מי יישב בקוקפיט / בחירות והעיר הגדולה

חודש פלוס שבוע ונראה שעל רקע המהומה הכוללת במדינה הבחירות המקומיות בקושי מורגשות. פה ושם שלט, פה ושם מודעת בחירות או סרטון – אבל האמת היא שלתל אביב יש דאגות גדולות יותר, כמו למשל ישיבת "הראש היהודי", שעומדת במרכז הסערה הלא-אחרונה בהחלט  שפוקדת את המדינה.

הקריאות לעבר הרב יגאל לוינשטיין בהפגנה שניסתה למנוע ממנו להעביר שיעור במרכז "ראש יהודי" היו מטרידות, בעיקר כי הן שיקפו את עוצמת האיבה במדינת היהודים. דקה אחרי המקרה החלו בתקשורת משחקי ההאשמה המוכרים, של צד אחד כלפי השני, כמו בתסריט שנכתב מראש. גם המריבה סביב התפילה הנפרדת ביום כיפור כן או לא – היא בלתי נמנעת בימים אלה.

בעוד שבערים אחרות המחאה משמשת דלק מצוין למתמודדים הליברליים, בתל אביב זה לא המצב, כי כל המועמדים כמעט הם בעלי אג'נדה זהה פחות או יותר. השאלה המשמעותית העיקרית שעליה יצטרכו להשיב תושבי העיר ב-31 באוקטובר היא אחת: מי יישב בקוקפיט העירוני?

בול בפוני

ענת סרגוסטי היא אשת תקשורת תל אביבית בעלת רקורד עשיר ומרשים. סרגוסטי היא בן אדם מעמיק. עבור מטה ברביבאי המדשדש היא קהל יעד מדויק, מה שנקרא "בול בפוני".

ענת סרגוסטי. צילום: עודד אנטמן

וכך כתבה השבוע סרגוסטי בפוסט פייסבוק שפירסמה תחת הכותרת  "תהיות ושאלות לאורנה ברביבאי" (הטקסט מובא כלשונו):

"גבירתי, הכרזת שאת מתמודדת לראשות עירית תל אביב. יצאת למסע יחסי ציבור מרשים וזכית להתראיין בפלטפורמות המובילות בתקשורת. קיבלת במות מרשימות. אבל בסוף, קהל היעד שלך הם אנחנו, תושבות ותושבי תל אביב, בעלי זכות ההצבעה לרשות המקומית.

"רציתי, ממש רציתי, לשמוע אותך מקרוב, לקבל אפשרות לשאול שאלות ולקבל תשובות. מודה שהיה קשה, אבל מצאתי חוג בית שלך שקרוב למקום מגורי. נרשמתי והשארתי פרטים. שריינתי את המועד ביומן. סיפרתי לחברים.

"ואז, יומיים לפני המועד קיבלתי סמס 'ממך' שמודיע שאת מצטערת, אבל חוג הבית נדחה למועד מאוחר יותר. עם הבטחה 'נתראה בקרוב'.
זה היה ב-3 בספטמבר. לפני יותר משבועיים. נצח בלוחות זמנים של קמפיין בחירות.

"ומאז. שקט. כלום. איך זה יכול להיות? אני הרי קהל שבוי. כבר הכנסתי את הפרטים שלי למאגר שלכם. הבעתי רצון לבוא לשמוע אותך בחוג בית. איך אני לא 'מופצצת' בהודעות מהמטה? איך זה יכול להיות שלא מציעים לי שלל אפשרויות לחוגי בית? מה קורה איתכם? רק על זה הייתי פוסלת את המחשבה להצביע עבורך.

"ארגון ולוגיסטיקה – זה מה שצריכה מתמודדת לראשות עירייה גדולה ומורכבת כמו תל אביב".

התגובות כמובן לא איחרו לבוא, גם מאנשי "יש עתיד". סרגוסטי מספרת ש"מהר מאוד אחרי פרסום הפוסט הזה, קרה מה שידעתי שיקרה: פנו אלי מהמטה של ברביבאי. לא אחד, לא שניים – שלושה. ושלחו לי רשימה של חוגי בית. בנוסף, כמו שאני רואה כאן, נשלחו אנשים – תומכי ברביבאי – לספר בשיבחה – כדי לתקן את הרושם שנוצר מהפוסט. מי שרוצה לנהל קמפיין בחירות יעיל, רצוי שיהיה קשוב לציבור המצביעים הפוטנציאליים".

אי אפשר היה לנסח זאת מדויק יותר. מועמדת שלא מצליחה לשלוף ברגע האמת תומכים פוטנציאליים, מטה בלי ברק בעיניים שלא עט על כל תומך אפשרי וקמפיין שממשיך להביך.

הסרטון האחרון בקמפיין כולל איום שאם תמשיכו ככה תל אביב תהיה סן פרנסיסקו בהיבטים של נטישת צעירים לדוגמה. אחרי צפייה חוזרת וחוזרת בסרטון המביך מומלץ כי עדיף שיקדישו מאמץ במניעת נטישת בוחרים.

חולדאי משתנק

מי שזוכה לחיזוק תדמיתי נוסף בזמן הנכון הוא ראש העירייה, רון חולדאי, בהופעתו בסדרת המופת "האחת", על טייסת 201 במלחמת יום הכיפורים, שהוא נמנה על מפקדיה. חולדאי שם במיטבו – אותנטי, ברור ואפילו נרגש. באחד הראיונות שואלת אותו סימה קדמון האם פחד לפני שנכנס לקוקפיט לפני אחד המבצעים.

חולדאי נראה משתנק מול המצלמה, מוטרד מעצם השאלה, ממלמל "אני משתגע" ואז מתפרץ כשכולו רטט: "בוודאי שפחדתי!".

זה היה הכי חולדאי שיש: ככה זה כשהוא מתרגש.