הורים – שחררו אותנו מהבמבה בהופעות

יש נושאים שאתה לא מבין באמת – עד שאתה חי אותם, או יותר נכון, עד שאתה רץ עם הילד שלך, שהוא אדום ונפוח, אל עבר אמבולנס טיפול נמרץ שהזמנת, כי כל שנייה חשובה.

אלרגיות מסכנות חיים הן בדיוק כאלה. מי שאינו הורה לילד אלרגי, יתקשה להבין מה זה אומר להיות דרוך כל הזמן, לסרוק כל חלל, להריח את האוויר, לשים לב לידיים של ילדים אחרים, להיסחב עם אוכל לכל מקום ולוותר על הספונטניות ולהחזיק בראש תרחישים שאף הורה לא אמור להחזיק.

אתם לא חייבים להיות כמונו, אתם פשוט רק חייבים קצת מודעות.

הסכנה לא נשארה בשקט

השבוע נתקלתי בשני פוסטים שונים בקבוצת אמהות מתל אביב. בשניהם סופר על אותה תופעה: הצגות ילדים שבהן מבקשים במפורש לא לאכול – ובכל זאת, אמהות מוציאות חטיפים מהתיק, מחרישות במבה, רק כמה ביסים, בשקט.

אמהות יקרות – אולי שמרתן על השקט ולא רשרשתן באריזה, אבל הסכנה – מה איתה? היא לא נשארה בשקט.

בתור אמא לילד אלרגי, אני מבקשת: שחררו אותנו מהבמבה. שחררו אותנו מהחטיפים בהופעות ובמרחבים סגורים.

הילדים באים להצגה כדי ליהנות, להתרכז, לצחוק, להיות בתוך חוויה. למה אנחנו מרגישים צורך לדחוף להם חטיף בכל רגע נתון? למה אי אפשר שעה בלי לעיסה? גם ככה יותר נעים לראות הצגה בלי רעש של שקיות, בלי פירורים, ובלי הפרעה לשחקנים שעל הבמה.

רעבים? אפשר לאכול לפני ההצגה, בחוץ בזמן ההפסקה או, רחמנא לצלן, לחכות לסיום ההצגה.

אינפוגרפיקה – מדיה היפר לוקאלית

הרבה יותר מנימוס

מעבר לנימוס בסיסי ושמירה על הניקיון – יש כאן עניין של סכנת חיים.

בוטנים, אגוזים, דגים – אלה אלרגנים שנישאים באוויר. זו לא הגזמה. זו המציאות. שוק אנפילקטי לא מגיע כבקשה מנומסת, ולא ניתן לדחות אותו. חשק לחטיף – כן. כך שגם אם אף אחד לא רואה – תהיו בטוחים שכולם מריחים. אבל, הסכנה היא בכל אלרגן שהוא ולא רק כזה הנישא באוויר – כי ילדים הם ילדים ואני עוד לא פגשתי ילד אחד שאוכל מסודר ונקי כמו מלכת אנגליה – תמיד יהיו פירורים על המושב, תמיד תהייה איזו מריחה קלה של הממרח מהכריך שלכם מהול בקצת נזלת על המשענת. אלו דברים שיכולים לעורר תגובה אצל ילד אלרגי – גם אחרי שאתם יוצאים מהאולם והולכים הביתה.

להכניס חטיף כמו במבה לחלל סגור, להצגה, למרחב שבו ביקשו מכם במפורש שלא – זה מעבר לחוצפה, זה סכנת נפשות. תעצרו ותחשבו רגע – הכמה ביסים האלו שהילד שלכם דחף מהר לפה ואכל מהר כי אמא אמרה לא שאסור שישימו לב, באמת שווים את השוק האנפילקטי שתגרמו לילד אלרגי? באמת יושב לכם בטוב על המצפון שאתם מסכנים ילדים אחרים? או אפילו לא מסכנים – "סתם" גורמים להם לנפיחות, לגרד, לדמעות, לתחושת עקצוץ לא נעימה בגרון. כיף לכם להרוס לילד, שהוא בדיוק כמו הילד שלכם, את ההצגה?

מה המסר שלכן

והמסר שאתם מעבירים לילדים הוא – שהחשקים שלהם חשובים יותר מהצרכים של אחרים. בעוד שחשק אפשר לדחות – סכנת חיים אי אפשר. איפה קבלת האחר? ראיית השונה? ואהבת לרעך כמוך?

תפסיקו לגדל נסיכים ונסיכות שרואים רק את עצמם, ותתחילו לגדל ילדים מתחשבים שרואים את האחר.

• הכותבת, אורטל לוי, היא עורכת וכתבת ברשת מדיה היפר לוקאלית, המפעילה את המקומון הדיגיטלי תל אביב אונליין – ואם לילד אלרגי.