אין ברירה. חובה לחזור לקפלן
סיבוב קצרצר במרכז העיר בבוקר פורים הפגיש אותי עם המסכה של בנימין נתניהו, שהוצבה בגאון למי שרוצה להתחפש לראש הממשלה. תהיתי: כמה רוכשים היו למסכה? למה שמישהו ירצה להתחפש למנהיג שבמשמרתו נטבחו כ-1,400 ישראלים. מי ירצה לשים מסכה של ראש ממשלה שבהנהגתו הפכו משפחות החטופים לאויבות העם. מי ירצה לעזאזל להידמות לאיש שהוא ובני משפחתו באמת לפני כולם – לפני אזרחי מדינתו, כולל בוחריו.
מסכה של נתניהו מוצעת למכירה. צילום: מדיה היפר לוקאלית
שגינו בקונספציה. שוב. נפלנו במלכודתו של האיש שמתחפש בעצמו כל יום מחדש, בלי בושה ובלי להניד עפעף. כמו אשה מוכה, שבנו לחיקו בעת האסון הגדול שהוא המית עלינו – מתוך הערכה מופרכת שהפעם זה יהיה אחרת. קיפלנו את דגלי המחאה, ישבנו מול המסכים והאמנו שהנה כי כן, יחד, ננצח. לא סתם ניצחון – אלא ניצחון מוחלט.
יאללה, יאללה
טעינו ובגדול. את מנדט החירום שקיבל מהעם, על אף 7 באוקטובר, מינף נתניהו כמו שרק הוא יודע, למען הישרדותו ולמען המשך מנעמי השלטון לו ולבני המשפחה. להגנתנו נאמר שזה לא שבאמת חשבנו שתאוות הבצע תחלוף כלא הייתה, רק ציפינו שהבושה תחזור להיות מנת חלקה של הממשלה. אז חשבנו. איך אמר ח”כ פינדרוס למשפחות החטופים? “יאללה, יאללה”.
היינו גנץ. בלענו הרבה צפרדעים וקיווינו שבסוף ההיגיון ישחק תפקיד – וביחד, כן ביחד, ננצח, נסתפק גם בניצחון לא מוחלט. אלא שאט אט הלך והתחוור שדבר אחד בטוח: יחד איתו לא ננצח.
באולפנים תוהים “מה רוצה נתניהו”, כאילו זה לא ברור. כעת הוא גם מבקש לאפשר בחוק פטור גורף ושערורייתי לחרדים גם בעת הזו – הכל במסגרת שימור הקואליציה. כדי להשלים את מכירת החיסול של המדינה, ולהתכונן לרגע החשוב מבחינתו – הבחירות הבאות. הוא מייצר בכוונת מכוון משבר עם ארה”ב ומוביל את כולנו לתהומות.
מציאות משקרת
יש משהו משקר במציאות הישראלית בין חדרה לגדרה. הכל כביכול מתנהל כרגיל. העסקים חוזרים אט אט, הפקקים גדושים במכוניות חדשות ואפילו עולם התרבות והבידור מחזל”ש. אז נכון שפני החטופים ניבטות מכל עבר או תשדיר, ובכל זאת – אם אינך נמנה על מפוני הדרום או הצפון – העניינים חוזרים למסלולם.
הבעיה היא שתמונת המצב האמיתית היא קטסטרופלית. תחת פני השטח ולמען האמת גם מעל, נתניהו מפרק את המדינה לרסיסים. מחרב את המשטרה, שהפקיד בידי פרחח לכל דבר ועניין. שוחק את הצבא ועולב בקציניו. הוא ימשוך את המלחמה כמה שיוכל ובמקביל תגביר מכונת הרעל קצב, בהובלת אתם יודעים מי. אם ימשיך כך לבודד את ישראל בעולם, נסיעה לחלק ממדינות העולם תהפוך בקרוב בלתי אפשרית עבור לא מעט ישראלים.
שנים של טמינת ראש בחול הפכו הרגל מגונה, אבל עכשיו צריך להביט למציאות כמו שהיא: ביבי מפרק את המדינה.
ממש עכשיו
הקונספציה שוב קרסה וזה הזמן להתעורר. בשביל עתידה של מדינת ישראל, למען החטופים הנמקים במנהרות, עבור הדור הצעיר שלנו שלא יוכל לשאת לבד בנטל, בשביל נפגעי הנפש הרבים שדורשים ממשלה עם חמלה, כדי שאפשר יהיה להתחיל לתקן – מכל הטעמים האלה, ועל אף העיתוי הבאמת לא נעים, הגיע הזמן לצאת עם דגלים לרחובות, עד להפלת נתניהו. תם עידן ה”לא נעים” ו”לא עכשיו”.
עכשיו, ממש עכשיו, לפני שיהיה מאוחר.
תגובות