זה לא ביירון. זה אנחנו / צחר רותם

בבוקר כבר לא יכולתי להתאפק. אחרי יממה של אווירת ה”הוא-הא-מי-זה-בא”, או בקיצור תחזיקו חזק, יצאתי לחפש את תוצאות מעשיו של ביירון.

התחלתי באיילון. שם, אמרתי לעצמי, אזכה לראות ואף לתעד את הנחל שוצף וקוצף בזכות ביירון. לשחזר את הימים הטובים ההם, שבהם כל גשם קצת רציני היה סוגר את המדינה בכמה דקות. נסעתי הלוך ושוב על נתיבי איילון, מחפש את הדרמה.

אבל הנחל? רגוע ושליו מאי פעם. המים זורמים בשקט, התנועה ממשיכה, והכביש – יבש מכפי שמתאים לסופה עם שם של כוכב כדורסל.

איפה הימים היפים ההם, שבהם גשם היה מספיק כדי להציף את האוטוסטרדה הלאומית שלנו ולעשות לנו סדר יום?

משם המשכתי לגליל ים, השכונה ההרצליינית שבה עובר הנחל במרכז. כאן, חשבתי, ודאי אמצא משהו שינחם את הנפש המחפשת דרמות. אם לא איילון, אז לפחות נחל קטן שמתפרע ליד הבתים.

אבל גם כאן – יוק. שלולית קטנטנה, שהמילה “נחל” מחמיאה לה, קידמה את פניי. שום מפל, שום שיטפון, אפילו לא מגף אחד תקוע בבוץ.

איפה אתה, ביירון?

הנחל לא שצף. גליל ים בחמישי בבוקר. צילום: שרון אונליין

אנחת רווחה קטנה

בצהריים, בזמן שישבתי לעבוד בבית קפה מקומי, הוא סוף סוף הגיע. כלומר – עשה קולות של הגיע. שניים-שלושה רעמים עוצמתיים, כאלה שמרעידים את הכפית בכוס ההפוך, ופתאום נשמעה אנחת רווחה חרישית, כמעט קולקטיבית, בין באי המקום.

הנה, זהו, ביירון בא -גם אם לא טילפן. אפשר לנשום. סוף סוף משהו שמצדיק את כל הפושים, את המפות, את הסרטונים המקדימים של “תראו מה מחכה לנו הלילה”.

אבל כמו באיילון וכמו בגליל ים, גם כאן הדרמה נעצרה באמצע. קצת רעם, קצת גשם, כמה דקות של “אוי, איך הוא מתעצם” – וזהו.

אסונות על סטרואידים

האמת היא שביירון לא באמת איכזב, הוא הביא בדיוק את מה שהובטח: כמות משקעים אדירה ונדירה. אנחנו אלו שהתמכרנו לחדשות על סטרואידים – של אסונות למכביר.

מדינת ישראל נולדה וחיה על סטרואידים של אסונות, גם הרבה לפני המלחמה הארורה בתולדותיה.

נסו לחשוב על השנתיים האחרונות שלנו בארץ הזו. כל בוקר הביא איתו כותרת אסונית משלו. שכול, יזע והמון המון דמעות.הכל חייב להיות “הכי”: הסופה הכי היסטורית, השיטפון הכי קיצוני, המלחמה הכי נוראית.

אם אין אסון – נרגיש שעשו לנו ספוילר ושגנבו לנו את הפרק.

עידן דונלד טראמפ

התמכרנו לאדרנלין. אין מגפה? תנו מלחמה אכזרית עם חדשות באקסטרים. נגמרת מלחמה? אז לפחות שיבוא מבול, שיטביע משהו, שייתן תמונות לאינסטגרם ולכותרת.

הרכב שקע בבוץ וזהו סוף החדשות. צילום: תיעוד מבצעי מד”א

זה העידן הבלתי נתפס שאנחנו חיים בו. עידן הרשתות החברתיות, עידן דונלד טראמפ. עידן שבו כל הפרזה זוכה לפרס, וכל מי שמנסה לומר “חבר’ה, אולי זה פשוט גשם” נשמע כמו הורס מסיבות.

אלה הרשתות החברתיות, האלגוריתמים, ההיי טק של הפחד. הכול חייב להיות “הכי”: הסופה הכי היסטורית, השיטפון הכי קיצוני, המלחמה הכי נוראית. אם אין אסון – נרגיש שעשו לנו ספוילר ושגנבו לנו את הפרק.

השקט הפך לחשוד. אם אין אסון – כנראה שמישהו מסתיר מאיתנו משהו. התמכרנו ל”תמונות קשות”

ואז הגיע ביירון.

מה היה לנו? יבנה שהפכה לרגע ללחוצה, עץ שקרס בראשון ופצע קל שתי תלמידות, בקה אל גרביה שהפכה לנהר קצר מועד, ורק בתל אביב – רכב ששקע בשלולית. בלי הצפות המוניות, בלי שכונות שנמחקו, בלי “תמונות קשות”.

ביירון הבטיח ולא קיים – אבל זה לא הוא ולא החזאים ולא הכותרות: זה אנחנו שכבר לא יכולים בלי.

משאבות ליד הטיילת. ככה זה כשמתכוננים. צילום: צביקה לנצמן

למי תודה

אבל כאן נכנסת השורה התחתונה, זו שלא תמיד עושה כותרת טובה: העובדה שביירון הסתיים בקול ענות חלושה היא גם הוכחה שנותרו בישראל עדיין איים שמתנהלים כמו שצריך ברגע שנורות האזהרה נדלקות.

צריך לומר מילה טובה, ואפילו יותר, לרשויות המקומיות ולמי שעומדים בראשן. המערכות שינסו מותניים ימים לפני שביירון הגיע, נערכו מבעוד מועד. יצאו לשטח, וידאו שמנקים את הקולטנים, ובמקומות מסוימים גם השקיעו מראש בתשתיות, במשאבות, בסירות הצלה שמחכות – וכמעט לא נזקקו להן.

אפשר לזלזל במשאבות המים של עיריית תל אביב או בסירות ההצלה שהוכנו בהרצליה. אפשר לקרוא לזה “פאניקה” או “יחסי ציבור”. אבל יש להיערכות הזאת חלק גדול בכך שביירון נשאר בעיקר זיכרון רטוב, ולא פרק נוסף ברשימת האסונות הלאומית.

כשדברים עובדים כמו שצריך – אין סיפור. אין “תמונות קשות”. אין קליפ דרמטי לפתיח המהדורה. יש שקט.

ושקט, במדינה שגדלה על רעש, מרגיש לנו לפעמים כמו החמצה.

אפשר גם אחרת

אבל אולי דווקא כאן טמון המסר של ביירון: אפשר גם אחרת. אפשר להיערך בזמן, אפשר לנהל תשתיות, אפשר לספוג סופה בלי להרגיש שהעולם נגמר.

החדשות לא היו מסעירות, האדרנלין לא התממש – וזו, באופן פרדוקסלי לחלוטין, אחת הבשורות הטובות יותר שקיבלנו בזמן האחרון.

• הכותב, צחר רותם, הוא מבעלי חברת מדיה היפר לוקאלית בע”מ, המפעילה רשת מקומונים דיגיטלית אליה משתייכים תל אביב אונליין, שרון אונליין ורמת גן גבעתיים אונליין.