובלבד שניתן להגיע אליהם בזמן שנקבע לאזור, שהם מתוחזקים, נגישים, אטומים, מוארים וכוללים מערכת אוורור תקינה.

מומלץ לבדוק מראש את מצב המקלט, לוודא שניתן להיכנס אליו בקלות ושיש בו ציוד חירום בסיסי. מקלט מוזנח, נעול או מרוחק שאינו מאפשר כניסה בטווח הזמן שנקבע – אינו נחשב חלופה ראויה.