אחרי 35 שנה: ד”ר אריה סולומון נפרד ממרפאת אהרונוב

ד”ר אריה סולומון, רופא משפחה מומחה ומי שניהל את מרפאת אהרונוב של כללית מחוז תל אביב במשך כשלושה עשורים, פרש לאחרונה מתפקידו. בכך השלים הרופא המיתולוגי פרק של 35 שנות רפואה ציבורית בלב תל אביב, מתוכן 28 שנים כמנהל המרפאה.

לאורך השנים טיפל בדורות של מטופלים: הורים, ילדים ובהמשך גם בנכדים, ובנה סביב המרפאה קהילה רפואית גדולה ויציבה.

“כשהתחלתי לעבוד כרופא משפחה, המרפאות נראו אחרת לגמרי”, הוא מספר למקומון הדיגיטלי תל אביב אונליין, “לא היו מחשבים, לא אפליקציות, לא תורים מקוונים. הכול התנהל במחברות ובטלפונים קוויים, ובעיקר – עם הרבה זמן להקשיב. מהר מאוד הבנתי שרפואה היא לא רק אבחון וטיפול, אלא קשר מתמשך. בלי אמון, שום בדיקה לא באמת שווה”.

סולומון ידע כבר מגיל צעיר שיפנה לרפואה: “מאז גיל 12 זה היה החלום והיעד שלי. רציתי לעזור לאנשים, לשפר להם את החיים – אין תחליף לתחושה הזו”, עוד הוא ממשיך ואומר: “רפואת משפחה היא הליבה של הרפואה בקהילה. היום רוב הבירורים נעשים מחוץ לבית החולים, ורופא המשפחה הוא זה שמחזיק את התמונה הכוללת”.

הכל התחיל במרפאה קטנה

לפני כ-35 שנה הגיע למרפאת אהרונוב, אז מרפאה קטנה עם כ-3,000 מטופלים בלבד. כיום מדובר במרפאה הגדולה ביותר במחוז תל אביב-יפו-חולון-בת ים, עם כ-13 אלף מטופלים וכעשרה רופאים.

“זה לא קרה במקרה”, הוא אומר. “זה תהליך ארוך של בנייה, של עבודה בצוות ושל אמון – גם מצד המטופלים וגם מצד המערכת”.

עם השנים הוא ראה גם שינוי באופי הפניות. “פעם אנשים באו בעיקר בשביל אבחון. היום הם מגיעים גם בשביל שקט. המידע הרפואי זמין לכולם, אבל תחושת הביטחון פחותה. לא פעם התפקיד שלי היה פשוט להגיד: “אני כאן, נעשה סדר’”.

“זה היה החלום והיעד שלי”, ד”ר אריה סולומון, צילום: פרטי

במהלך הקריירה שלו, מעריך סולומון שטיפל בכחצי מיליון מטופלים. “יש משהו מיוחד בלראות מטופל חוזר אחרי שנים עם הילד שלו, ואז עם הנכד. זה לא דבר שאתה מתרגל אליו”.

על הפציינטים התל אביביים הוא מספר: “המרפאה קרובה להבימה, במרכז העיר. זה לא אותו הקהל כמו צפון העיר או דרום תל אביב שם יש אוכלוסיות שונות. יצא לי לטפל בהרבה אנשי רוח ותרבות – שחקנים, בימאים, אנשי תיאטרון. אף פעם לא הייתה אלימות במרפאה. אוכלוסייה נהדרת, אני אוהב מאוד את המטופלים”.

לצד רגעי סיפוק, היו גם רגעים מורכבים. “רפואה היא גם לדעת להגיד אמת קשה, ולהכיר בגבולות. טעויות וספקות הם חלק מהמקצוע – מי שטוען אחרת, לא עשה רפואה באמת”.

העשייה שלו זכתה גם להכרה: בין היתר זכה בפרס דניאלי – “הרופא של המדינה”, המבוסס על אמון המטופלים, וכן בפרסי הצטיינות של כללית. “רפואה ציבורית טובה נשענת על אמון הדדי – בין רופא למטופל ובין המערכת לאנשיה. הייתה לי הזכות לעבוד במסגרת שנתנה לי אחריות וסמכה עליי”.

“חזרתי מהמתים”

בשנה האחרונה עבר סולומון חוויה מטלטלת: שלושה חודשים הוא היה מורדם ומונשם בטיפול נמרץ, לאחר קריסת מערכות. “כבר אמרו למשפחה לבוא להיפרד”, הוא מספר. “אחרי חצי שנה של שיקום, והרבה מאוד ניסים – חזרתי”.

החוויה הזו חידדה גם את החלטת הפרישה. “רציתי לפרוש בשיא, לא מתוך שחיקה. אחרי 35 שנה הרגשתי שאני רוצה לפנות מקום, ולעשות גם דברים אחרים”.

למרות הפרישה מכללית, הוא לא ניתק מגע מהרפואה: כיום הוא ממשיך לעבוד כרופא בדיור מוגן בכפר שמריהו. “הקשר עם אנשים עדיין חשוב לי”.

המסר שהוא משאיר אחריו פשוט: “אם הצלחתי להיות עבור המטופלים שלי קצת יותר מרופא – בתוך רפואה ציבורית שמבוססת על ערכים – עשיתי את שלי”.

בפוסט הפרידה שכתב בפרופיל הפייסבוק שלו הודה סולומון לצוות שעבד איתו לאורך השנים, למטופלים ולמשפחתו. בתגובה הוא זכה לתגובות רבות ממטופליו שפגש לאורך השנים: “הרופא שלנו במשך שלושים שנה, חלק גדול וחשוב מחיינו. ידענו תמיד שיש על מי לסמוך ולקבל את העצה והטיפול הטובים ביותר”, כתבה מטוםלת אחת.

אחרת הוסיפה: “הנתינה והדאגה לאנשים זה חלק ממך ובטוחה שתמשיך להפיץ את האור שלך בדרך החדשה”.

ומטופל נסף כתב: “יחיד ומיוחד במינו. קשה להבין את הסבלנות וההקשבה לכל חולה וחולה. אנחנו אוהבים ומעריכים אותך מאד”.