מהטיפול הנמרץ לתעודת ההצטיינות

רגע מרגש במיוחד נרשם בטקס הענקת התארים של הפקולטה להנדסה באוניברסיטת תל אביב, כאשר כ-1,500 משתתפים קמו על רגליהם והריעו דקות ארוכות לאלון קמינר, לוחם מילואים שנפצע אנושות במהלך מלחמת חרבות ברזל וסיים את לימודיו בהצטיינות.

לצלילי השיר "I Will Survive" נכנס קמינר לאולם סמולרש, וזכה למחיאות כפיים ממושכות מצד הסטודנטים, בני המשפחה ואנשי הסגל שהגיעו לטקס.

קמינר, ששירת במילואים ביחידת "סנפיר", נפצע באורח אנוש במהלך הלחימה ברצועת עזה. מאז עבר תהליך שיקום מורכב בישראל ובארצות הברית, לצד התאמת פרוטזות, אך לדבריו לא הפסיק לרגע את לימודיו לתואר בהנדסת תעשייה וניהול.

"מייד אחרי הפציעה, ובאופן לגמרי מודע, קיבלתי החלטה שיהיה מה שיהיה אני ממשיך קדימה ולא עוצר", סיפר. "אני זוכר שחבר עדכן אותי בבית החולים שביטלו לי את הלימודים כדי שלא אשלם סתם, ואמרתי לו שבשום אופן אני לא מסכים ושיבקש לבטל את הביטול. גם אחרי הפציעה הקשה לא הפסקתי ללמוד אפילו לרגע אחד – עשיתי זאת בטיפול נמרץ וגם בארה"ב בזמן השיקום".

עוד הוסיף: "הוכחתי לעצמי, ואני מקווה שגם לאחרים, שאין דבר העומד בפני הרצון. רצון קשה מפלדה, משולב עם מוח גמיש שיודע להתאים את עצמו לשינויים. תודה ענקית לבית הספר להנדסת תעשייה ומערכות נבונות באוניברסיטת תל אביב, למרצים ולצוות המזכירות. בלעדיכם לא הייתי מצליח".

קמינר ניצל את המעמד גם כדי להתייחס לפצועי המלחמה, למשרתי המילואים ולמשפחות השכולות: "חשוב לי לציין את הפצועים האחרים, את אחיי המילואימניקים והמילואימניקיות ואת אלה שנתנו הכול במלחמה והפכו למשפחות שכולות. אל תפסיקו להאמין לרגע. אם רוצים – השמיים הם הגבול".