המוביל הארצי: אופיר שריד ז"ל, מנכ"ל מליסרון לשעבר / אבי זיתן

בכל שבוע מדור "המוביל הארצי" מציג את איש או אשת השיווק הנבחרים של אבי זיתן, אלה שהובילו מהלך שהשפיע ממש על השוק, על השיח או על התודעה. לא מי דיברו עליו – אלא מי קבע כיוון, לקח אחריות ועשה צעד אמיתי קדימה.

איש השיווק של השבוע:

אופיר שריד ז"ל – מנכ"ל מליסרון לשעבר ויו"ר אביב מליסרון.

נימוקי הבחירה…

יש אנשים שאתה שומע על פטירתם ומיד נעצר.

לא בגלל שהם היו הכי קולניים.

לא בגלל שהם חיפשו את אור הזרקורים.

אלא דווקא בגלל שהם היו אנשים של אנשים. כאלה שהשאירו חותם בשקט.

אופיר שריד היה כזה.

ביום שני, 28 בספטמבר 2026, ביום הולדתו ה-54, הלך לעולמו אופיר שריד, מנכ"ל מליסרון לשעבר, לאחר מחלה קשה שהתגלתה זמן קצר קודם לכן. הוא הותיר אחריו רעיה, שלושה ילדים ומשפחה עסקית גדולה מאוד שהייתה חלק משמעותי מחייו.

בחרתי להקדיש לו את הטור הזה לא כעוד טור על מנהל מצליח, אלא כטור לזכרו של אדם שהוביל אחת מחברות הנדל"ן והקניונים הגדולות בישראל ובנה קריירה של מקצוענות, אחריות, צניעות ואנושיות.

האיש שלא חיפש את הכותרות

שריד נולד ב-1972. הוא היה רואה חשבון מוסמך, בעל תואר ראשון בכלכלה וחשבונאות מאוניברסיטת חיפה ותואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר-אילן.

את דרכו המקצועית התחיל ב-KPMG סומך חייקין, ובהמשך מילא שורה של תפקידי ניהול בכירים, בהם סמנכ"ל הכספים של 013 נטוויז'ן. בנטוויז'ן הוא היה שותף לתהליך שהוביל להנפקת החברה בעקבות המיזוג עם 013 ברק.

ב-2011 הגיע למליסרון, תחילה במסגרת בריטיש ישראל, ובהמשך כסמנכ"ל הכספים של מליסרון. במשך שמונה שנים היה האיש שמכיר את החברה מבפנים: את המספרים, הנכסים, השוכרים, שוק ההון והאסטרטגיה.

ואז, באוקטובר 2019, הוא קיבל לידיו את ההגה. הוא החליף את אבי לוי, שכיהן כמנכ"ל במשך 14 שנה.

ומאותו רגע התחיל אחד הפרקים המורכבים ביותר שאפשר לדמיין עבור מנכ"ל של חברת קניונים.

כמה חודשים בתפקיד והעולם נסגר

שריד נכנס לתפקיד בסוף 2019. כמה חודשים אחר כך הגיעה הקורונה.

הקניונים נסגרו. לא לשבוע. לא לשבועיים. במצטבר, הקניונים היו סגורים כ-190 ימים.

עולם שלם שהיה מבוסס על תנועה של אנשים הפסיק לזוז. לרגע היה חשש אמיתי ששאלת הקיום של הקניונים כבר אינה רק כלכלית: האם אנשים בכלל יחזרו?

שריד עצמו סיפר בדיעבד על התקופה הזאת ועל התחושה שהקניונים עלולים לאבד את הרלוונטיות שלהם.

אבל דווקא בתוך המשבר הזה הוא עשה משהו שמאפיין מנהלים גדולים: הוא לא רק ניסה לשרוד. הוא התחיל לחשוב על היום שאחרי.

לא רק קניונים – לשנות את מליסרון

עד הקורונה, מליסרון הייתה מזוהה בעיקר עם קניונים ומשרדים. שריד זיהה שהחברה צריכה מנועי צמיחה נוספים, והוביל שינוי אסטרטגי משמעותי: כניסה לעולם המגורים.

ב-2022 רכשה מליסרון 50% מאביב ייזום בהשקעה של כ-600 מיליון שקלים. ב-2024 היא רכשה את יתרת המניות לפי שווי של 1.25 מיליארד שקלים, והפכה את אביב מליסרון לזרוע המגורים של הקבוצה. שריד אף שימש כיו"ר הדירקטוריון הפעיל של הפעילות.

זה לא היה עוד מהלך פיננסי. זו הייתה החלטה לשנות את ה-DNA העסקי של החברה:

• להישען פחות על תחום אחד.
• להוסיף מנוע צמיחה חדש.
• ולהביא לתוך הקבוצה מומחיות שלא הייתה בה קודם.

ב-2025 כבר זכתה אביב מליסרון בקרקע בשדה דב להקמת 320 יחידות דיור, בעסקה של כ-605 מיליון שקלים. זה היה אחד המהלכים האסטרטגיים הגדולים ביותר בתקופתו.

אבל הוא לא שכח את הקניונים

ופה נמצא אולי הדבר הכי מעניין בניהול שלו. הוא לא ברח מהקניונים. להיפך. הוא המשיך להשקיע בהם, להשביח אותם, לשנות אותם ולהתאים אותם לעולם חדש.

קניוני עופר המשיכו להיות הליבה של מליסרון. במהלך השנים הוא דחף לשיפוצים, שיפור תמהיל השוכרים, חיזוק מותגים בינלאומיים, הרחבת מתחמי מזון וחיזוק המיצוב של הנכסים המובילים.

בקניון עופר רמת אביב, למשל, הוביל תכנון של קומה נוספת, הרחבת מתחם המזון וחיזוק המיצוב היוקרתי, לצד הכנסת מותגי יוקרה בינלאומיים.

הוא הבין שקניון בשנת 2026 הוא לא רק מקום לקנות בו חולצה. הוא מקום לחיות בו: לאכול, להיפגש, לבלות, לצרוך תרבות, לקבל שירות, לחוות מותגים – ולהרגיש משהו.

ואז הגיעה עוד מלחמה

כאילו הקורונה לא הספיקה, הגיע 7 באוקטובר.

שוב הציבור נשאר בבית. שוב הקניונים נפגעו. שוב עולם הצריכה השתנה.

אבל גם הפעם הישראלים חזרו. ב-2024, לפי שריד, הייתה שנת שיא עבור מליסרון עד אותו שלב.

הוא תיאר את התופעה במשפט שמספר הרבה גם על תפיסת העולם שלו: "עם ישראל מוכיח ברגליים שהוא עם תאב חיים".

וזה אולי אחד המשפטים שהכי מתארים את עולם הקניונים שהוא ניהל. כי קניון הוא בסופו של דבר לא נדל"ן. קניון הוא אנשים. וכשאנשים חוזרים – החיים חוזרים.

גם מול התחרות הוא חשב אחרת

בשנים האחרונות התחרות בענף הקניונים החריפה. הכניסה של ביג גלילות שינתה את המפה באזור המרכז והציבה את קניון רמת אביב מול תחרות חדשה.

שריד לא הסתכל על זה רק כאיום. הוא ראה גם הזדמנות להשתפר: להשביח, לחדד את המיצוב, להביא מותגים ולהעניק ללקוחות סיבה לבחור דווקא ברמת אביב.

זו תפיסה ניהולית שאני מאוד אוהב: תחרות לא חייבת להיות משהו שמפחדים ממנו. לפעמים היא הדבר שמכריח אותך להיות טוב יותר.

המנהל של המנהלים

ב-2025 מונה שריד ליו"ר פורום חברות הנדל"ן הציבוריות. הפורום נועד לאגד את מנהלי חברות הנדל"ן הציבוריות ולייצר שיח משותף מול מקבלי ההחלטות סביב האתגרים של הענף.

גם שם הוא לא חיפש כוח בשביל כוח. הוא דיבר על התחדשות עירונית, מיגון, יעילות, תכנון ועל הצורך לפתח את מדינת ישראל גם בתקופה מורכבת.

זה היה המשך טבעי לאופן שבו ניהל: מקצוענות, אחריות, ראייה ארוכת טווח – ומעט מאוד רעש.

ומה אמרו עליו האנשים שהכירו אותו?

אולי כאן נמצא הסיפור האמיתי.

• ליאורה עופר, יו"ר מליסרון, הגדירה אותו לא רק כמנכ"ל אלא כ"חבר אמת ושותף לחזון ולדרך", ותיארה אותו כאדם ערכי ואהוב.
• הראל ויזל ספד לו כאדם עם לב גדול, צניעות ואנושיות, מעבר להיותו מנהל מבריק ומוערך.
• שחר תורג'מן כינה אותו "קצין וג'נטלמן אמיתי" והדגיש את המקצועיות, האחריות והערכים שלו.

שלושה אנשים מהצמרת העסקית בישראל. שלוש עדויות שונות. ובכולן חוזרת כמעט אותה מילה: אדם.

מה יכולים מנהלים ללמוד מאופיר שריד?

בעולם העסקי יש נטייה למדוד מנהלים במספרים:

• כמה קנית.
• כמה מכרת.
• כמה עלה ה-NOI.
• כמה עלה שווי החברה.
• כמה מיליארדים השקעת.
• כמה קניונים יש לך.

כל זה חשוב, ואופיר שריד בהחלט השאיר אחריו שורה ארוכה של הישגים עסקיים. אבל כשאדם הולך לעולמו בגיל 54, המספרים מקבלים פתאום פרופורציה אחרת. כי בסוף לא זוכרים רק את העסקאות. זוכרים איך גרמת לאנשים להרגיש:

• איך התנהגת כשהיה קשה.
• איך דיברת עם עובד.
• איך התייחסת לשותף.
• איך התמודדת עם משבר.
• האם נשארת בן אדם כשהיית בעמדת כוח.

ועל פי העדויות הרבות של האנשים שעבדו איתו והכירו אותו, שריד השאיר שם טוב.