תל אביבים, הים שלכם מתחמם – והמפלס עולה

לתל אביבים יש מערכת יחסים כמעט יומיומית עם הים. הוא המקום של הריצה בבוקר, הקפה אחרי העבודה, טבילת שישי, משחקי המטקות, השקיעה, הבריחה הקטנה מהעיר. אבל מאחורי הקו הכחול המוכר, זה שנראה לפעמים יציב ונצחי, מתרחשים שינויים עמוקים.

דוח הניטור הלאומי של הים התיכון לשנת 2024, שפורסם על ידי המשרד להגנת הסביבה, משרד האנרגיה והתשתיות והמכון לחקר ימים ואגמים לישראל, מציג תמונה מורכבת ומדאיגה של מצב הסביבה הימית בישראל.

המספרים המרכזיים אינם משאירים הרבה מקום לאדישות: שכבת המים העליונה במזרח הים התיכון מתחממת בקצב של כ-0.05 מעלות צלזיוס בשנה; מפלס הים עלה בכ-15 ס”מ מאז 1992; נמשכות מגמות של המלחה והחמצת מי הים; מינים פולשים ממשיכים להתבסס; ומינים מקומיים, שבעבר היו חלק טבעי מהמערכת הימית באזור, הולכים ונעלמים.

זַהֲרוֹן הָדוּר. צילום: גיא רענן, המכון לחקר ימים וַאֲגַמִּים לישראל

קו החוף משתנה

עליית מפלס הים היא אחד הנתונים המשמעותיים בדוח. בין השנים 1992 ל-2024 נמדדה בישראל עלייה של כ-15 ס”מ במפלס הים התיכון, בקצב ממוצע של כ-4.7 מ”מ בשנה. לפי הדוח, מדובר בקצב מהיר מהקצב העולמי שפורסם על ידי IPCC, העומד על 3.4 מ”מ בשנה.

עבור עיר כמו תל אביב, שחלק גדול מזהותה יושב על קו החוף, מדובר בנתון שאי אפשר להשאיר רק למדענים. עליית מפלס הים צפויה להשפיע על כל רצועת החוף בישראל, ואחת הסכנות המרכזיות היא הצפות בזמן סערות.

המשמעות אינה רק סביבתית, אלא גם עירונית, תכנונית וכלכלית: טיילות, חופים, מתקנים, תשתיות, עסקים וקו הבניינים הסמוך לים – כולם נמצאים בתוך מערכת שהולכת ונעשית רגישה יותר.

גם התחממות המים אינה רק נתון אקלימי יבש. לפי הדוח, העלייה בטמפרטורת שכבת הים העליונה משפיעה על החי והצומח הימי המקומיים, שחלקם מתקשים להתמודד עם השינוי. במקביל, היא מסייעת להתבססות מינים פולשים, בעיקר כאלה שהגיעו מים סוף, ומשנה את הרכב החיים בים התיכון.

מי נעלם מהים?

אחד הממצאים המדאיגים בדוח נוגע להיעלמותם של מינים מקומיים. מאז 2023 בולטים בהיעדרותם שני מיני דגים שבעבר היו נפוצים ברשתות דיג המכמורת: מולית אדומה, המוכרת גם כברבוניה אדומה או סולטן איברהים, ושישן מסורטט, המוכר כמרמיר. הממצא חזר גם בניטור של 2024, והחשש הוא שמינים מקומיים המעדיפים מים ממוזגים נעלמים בשל התחממות הים.

במקביל, ברכסי הכורכר נמשכת מגמה רב שנתית של היעלמות אצות מקומיות, שבעבר יצרו מעין “יערות” תת ימיים ושימשו בית גידול לבעלי חיים קטנים. במקומן מתבססות אצות פולשות, קטנות יותר, שאינן מספקות את אותם תנאים אקולוגיים. התוצאה היא שינוי עמוק במבנה המערכת, הרבה לפני שהמתרחצים מבחינים בכך מהחוף.

גם על המצע הקשה נמשכת התבססות של מינים פולשים, בהם אצה אדומית רעילה שאינה נאכלת על ידי דגים וחסרי חוליות בים התיכון, ולכן גדלה כמעט ללא בקרה. כאשר סערות קיץ מנתקות אותה מהסלעים, היא נערמת על החופים ויוצרת מטרד, בעיקר באזור הקריות. דגי זהרון וקיפודי ים מסוג “נזירית ארוכת קוצים”, שבעבר היו מוכרים בעיקר מחופי אילת, מופיעים גם הם במרחב הים תיכוני.

ניטור הים התיכון. צילום: גיא רענן, המכון לחקר ימים וַאֲגַמִּים לישראל

הפלסטיק עדיין שולט

אם יש ממצא שחוזר כמעט בכל שנה, הוא נוכחות הפלסטיק. לפי הדוח, פלסטיק הוא המרכיב העיקרי בפסולת החופית: בחופים הדרומיים הוא מהווה כ-60% מהפסולת, ובחופי המרכז והצפון כ-90%. כלומר, גם כאשר החוף נראה נקי יחסית למי שמגיע לשעה של ים, הפסולת הפלסטית ממשיכה להיות חלק מרכזי מהסיפור.

בדוח נרשמה גם נקודת אור: מאז 2021 יש ירידה בשיעור שקיות הפלסטיק מכלל הפסולת בחופים. ייתכן שהשיפור קשור לצעדים כמו חוק השקיות ותוכנית “חוף נקי”. בשנת 2024 גם לא אותרו כלל פריטים הקשורים למגפת הקורונה, כמו מסכות וכפפות חד פעמיות, לאחר שבשנים קודמות עדיין נמצאו כאלה בחופים.

אבל הפסולת לא נעצרת על החול. בעומקים של 40 ו-80 מטרים אותרה פסולת על קרקעית הים, בעיקר שקיות פלסטיק, שהיוו כ-70% ממנה. כ-10% מהפסולת על הקרקעית היא פסולת דיג, כמו רשתות, חכות וחבלים. הפסולת הזו מסוכנת במיוחד בגלל תופעת “רשתות הרפאים”, שממשיכות ללכוד בעלי חיים גם אחרי שננטשו בים.

תמונה קשה נוספת מגיעה מצבי הים. בשנת 2024 נמצאה פסולת פלסטיק במערכת העיכול של תשעה מתוך עשרת הצבים שנבדקו. בסך הכל נאספו ממערכות העיכול שלהם 106 פריטי פסולת. בשבעה מהצבים נמצאו יותר מעשרה פריטי פסולת, ורק בצב אחד לא נמצאה פסולת כלל.

ומה קורה ליד תל אביב

הדוח כולל גם ממצא מקומי מטריד: מאז שנת 2023 נמצא זיהום חריג במתכת ארסן בקרקעית מרינה תל אביב, ממקור שאינו ידוע. הממצא חזר על עצמו גם בשנת 2024. באותה שנה נרשמה חריגה בארסן גם במרינה תל אביב, בנמל היובל ובנחל לכיש.

לצד זאת, הדוח מצביע על כך שאיכות המים במעגנות נשארת יציבה ועומדת בתקני איכות מים בין-לאומיים. עם זאת, עדיין קיים זיהום היסטורי במים מתרכובות בדיל TBT, שמקורן בצבעים נגד צמדת ים ששימשו בעבר לצביעת כלי שיט. אף שהשימוש בהם נאסר בישראל, מדובר בתרכובות שמתפרקות לאורך מאות שנים, ולכן שאריות שלהן עדיין נמצאות בקרקעית.

בחיפה התמונה מורכבת עוד יותר. הדוח מצביע על זיהום היסטורי של מתכות במפרץ, ועל המשך מגמת עלייה בזיהום של כספית וקדמיום בקרקעית שבדרום המפרץ. בדגי מאכל ממפרץ עכו נמצאו בשנת 2024 ריכוזי כספית גבוהים מהתקן האירופי ב-75% מהדגים שנאספו – 24 מתוך 32 דגים.

גם הנחלים נכנסים לים

הים אינו מערכת סגורה. מה שנשפך לנחלים מגיע בסופו של דבר אל החוף ואל המים. לפי הדוח, מימי נחלי החוף ממשיכים להכיל ריכוזים חריגים ובעייתיים של חומרי דשן. רוב הזיהום נובע מהזרמה של עודפי קולחים באיכות ירודה ממכוני טיהור שפכים ומהזרמות לא חוקיות של ביוב לחלק מנחלי החוף.

בדיגום הסתיו נמדדה עקה ביולוגית במעלה הנחלים חדרה, אלכסנדר, ירקון ושורק, כולל ירידה בריכוז החמצן המומס במים עד למצבים של חוסר חמצן. מצבים כאלה מלווים לא פעם בתמותת דגים ובדיווחים על דגים מתים בחופים. עבור תל אביב, הירקון הוא תזכורת קרובה לכך שהים מתחיל הרבה לפני קו המים.

לא רק חדשות רעות

לצד הממצאים המדאיגים, הדוח כולל גם סימנים חיוביים נקודתיים.

אחת הדוגמאות היא התאוששות של חילזון הצינוריר הבונה, מין חשוב האחראי לבניית הכרכוב של טבלאות הגידוד ומספק להן הגנה משבירת גלים. בנוסף, נרשם שיפור מסוים באיכות המים בדרום מפרץ חיפה, ירידה בשיעור שקיות הפלסטיק בחופים, והתאוששות של מינים מהותיים לבתי גידול חופיים.

מנכ”ל המכון לחקר ימים ואגמים לישראל, אלון זס”ק, אמר כי “ממצאי דוח 2024 מצביעים על המשך התחממות מי הים התיכון בקצב משמעותי, על עלייה מואצת במפלס הים ועל העמקת תהליכים של חדירת מינים פולשים והיעלמות מינים מקומיים – תהליכים המשנים את מבנה המערכת האקולוגית הימית באזורנו”.