חולדאי מדבר על ה-כ-ו-ל

בסוף שנת 2028, כשתושבי תל אביב יפו יבחרו שוב ראש או ראשת עיר, זו תהיה הפעם הראשונה מזה 30 שנה שבה לא יונח בקלפיות הפתק "רון חולדאי". ראש העירייה המשמעותי בתולדות העיר – לצידם של מאיר דיזנגוף ושלמה צ'יץ' להט – הודיע שלא יתמודד שוב.

בראיון עימו, שהתקיים בלשכתו ב-27.5 השנים האחרונות בקומה ה-12 בבניין העירייה, מצאנו את מפקד בסיס חיל האוויר חצרים ומנהל הגימנסיה הרצליה לשעבר חד וממוקד. גם בגיל 81.5 עיניו עדיין בורקות כשעולה סוגייה בוערת בסדר היום של תל אביב יפו.

במלאת שנתיים לבחירתו לראש עיריית תל אביב יפו בפעם השישית, חולדאי השיב על כול שאלותינו, שרובן באופן טבעי התמקדו בבעיות שמטרידות את חצי מיליון התושבים והתושבות.

מה הדבר הראשון שפוגש אותך בבוקר, בדרך כלל, בדרך מביתך לבניין העירייה? 

"יומיום אני קם בבוקר, והתושב הראשון שפוגש אותי שואל על הארנונה, או על החנייה".

נו, ויש תמורה לארנונה?

"שיפרנו המון – כיום יש למי לפנות בתל אביב; העיר יותר נקייה ומסודרת; אתה יכול ללכת בבטחה על המדרכה בתל אביב; יש פחות זיהום אוויר; יש תחבורה ציבורית טובה יותר; השירות בחופי הים הוא כפי שמעולם לא היה פה; מערכת החינוך בעיר מאוד מסודרת, מאורגנת ומקצוענית. יפו שינתה את פניה. הרשימה ארוכה – התרבות, החופש האישי, היחס לקהילה הגאה, היחס לערבים בעיר, הטיפול במשפחות חד הוריות ובקשישים, המרכזים הקהילתיים. תמיד צריך לשאוף לתת יותר, אבל אנחנו קבענו עובדות חדשות בתל אביב יפו, כאלו שמשפיעות על השיח והחברה הישראלית ועל איכות החיים במדינה כולה".

וחנייה? אין מספיק חנייה בתל אביב. 

"יש לי משפט שאומר: אין בעיית חנייה בתל אביב – פשוט אין חנייה! זאת האמת, וצריך לומר אותה בקול צלול, כדי שאנשים יבינו איפה הם חיים. אנחנו חיים בעולם שאין בו חנייה. תסתדרו".

זו תשובה של ראש עיר?

"בוודאי שזו תשובה של ראש עיר, כי זה מה שיש, וצריך להגיד לציבור את האמת. כאשר אני מתבדח, אני אומר: 'חבר'ה, הזמנתי אדמה מסיביר, היא תגיע בקרוב ואז יהיה לנו חנייה'. אם יש למישהו הצעה אליי, איך לשנות את המצב באופן שתהיה חנייה, שיסבירו לי. אני הבנתי מההתחלה, שחנייה זה לא מצרך שאני חייב לספק אותו, אני צריך לספק תחבורה. אני צריך לספק יכולת תנועה. אני לא צריך לספק חנייה. כי אם אני מספק חנייה בתל אביב לכול מכונית פרטית, שעולה על הכביש, זו מדיניות שהיא אנטי הגעה מהירה. אני לא מתבייש לומר את האמת".

כלומר, האמת היא שאין ולא תהיה חנייה בתל אביב?

"האמת היא, שבשום מטרופולין בעולם, ראש העיר לא מספק חנייה לרכבים פרטיים. בעולם הרחב הבינו מזמן, שתפקידו לא לספק חנייה, אלא תפקידו לספק יכולת תנועה – שזה משהו אחר לגמרי. אתן לך דוגמה הכי בוטה. בסינגפור בכל שנה עורכים הגרלה לשלושת אלפים מכוניות בלבד. רק 3,000 הזוכים בהגרלה יכולים לרכוש מכונית ולנסוע בה בתוך העיר. אבל באותה נשימה, כול תושב סינגפור יודע, שתמיד כשהוא ירצה יש לו אוטובוס, או רכבת תחתית, או מונית. בשיטה הזאת תגיע ליעדך יותר מהר".

זו הייתה המדיניות שלך מאז שנבחרת לראשונה לראשות העיר בשנת 1998?

"כשאני הגעתי הנה לעיר, לפני 27 שנה, באוקטובר ימלאו 28 שנים, כולם חנו איפה שהם רוצים. על המדרכות, על הדשא, בשדרות, בכיכרות. זאת הייתה המציאות. אתה יודע למה? כי בזמן מלחמת המפרץ (1990), אנשים רצו לעצור את האוטו ולברוח למקלטים, וצ'יץ' נתן אישור לחנות על המדרכות. אחרי המלחמה זה השתרש כתרבות, וכולם חנו על המדרכות. כשאני התחלתי לאכוף חנייה, הסתכלו עליי ואמרו לי: 'אתה משוגע, אתה לא תיבחר'. אבל הלכתי עם האמת שלי. במקומות, שמועדים לפורענות כמו דיזנגוף או שדרות ח"ן, הצבנו עמודים לאורך המדרכות כדי שלא יעלו עליהן".

תסכים איתי, שהעיר בשנים האחרונות פקוקה, כול עוד החפירות להקמת מערכות הסעת המונים בעיצומן. האם זו גזירה שאנו, תושבי תל אביב, נצטרך לחיות איתה עד שתוקם הרכבת התחתית, המטרו, או לפחות עד שייפתחו הקו הירוק והסגול ב-2030 האם נגזר עלינו לחיות בתוך טראפיק ג'אם?

"כולם רואים, כולם יודעים, שיש ברחבי העיר עבודות. אבל בתל אביב-יפו היום, 60% מהתושבים שלנו מתנייעים כבר באמצעים אלטרנטיביים, שהם אוטובוס, אופניים, קורקינט והליכה ברגל. זו מהפכה שקרתה פה בשקט, יש לנו את הגרף, איך הדבר הזה קורה. בתוך תל אביב כיום, אני חושב שהתחבורה הציבורית היא בהחלט טובה, וכדי לא להגיד טובה אני אומר שהיא לכול הפחות סבירה. הנכדה שלי מתנייעת אך ורק באוטובוסים, והיא לא מרגישה שיש לה איזושהי בעיה להגיע לכול מקום בעיר".

אתה מדבר על כול חלקי העיר?

"כול חלקי העיר, כי בתל אביב-יפו יש נתיבי תחבורה ציבורית לכל חלקי העיר, והאכיפה שלנו בנתיבי תחבורה ציבורית היא מאה אחוז. מי שנכנס – נתפס. אני מכיר את הדיבורים, אני מודע לקשיים, אבל לא כצעקתה בתוך תל אביב. הבעיות מתחילות כשאתה יורד לנתיבי איילון, וכאשר אתה רוצה לצאת מהעיר צפונה או דרומה, או להגיע מבחוץ אל תוך עיר, כי אין מערכת תחבורה ציבורית סבירה מטרופולינית בגוש דן – וזאת הבעיה האמיתית".

בשעות העומס אין פקקים בכבישים העורקיים בתוך העיר?

"אסור לשגות באשליה – בניו יורק יש פקקים נוראיים וגם בלונדון. לא פחות בעייתיים מאשר הפקקים בתל אביב. מי שבוחר לנוע ברכב פרטי מעל פני הקרקע, נוסע בלונדון ובניו יורק לאט לאט. מה ההבדל בין שתי ערים אלה לבין תל אביב? ההבדל הוא לא בפקקים על פני הקרקע. ההבדל הוא שיש לך אלטרנטיבה. בלונדון, אם אתה רוצה לגמוע מרחק גדול במהירות, אתה יורד למטה, אל מערכת האנדר-גראונד, או המטרו בניו יורק, ושם אתה נוסע מהר. המרחק מתל אביב לנתניה, אני רוצה להזכיר לך, הוא דומה למרחק בין שכונת גולדרס גרין לבין מרכז לונדון. אז מי שממהר, נכנס לרכבת התחתית, וגומע את המרחק מהר".

הפתרון הוא להמתין לפתיחת שני הקווים הנוספים של הרכבת הקלה?

"לא צריך להמתין, כי גם כיום, הנתיב של האוטובוסים ברחוב אבן גבירול פנוי בשעות העומס. נכון, זה לא מצב אידיאלי, אבל כפי שאמרתי, מתהווה פה בשקט-בשקט מהפכה. בדיוק היום הראו לי את גרף השינוי בתל אביב. בעוד 3-4 שנים, כשיסיימו את הקו הסגול והקו הירוק של הרכבת הקלה, יהיו ברחבי העיר 69 תחנות רכבת קלה, שזה בערך 600 מטרים בין תחנה לתחנה. יש אלטרנטיבה".

הקדנציה שלך תסתיים ב-2028, וכבר הודעת שלא תתמודד שוב, כלומר ראש העירייה הבא יגזור את הסרט בקו הירוק ובקו הסגול?

"אותי לא מעניין מי יגזור את הסרט. למדתי, שבמדינת ישראל אף פעם לא עומדים בלוחות הזמנים בגלל המצב הביטחוני והמצב הכלכלי ועוד 1,001 תירוצים, אבל סיום פרויקט הרכבת הקלה כבר נמצא בטווח עין, לקראת סיום".

האם אתה חושב שעשית, כראש העיר, מספיק למען העסקים הקטנים שנפגעו מהחפירות בשנים האחרונות? 

"איך קובעים מתי נעשה מספיק? מתי תוכל להגיד שעשית מספיק? האם הממשלה עשתה מספיק כדי לפצות את תושבי העוטף על עוגמת הנפש והפגיעה ברכוש? יש לי תובנה, שקשה לשמוע אותה, אבל המערכת הציבורית אף פעם לא נותנת מה שצריך. היא נותנת רק את מה שיש לה. קיים חוסר במשאבים, וחוסר בחינוך, וחוסר ברפואה, וחוסר בבנייה, תמיד. גם מה שאני יכול לתת – זה מה שיש".

כלומר, המדינה והעירייה אומרות לעסקים ברחובות החפורים, זה מה יש?

"הנושא הרבה יותר מורכב, כי בעל עסק שנמצא ליד קו רכבת שבונים כיום, ירוויח בעתיד המון בזכות מערכת הסעת ההמונים החדשה. עסקים הולכים לאן שכדאי להם. קח לדוגמה את רחוב אבן גבירול, העסקים שפועלים בו כיום, שונים דרמטית ממה שהיו לפני 25 שנים. הרכב העסקים משתנה בהתאם לשינויים באופי הרחוב. כשאני נכנסתי לתפקיד, דירה ברחוב אבן גבירול עלתה 50%, מאשר דירה ברחוב גזר (סמטה שקטה ממערב לכיכר רבין). היום דירה ברחוב אבן גבירול מתחרה במחירים של רחוב גזר. למה? כי פתאום רואים שרחוב אבן גבירול השתנה ומבינים שתהיה בו רכבת תחתית. במקרה כזה, בעלי הדירות והעסקים מרוויחים, החיים מורכבים".

לאחרונה התפרסמה הודעת יח"צ של שלוש חברות בנייה גדולות, שיצאו לשיווק של פרויקט מגורים בן 200 דירות בשכונת אשכול שברובע שדה דב, במחירי פריסייל. הם התגאו במחירי מבצע – שבעה עד עשרה מיליון שקלים לדירת מאה מטר מרובע. עד לאן נגיע עם מחירי הדיור? האם בשכונות עבר הירקון יגורו בעתיד רק מיליונרים?

"למה אתה שואל אותי?".

כי ראית הרבה, יש לך פרספקטיבה.

"אחרי השבת גיבור ישראל, רן גואילי ז"ל, נתניהו הופיע במסיבת עיתונאים בטלוויזיה, ואמר: 'אני הצלתי את עם ישראל, אני הבאתי את החטוף האחרון'. הוא לא הזכיר אפילו במילה אחת את האחריות שלו להיותם חטופים. זה פשוט לא קיים אצלו. אז עכשיו אתה בא אליי עם אותה משוואה, ואני הרי סוציאליסט, פעם זה היה אחרת במדינה. אתה וחבריך הצבעתם עבור קפיטליזם חזירי. אתם קבעתם תחרות לפני הכול, אתם מנעתם את המהפכה שצריך לעשות בבעלות על הקרקעות, ועכשיו אתם מתלוננים שכולם מתחרים על דירות ואין מספיק קרקעות והמדינה, שמחזיקה ברוב המוחלט של הקרקעות, מוכרת אותן ביוקר. המדינה לא משקיעה מספיק בתשתיות, ולא מוציאה לשוק מספיק קרקעות, אז ברור שמחירי הקרקע מגיעים למאה אלף שקל למטר מרובע. ואז אתה פונה לראש העיר, ושואל אותו מדוע תל אביב היא העיר הכי יקרה בעולם, אבל מי שמייצר את המציאות הזאת היא הממשלה".

תל אביב לא העיר הכי יקרה במדינה בעוד פרמטרים?

"באופן טבעי, זה ברור לגמרי שהעיר המרכזית, יש בה יוקר מחייה גבוה. אבל הדבר העיקרי שיותר יקר משמעותית בתל אביב, הם מחיר הקרקע, וכול מה שנגזר מכך בשרשור. מחיר גבינת קוטג' בתל אביב ובדימונה זהה. מה שקובע זה הכלכלה, והכרעה שלנו איזו חברה אנחנו רוצים – כזו שמאפשרת, או כזו שלא מאפשרת, לפתוח פערים בין אוכלוסייה שיכולה לשלם מאה אלף שקל למטר מרובע, לבין אוכלוסייה שידה אינה משגת לשלם את הסכומים הללו. בראשיתה של המדינה, כשפליטים מילאו את המעברות, הממשלה בנתה להם דירות".

בשנות החמישים של המאה הקודמת שרת העבודה, גולדה מאיר, יזמה בניית שיכונים עממיים אפילו ברמת אביב א'. 

"לגבי רמת אביב אני לא בטוח שזו הייתה בנייה ממשלתית, אבל המדינה בנתה בלוקונים ביד אליהו, ביפו גימל, בכול רחבי המדינה בנו לפי קריטריונים. אני הראשון, והיחידי בארץ, שבונה כיום דירות בהישג יד. מי שגר בהן משלם דמי שכירות מוזלים ב-40% ממחירי שוק השכירות בתל אביב. את זה אני עושה לבד, בלי שום תמיכה מהממשלה. כיום יש מעל 500 דירות כאלה בעיר ובהמשך יהיו אלפים".

איך מחזיקים סגל הוראה איכותי, בעיקר מורות וגננות ששכרן נמוך, בעיר כה יקרה?

"הסיבה, שיש בעיה עם סגל הוראה בתל אביב יפו, היא התחבורה הציבורית במדינת ישראל. הם לא יכולים להגיע אל העיר ולצאת ממנה במהירות. לפני שבאתי לעירייה, לפני 27 שנה, הייתי מנהל הגימנסיה העברית הרצליה ולא הייתה לי שום בעיה לגייס מורים. הגיעו אליי מורים מצוינים מגן יבנה. באו ללמד בתל אביב יפו אנשים איכותיים, כי הם לא היו צריכים להיתקע בפקקים כול כך הרבה זמן. לכך נועד הרעיון שנקרא דיור בהישג יד. זה רעיון שנולד באירופה, כדי לאפשר למורה, לכבאי ולשוטר לגור במטרופולין לונדון, שבו מחירי הדיור גבוהים. אבל מה שאני עושה, בכלים שיש לי כראש עיר, זו דוגמית בלבד – עד שמדינת ישראל תתעורר. יכול להיות, שבעוד עשרים וחמש שנה, כשתהיה פה רכבת מטרו (תחתית), לא תהיה בעיה".

עירייה איתנה כלכלית, כמו תל אביב יפו, לא יכולה לפתור בעצמה את המחסור בגננות מחליפות? נכון, שמשרד החינוך אחראי להעסיק אותן, ושהוא כושל ולא ממלא את תפקידו, אבל בבקרים התושבים שלך מקבלים את הבשורה לא לשלוח את הילדים לגן כי הגננת חולה!

"החיים לא בנויים מהיכולת הכספית לקנות מוצרים. אני חי בעולם של רגולציה. אם אני ראש העיר, או אם אתה עשיר, האם אנחנו יכולים לנסוע יותר מהר? לא! בתוך העיר כולנו יכולים לנסוע רק חמישים קמ"ש. לפי חוקי המדינה, ועל פי ההסכמים הקיבוציים של הממשלה עם ארגוני המורים, אסור לי להעסיק בחוזים פרטיים גננות או מורים, שיעבדו ביחד עם המורים והגננות שלי. קל לך להגיד את זה, אבל אם אני אביא לתל אביב את מאה המורים הכי טובים בארץ בשכר כפול, מייד כול המדינה שובתת. כול מערכת החינוך תעצור מלכת. אין לי אפילו הסמכה חוקית להכשיר גננות".

למשרד החינוך, שבראשו עומד שר מהליכוד שלא תלוי פוליטית בתל אביב, אכפת מההורים וילדי הגן בעיר?

"חלק מהבעיה היא, שההורים לא מספיק מסייעים לנו במאבק, כדי ללחוץ על משרד החינוך. ההורים אומרים, אנחנו בחרנו בך כראש העיר, תעשה אתה את העבודה. אבל איך אני יכול ללחוץ על משרד החינוך – אם הוא לא סופר אותנו?!".

אין שום דרך שבה ראש עיריית ת"א יכול לפתור את בעיית הגננות?

"אני אף פעם לא חשבתי שאני הכי חכם. אני מקשיב לכל הציבור, כל הזמן, ולא קיבלתי אף עצה מעשית איך לייצר פתרון למשבר הזה. אתה מעלה בדעתך שאני לא רוצה? הרי אם הייתי יודע איך – הייתי עושה. קח לדוגמה את המתיחות מול איראן. נניח שצה"ל מחליט להציב את כיפת ברזל במקום אחר, לא בתל אביב. האם אני יכול למנוע את זה? ונניח שיש התפרצות של מחלת החצבת, והתושבים סובלים. אז אני אחראי? אני לא אחראי על מערכת הבריאות במדינת ישראל. אין לזה סוף. יש כללים, יש חוקים, ובמדינת ישראל נקבע שמשרד החינוך אחראי על החינוך ולא ראש העיר. זה שונה ממדינה למדינה. בדנמרק, למשל, חמישים אחוז מהתקציב הלאומי נמצא בשלטון המקומי ושם ראש העיר אחראי על החינוך. אצלנו השלטון המקומי מוציא 7% מהתקציב הלאומי".

הזכרת את האיום האיראני. האם העירייה עושה מספיק כדי לתמרץ בניית מרחבים מוגנים בבנייני מגורים ישנים בשכונות הוותיקות ובדרום העיר? 

"מה זה מספיק מיגון? כבר אמרתי, שהמערכת הציבורית אינה יכולה לספק את כל הביקוש, אלא לתת את מה שיש לה – ואת זה אנחנו נותנים גם בתחום המיגון. כשאני בוחן את התקציב של העיר תל אביב, שכולל חינוך ורווחה ותרבות וקהילה וכך הלאה, אין בידיי כסף פנוי שייתן פתרון שישביע את רצון כולם".

מדוע פג תוקפה של תמ"א 38 בתל אביב, ועדיין לא נכנסה לתוקף חלופה?

"תמ"א 38 לא נוצרה בכלל לטובת מיגון מפני טילים, היא נוצרה לרעידות אדמה, כי לכנסת ולממשלה לא היו פתרונות לרעידות אדמה – אז הם הטילו את המשימה על האזרח. ואז מה קרה? כמו תמיד במדינת ישראל, אלה שגרים בדירות ששוות ארבעה מיליון שקל, קיבלו עוד מיליון שקל מתנה. למה דווקא הם, ולא בחצור הגלילית? כי הכול מותנה בערך הקרקע! אז איפה יהיה מיגון זמין בתוך הבית? אצל העשירים. תגיד, ראית אחד שמתקן את הבית שלו, כדי לחזק אותו מפני רעידות אדמה? לחזק בית לרעידות אדמה עולה, פחות או יותר, מאה אלף שקל – אבל אף אחד לא עושה את זה, עושים רק עסקה כלכלית. אני אסכים לחזק את הבית שלי מפני רעידות אדמה, רק אם אקבל תוספת של 20 מ"ר לדירה, ואקבל מעלית, ואקבל חנייה. רק אם אני אקבל כסף, הבית שלי יהיה ממוגן. הכול הפוך".

המיון של איכילוב מלא מפה לפה, בשנים האחרונות, בפציעות מנסיעה פרועה של אופניים וקורקינטים חשמליים. יש מה לעשות? 

"גם בתחום הזה יש שיפור משמעותי. אנחנו באופן רצוף, לאורך שנים, בונים תשתית לכלים דו גלגליים ברחבי העיר וזה הולך וגדל בקצב מהיר. בתל אביב יפו יש לפחות פי שלושה שבילי אופניים לקילומטר, אני התחלתי את זה לפני 25 שנה, ואנחנו מובילים בבניית התשתיות. לקח לנו המון שנים להגיע למצב, שכנסת ישראל תיתן לנו סוף-סוף כלים לאכיפת החוק על רוכבי כלים דו גלגליים, ושתהיה להם חובה להתקין לוחית רישוי. גם כיום, אחרי שחוקק החוק, רק 60% מהאופניים והקורקינטים נושאים לוחית רישוי. התהליך קורה, אנחנו מתקדמים, אבל לא בקצב שהיינו רוצים כי המדינה מערימה קשיים".

אלו קשיים?

"אתן לך דוגמה. כול האופניים החשמליים בישראל פועלים בניגוד לחוק, מעצם טבעם, כי מותר לנסוע עד 25 קילומטר לשעה, והם כולם מתוכנתים לנסוע 60 קמ"ש – ואין לי כלים לאכוף את זה. לי אסור לגעת בהם. המדינה לא אוכפת את החוק, לא תובעת את היבואנים שמייבאים אופניים שנוסעים 60 קמ"ש, ולא מענישה את החנויות שמוכרות אופניים מהירות. לצערי, לי אין אפילו יכולת לשלול את רישיון העסק, למי שמוכרים אופניים שנוסעים 60 קילומטרים לשעה".

מתי הולכי הרגל בתל אביב יידעו שהסכנה חלפה?

"זה לוקח זמן. כמו שהגענו היום למצב, שבו 60% מתושבי תל אביב יפו מתנייעים ללא רכב פרטי, כך גם נתקדם לאט-לאט ליותר רגולציה ויותר משמעת ויותר אכיפת החוק על כלים דו גלגליים. בינתיים אנחנו מתקדמים בצורה דרמטית בבניית התשתית. בכול רחוב, שבו נסלל שביל אופניים, כמעט 100% מהכלים הדו-גלגליים נוסעים רק בשביל האופניים".

לסיום, עד כמה אתה מודאג מזליגת פשיעה מאזורים שבהם מתגוררים נתינים זרים, אל מרכז ת"א, הצפון הישן והחדש ושכונות עבר הירקון? האם מטפלים בפשיעה לשביעות רצונך?

"מי מטפל בפשיעה היום? מי עוסק בשחיתות ציבורית במדינת ישראל? לא מטפלים בפשיעה במדינת ישראל! כאשר המשטרה מקבלת רוח גבית מלמעלה, להכניס שיקולים של גזענות, ודאי שאני לא מרוצה. אני מאמין גדול בחוק וסדר, כי אני באמת מאמין, שחוק וסדר זה איכות חיים. מתחילת דרכי נתתי עדיפות לפיקוח ולביטחון, במסגרת מה שהחוק מאפשר לי".

אבל הטיפול בפשיעה לא בסמכותך. 

"נכון, ולכן אני לא מרוצה. יש לי תפקיד, ואת התפקיד שלי אני ממלא בתוך הכללים והתרבות והמציאות שנקראת מדינת ישראל, ואני עושה הכי טוב שאני יכול".

בכול פעם, שעלה בראיון שלנו נושא בוער בחיי תל אביב יפו, ניכר בתשובותיך שאתה עדיין לוקח ללב. לא מתרגלים אחרי כול כך הרבה שנים?

"אני בן של אנשים שעלו לארץ הזאת והיו מאוד ציוניים. כל חיי שירתי את המדינה הזאת, וזכיתי להיות ראש העיר של העיר העברית הראשונה, וזה מאוד מרגש אותי. האחריות העצומה שעל הכתפיים שלי, ועצם ההתעסקות בדבר, יצרו אהבה ורגש. אני מאוד אוהב את העיר הזאת".

יש משהו שלא תתרגל אליו אף פעם? מה הכי חסר לך בחיים הציבוריים?

"אני אדם של ערכים, ואני מרגיש שהשיח במדינה צריך לחזור ולהיות על ערכים. ערכים של דמוקרטיה, שוויון בין בני אדם, ליברליות וחיה ותן לחיות".

רון חולדאי בגינת דובנוב. צילום: רוני להב, עיריית ת"א יפו