הלך לעולמו הפילוסוף פרופ' אבי שגיא, מהקולות הבולטים בהגות היהודית

הפילוסוף והוגה הדעות פרופ' אבי שגיא, מהחוקרים הבולטים של המחשבה והפילוסופיה היהודית בישראל, הלך לעולמו בתל אביב בגיל 72.

שגיא היה פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת בר-אילן, עמית מחקר בכיר במרכז קוגוד שבמכון שלום הרטמן וחתן פרס ביאליק לשנת 2022. לאורך עשרות שנות פעילות אקדמית וציבורית כתב וערך עשרות ספרים ומאות מאמרים בתחומי הפילוסופיה הכללית והיהודית, ההלכה, הזהות הישראלית, חקר הספרות וביקורת התרבות.

הוא נולד בבת ים בשנת 1953 למשפחה ציונית-דתית, גדל בשכונה החרדית קריית באבוב והיה חניך בתנועת בני עקיבא. לאחר לימודיו בישיבה התיכונית נתיב מאיר התגייס לנח"ל המוצנח ושירת כלוחם וכמפקד.

את לימודיו האקדמיים השלים באוניברסיטת בר-אילן. עבודת הדוקטורט שלו עסקה בדת ובאקזיסטנציאליזם בהגותו של הפילוסוף סרן קירקגור, נושא שהמשיך ללוות את עבודתו המחקרית גם בהמשך דרכו.

שגיא החל את עבודתו באוניברסיטה כעוזר הוראה והתקדם לאורך השנים עד לדרגת פרופסור מן המניין. בשנת 1999 ייסד את התוכנית ללימודי פרשנות ותרבות ועמד בראשה במשך שנים. לצד זאת כיהן גם כראש המחלקה לפילוסופיה והוביל את סדרת הספרים "פרשנות ותרבות".

שגיא היה גם בין מנסחי מסמך "רוח צה"ל", ועסק רבות במתח שבין כוח, מוסר ואחריות. בהגותו ייצג עמדה יהודית אורתודוקסית, ליברלית ופלורליסטית, וביקש להראות כי מחויבות למסורת ולהלכה יכולה להתקיים לצד פתיחות למוסר אנושי אוניברסלי, לביקורת ולהכרה בזהויות ובפרשנויות שונות.

בין ספריו הבולטים: "דת ומוסר", "אלו ואלו", "המסע היהודי-ישראלי", "נאמנות הלכתית", "מולדת יחפה", "אור מתוך הסדק", "טקס, טקסט והמאבק על הזהות", "מייאוש לתקווה" ו"יש תקווה".

במכון הרטמן ספדו לו וכתבו: "אבי היה מעמודי התווך של מכון הרטמן, פילוסוף מבריק ופורה, איש ערכים ומוסר, חכם ונביא, אחד העם ומוכיח בשער, תומך, מעודד ועוזר".

בשנים האחרונות הרבה שגיא לכתוב גם על המציאות הישראלית ועל המלחמה. הוא הזהיר מפני הפיכת הניצחון לערך המנותק מעקרונות מוסריים, וכתב כי השאלה העומדת בפני החברה הישראלית אינה רק כיצד תנהג באחר, אלא גם "איזה מין בני אדם נהיה".

במאמר האחרון שהפיץ לתלמידיו לפני מותו כתב על הצורך לבחור באנושיות גם בשעות הקשות ביותר, ולאפשר לקולו ולפניו של האחר לשוב ולהיראות בתוך המרחב הציבורי הישראלי.