הומלס בתל אביב. צילום: ליאור לוי
הומלס בתל אביב. צילום: ליאור לוי

מלכוד 2022 של חסרות וחסרי הבית / מאת ליאור לוי

מדי שנה מתים מקור בממוצע כחמישים חסרי וחסרות בית. השאר סובלים מהזנחה, בריאות לקויה, אלימות, ניכור, בושה ואשמה. וכעת נוספה מגפת הקורונה. ליאור לוי מסביר איך אפשר לסייע לאלפי הומלסים, חסרי בית, דרי רחוב וקבצנים שנותרו מחוץ ללופ
אביה בן דוד | 01.01.2022

הפרמדיק ברחוב גאולה הדליק סיגריה ואמר תוך כדי שיעול: ״הוא מת מקור, נרדם בתוך שלולית״. ככה התחיל הסיפור שלי עם חסרי הבית לפני הרבה שנים. מאז ועד היום מתים מקור בממוצע מדי שנה כחמישים חסרי וחסרות בית בישראל. השאר סובלים מהזנחה, מצבים בריאותיים קשים, אלימות, ניכור, בושה ואשמה. בחורף 2020 נוספה גם מגפת הקורונה. בתחילת העידן, כשהריחוק החברתי נועד להגן עלינו מעצמנו, חסרי וחסרות הבית נשארו מחוץ ללופ. ועדיין בחוץ, בקור ובגשם.

הומלסים, חסרי בית, דרי רחוב, קבצנים, מחוסרי בית ומחוסרי דיור. היה להם פעם ניחוח פיוטי או אפילו רומנטי. כמו דמות הנווד של צ׳ארלי צ'פלין, הדמויות הליריות של צ’כוב ואפילו מוישה אופניק מרחוב סומסום. היום הם דמויות יותר דהויות, ניצבות ברחובות עמוסים חיים בתור קופסת קרטון. המונח הומלס איננו מבוסס רק על בעיית הדיור, אלא מכיל בתוכו מרכיבים רגשיים, חברתיים ופסיכולוגיים. בדידות, ניכור ואשמה הם מרכיבים שמתארים אנשים נורמטיביים אך לחסרי הבית הם עוד תבלין רעיל במרקם העדין של חייהם.

על פי נתונים ממשרד הרווחה והרשויות, קיימים בישראל מעל ל-4000  חסרי בית. מתוכם רק כמחצית מטופלים על ידי הרשויות. לצערנו, המספרים הם הרבה יותר גבוהים מכיוון שההגדרה של חסרי בית אינה מכלילה נוער מתחת לגיל 18, נשים בזנות, פליטים, אסירים משוחררים ונפגעי מגפת הקורונה. למעגל חסרי הבית חזרו משוקמים שכבר התחילו לעמוד על הרגליים אך קרסו בשל המשבר.

בעידן הקורונה אנשים נרתעים יותר מהרגיל מהלא נודע והלא סטרילי, שחסרי הבית לעיתים מייצגים. אנחנו, ״הרגילים״, מתכנסים בתוך עצמנו בין סופה למגפה וחסרי הבית חשופים יותר, לכודים באכזריות הרחוב ומוקצים מהחברה עוד יותר. חסר בית, שפעם יכול היה לעבור בין מכוניות ברמזורים מרכזיים, ייענה היום בחלונות סגורים ואטומים מחשש מפני ההדבקה מהדלתא או מהאומיקרון. אין לחסרי הבית לובי שעובד למענם בכנסת ואפילו לא לובי של בניין מפואר להסתתר בו ולהעביר את הלילה בשלום.

הומלס בתל אביב. צילום: ליאור לוי

הומלס בתל אביב. צילום: ליאור לוי

מאוד קל לנו לומר שמכיוון שחסרי הבית הם תופעה עולמית זה בסדר שיש לנו אותם גם כאן. נוח לנו לחשוב שחסרי הבית הם בעיה של הממשלה והרשויות, מכיוון שכך זה מוריד מאיתנו את האחריות להתמודד איתם. כך נוצרת כרוניקה שלהכחשה, כל אחד לעצמו ובשרשרת המזון בג’ונגל רק החזקים שורדים. אנחנו צריכים לחפש את המפתחות של החמלה, את היצירתיות שלנו בהנגשת הסיוע ברמה הכי בסיסית ואנושית שקיימת בנו.

איך ניתן להקל עליהם?

בגדי חורף ישנים שנמצאים לכל אחד מאיתנו בארון. שמיכות, גרביים, נעליים, סוודרים ומעילים יכולים בהחלט לחמם את חסרי הבית הקרובים אליכם. כל מה שצריך זה להניח את הבגדים לידם בשקית במקום יבש.

תה חם, עוגיות, קופסאות שימורים, סבון, משחת שיניים, מברשת שיניים וכן, גם כסף יעזור להם, אם אנחנו לא נהיה שיפוטיים לגבי בחירת השימוש שלהם בו. זה עניינם האישי והפרטי. תשומת לב אנושית בסיסית. כן, גם מנת פלאפל או משולש פיצה יכולים לעזור.

ארגונים שמסייעים לחסרי הבית:

עמותת אכפת-למען דרי רחוב.

עמותת לשובע.

עמותת פתחון לב.

עמותת אספ לפליטים.

מגרש ביתי – חוזרים למעגל החברתי.

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.