אישה תגור בחינם בדירה בתל אביב עד סוף חייה

בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע לאחרונה שאישה שגרה ב-35 השנים האחרונות בדירה ברחוב זרובבל ליד הים בעיר, תוכל להישאר בה ללא תשלום לשארית חייה, אף שהיא אינה בעלת הנכס, כך פורסם באתר YNET.

השופטת נועה גרוסמן אמנם דחתה את תביעת האישה להצהיר עליה שהיא בעלת הדירה, אך פסקה שלנוכח תקופת המגורים הארוכה, שעברה ברובה ללא מחאה מצד מי שהנכס רשום על שמו, יש לה מעמד של “בת רשות”.

הדירה מצויה בבניין ששייך לאגודה שיתופית ולפיכך רק חברי אגודה יכולים להיות בעלי זכויות בנכס. התובעת גרה בה בהתאם להרשאה שניתנה לה מהאגודה בשנת 1988. את התביעה היא הגישה במרץ 2017 בעקבות קידום תמ”א 38 בבניין שהעלה את הצורך להירשם כבעלים.

היא טענה שאביה המנוח קנה עבורה את הדירה ב-1963, אך הזכויות נרשמו על שם אדם אחר (הנתבע במקרה זה), כדי לפשט את הליך הרכישה ותוך הסכמה שבהמשך יוסבו על שם האב. היא הוסיפה שאביה הבטיח לה את הדירה ומאז שהחלה לגור שם היא נהגה בה כבעלים בידיעת הנתבע ובני משפחתו. היא גם הציגה מסמך של ועד האגודה שבו שמה נכלל ברשימה תחת הכותרת “בעלי הדירות”, שלשיטתה מוכיח שהיא חברת אגודה ובעלים של הדירה.

מנגד טען הנתבע כי האישה לא הציגה הוכחה בכתב לכך שהוא התחייב לרשום את הדירה על שמה או על שם אביה. לעומת זאת, הוא הציג מסמכים שלפיהם רכש את הדירה והתקבל כחבר באגודה. במקביל הוא הגיש תביעה שכנגד בה עתר לפנות את התובעת מהדירה.

השופטת גרוסמן אכן דחתה את טענת התובעת שלפיה אביה רכש את הדירה, שכן היא לא הראתה אפילו מסמך אחד המלמד על כך. נדחתה גם גרסת אחיה של התובעת, שהצהיר כי ליווה את אביהם ברכישת הדירה ושמע את פרטי העסקה. בפסק הדין צוין כי מדובר בעדות שמועה בנוגע לאירוע מלפני 60 שנה, של מי שהיה אז ילד בן 13.

בניגוד לדיירת, נפסק, הנתבע הציג שורה של מסמכים רשמיים המוכיחים כי רכש את הדירה, ללא מימון או מעורבות כלשהי מצד אביה. בנסיבות אלה, נקבע, לא הוכח שהרכישה בוצעה בנאמנות עבור האב.

השופטת ציינה כי תקופת המגורים הארוכה של הדיירת, כשלעצמה, לא מוכיחה בעלות בנכס. היא דחתה את ניסיון התובעת להתבסס על “רשימת בעלי הדירות”, והבהירה שזכויות במקרקעין ניתן לרכוש רק באמצעות מסמך בעל אופי “יוצר” המעיד על התחייבות ברורה להענקת הנכס, כגון הסכם מכר.

עם זאת, נקבע שמגורי הדיירת למשך שנים רבות ללא מחאה מצד הנתבע מקנים לה מעמד של “בת רשות” בדירה. בפסק הדין צוין שהוא התעניין לראשונה בנעשה בדירה רק ב-2006, כ-18 שנה אחרי שהאישה החלה לגור שם. בכך, קבעה השופטת, הוא למעשה נתן לה רישיון בלתי חוזר להתגורר בדירה ללא תשלום עד סוף חייה.