פתאום, שום דבר לא טעים לך? זה הגיוני

אני פותחת את המקרר וסוגרת, רוצה לאכול אבל לא באמת. שום דבר לא טעים לי. כבר שבוע שאני מנסה לכתוב משהו, אבל למי יש ראש עכשיו ל"תזונה בריאה"? הכל נראה הבל הבלים ומתגמד לעומת הזוועות שמסביב. יש בי חלק שרוצה לומר: תאכלו מה שבא לכם ותתנחמו! מה אתם עכשיו שואלים אותי על תזונה ואכילה רגשית?

(למי שלא מכיר את המושג, אכילה רגשית היא אכילה שמונעת מתחושות ורגשות ולא מתוך רעב פיזי. רבים מתמודדים עם זה גם בשגרה, ומן הסתם במצבים מסויימים זה מתגבר).

הקרקע נשמטה לנו הקרקע מתחת לרגליים. ובכל זאת, בתוך כל הכאוס הזה, גם אם הצלחנו לצאת לאימון שגרתי או לבחור בפרי במקום עוד מתוק זה מחזיר קצת את תחושת השפיות והשליטה לחיינו. "סדר חיצוני (שגרת תזונה) מביא לסדר פנימי", מכירים?

כולנו מבינים, אחרי ימים של הלם, שאנחנו נכנסים למערכה ארוכה ובתוכה מנסים לדאוג לבריאות הנפשית שלנו כמה שניתן ולא פעם הנפשי כרוך בפיזי.

יש כאלו שבתקופה הזו ירגישו שאוכלים יותר מהרגיל או שהבחירות שלהם נעות יותר לעבר מתוק, מלוח וטעמים חזקים אחרים ("ג'אנק פוד"). לעומתם, יש מי שבתקופות כאלו לא מצליחים לאכול, הכל חסר טעם ויש תחושה שהאוכל "תקוע".

אז איך מתמודדים עם אכילה רגשית? איך להחזיר קצת סדר תזונתי לחיינו?

1. לזהות. השלב הראשון הוא לזהות שהאכילה שלכם היא רגשית ולא מונעת מרעב אמיתי. לחלקינו זה ממש מובן מאליו, אבל חלקינו לא מודעים לזה ורק חושבים שאנחנו רעבים יותר מהרגיל. אז איך לזהות? לרוב כשמרגישים דחף חזק או שומעים את עצמינו בראש אומרים "אני חייב/מוכרח/ צריך (מתוק, חטיף, אוכל מסוים) עכשיו!". מדובר באכילה רגשית ולא רעב פיזי שמרגישים אותו מהבטן ולא מהראש או מהלב. תבדקו את זה.

2. לעצור ולבדוק. זיהיתם? מצוין. עכשיו השלב להשהות את התגובה המיידית לאוכל ולהבין למה באמת אתם זקוקים עכשיו. אתם עייפים? עצובים? כואבים? מותשים? לא תמיד תצליחו לפרש את המילה המדוייקת, אז נסו לבחון את התחושות הגופניות שלכם. אני לדוגמא יודעת שכשאני עצובה כמו בימים אלו, יש לי תחושת מחנק בגרון.

3. לבחור. כנראה שאוכל לא באמת ירפא תחושות קשות, לא באמת יעורר הורה מותש ולא ישמח לב כואב. נסו לבחור פעולה אחרת שתעזור בצורה אמיתית לתחושה שמצאתם. לא תמיד תוכלו למצוא לזה מענה מיידי, זה נכון. אבל ברגע שזיהיתם ועצרתם, אתם כבר כמעט שם ויש והסיכויים גדלים שתצליחו לעבור את הגל הזה. על פי גישת המיינדפולנס, אגב, זה גם בסדר פשוט להיות עצובים או כואבים ולא חייבים מיד לנסות "לתקן" את זה.

לשם המחשה: אם הילד שלכם יאמר לכם שהוא עצוב. כנראה שתחבקו אותו, תשאלו מה קרה ותאמרו לו שאתם מבינים אותו וזה בסדר גמור להיות עצוב. קחו את הדוגמא הזו גם אליכם, תנו לכם זמן ובמקביל חפשו פעולות שיעזרו לכם בזמן מצוקה (שיחה עם חבר/ה, חיבוק לילדים, אימון).
נכון, אנחנו מוצפים עכשיו בדברים נוראיים והתדירות של האכילה הרגשית עשויה להתגבר בהתאם, אז גם אם תצליחו להפחית את זה במעט – זה שווה הרבה.

ואם אין תיאבון?

גם חוסר תיאבון היא תגובה טבעית לתקופה הזו. מצד שני, לאורך תקופה זה גם עלול להחליש אותנו ולהביא אפילו לירידה נוספת במצב הרוח.
כיוון שאי אפשר לאלץ את עצמינו לאכול הרבה כשאין חשק, נסו לאכול במנות קטנות לאורך היום ולא להכביד. פרי פה, כמה שקדים ואגוזים אחר כך, יוגורט, פרוסת לחם עם משהו, קרקרים.

במידה ומתאפשר, לכו על מזונות עם צפיפות קלורית גבוהה – כאלו שיתרמו לכם קלוריות ויחזקו אתכם גם אם נאכלים בכמות קטנה. לדוגמא: שקדים, אגוזים, אבוקדו, טחינה, חמאת בוטנים טבעית, שייקים של פירות (לשתות יותר קל לפעמים).

ולסיום, נסו גם לא להיות נוקשים עם עצמיכם. לפעמים על אף שתצליחו לזהות אכילה רגשית שמגיעה ותצליחו לעצור – עדיין תבחרו במתוק. כל עוד אתם מודעים לזה ובוחרים בזה באותו הרגע, תאכלו ללא רגשות אשמה. בפעמים אחרות, תחליטו לבחור אחרת.

יש משפט שפעם מטופלת אמרה לי וכנראה מאוד מתאים לעכשיו: "אני צריכה שיהיו לי יותר ימים טובים מלא טובים, ואז הכל בסדר". אז שיהיו לנו יותר ימים טובים בהחלט.

• יעל רותם היא דיאטנית קלינית וספורט