מיהם האנשים שמאחורי הקירות והשמות בת"א / ישראל פרקר

אנחנו חולפים בהם לעיתים. ממהרים לעבודה או לפגישות, יושבים בבתי הקפה ההומים, ממתינים ברמזור או סתם מטיילים בשדרות לאורכה ולרוחבה של תל אביב. העיר הזו, בהתחדשותה הבלתי פוסקת ופניה המשתנים ללא הרף, היא מקום חי, נושם. אך בין שפע הקולות, מגדלי הזכוכית המזדקרים לגובה, שאון המכוניות והרחובות הסואנים, חבויים סיפוריהם האילמים של האנשים שהעניקו לעיר הזו את נשמתה.

כמי שעוסק מספר עשורים בכתיבה, ומשקיע את מרצו בתיעוד מצולם של פנינים היסטוריות המסתתרות מאחורי חזיתות הבטון והאבן, החלטתי לקחת על עצמי משימה עבורכם, קוראי המקומון הדיגיטלי ת"א אונליין: להפיח חיים מחודשים בשמות הדוממים שעל השלטים.

משמאל: אחד העם, חיים נחמן ביאליק ואלכסנדר זיסקינד רבינוביץ' בטקס הנחת אבן פינה לבית עיתון הארץ בשנת 1925. צילום: צבי אורון, הארכיון העירוני תל אביב יפו

היסטוריה תל אביבית תחת כיפת השמים

במהלך סיוריי ברחובות העיר, אני לעיתים מכוון את עדשת הסמסונג שלי, כדי לתעד מבנים ישנים ושלטים כחולים שעל הקירות. אני עושה זאת כדי שההיסטוריה שלנו לא תאבד, הבניינים הללו אינם רק נדל"ן, הם עדויות חיות. הם ארכיון פתוח תחת כיפת השמיים. העיר העברית הראשונה לא נבנתה רק מלבנים, מלט וברזל, אלא עוצבה רוחנית, תרבותית ופיזית על ידי חולמים ואנשי מעשה.

אנחנו מכירים, למשל, את השמות מאיר דיזנגוף, חיים נחמן ביאליק ואחד העם. אלה הם אנשים, שעל שמם קרויים הרחובות הראשיים והמוסדות החשובים. לצידם, באותן שנים של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, פעלו נשים וגברים שעשייתם הייתה ענפה ומשמעותית שמותיהם נותרו בצל ונשכחים אט אט. אלו הם אנשים שסללו כבישים, תכננו שכונות מתוך חזון של עיר גנים, הקימו מוסדות חינוך ותרבות פתחו את בתי הדפוס הראשונים, ועיצבו את הסביבה האנושית והאדריכלית שאנו נהנים ממנה כיום.

ביקור אלברט איינשטיין בגימנסיה העברית הרצליה עם מאיר דיזנגוף בשנת 1923. צלם לא ידוע, הארכיון העירוני ת"א יפו

ניפגש בבוגרשוב פינת פינסקר. מי אלה?

למרבה הצער, עבור רובנו, אותם אישים דגולים מוכרים רק כנקודת ציון נוחה בניווט. אנחנו קובעים פגישה ב"פינת בוגרשוב ופינסקר" או מחפשים כתובת ברחוב "זמנהוף" מבלי לדעת מי היו אותם אנשים שנשאו את השמות האלה. מה גרם להם לעזוב עולמות נוחים מעבר לים ולבוא לבנות עיר על החולות שוממים. אילו קשיים כלכליים, חברתיים ואישיים הם חוו וכיצד קרה שדווקא הם, שתרמו כל כך הרבה לעיצובה הרוחני והפיזי של תל אביב, כמעט ונשכחו מהזיכרון הכללי היומיומי.

השלטים הכחולים המפוזרים על פני מבנים ברחבי העיר, הם נקודת פתיחה טובה למסע הסקרני. הם מהווים ציוני דרך אילמים, האוגרים בתוכם רמזים לפרקי חיים מיוחדים של פעם. מתוך הסקרנות הזאת נולד הפרויקט שלי במקומון הדיגיטלי, תל אביב אונליין, טור על האנשים שעיצבו את תל אביב ויפו.

רחוב הרצל וגימנסיה הרצליה בשנות ה-20 של המאה ה-20. צלם לא ידוע, הארכיון העירוני תל אביב יפו

דיזנגוף לא לבד: ת"א לא קמה בידי אדם אחד

לכל כתבה אבחר דמות אחת, אחקור ואכתוב את סיפורה, תוך חיפוש החותם שהשאירה בעיר. כך נגלה יחד מה מסתתר מעבר לשם המוכר ומי היה זה שנשא שם זה.

תל אביב לא קמה בידי אדם אחד. מאחורי צמיחתה עמדו יזמים ובנאים, מתכנני ערים ואדריכליות, מחנכים ורופאים, אנשי ציבור, סופרים ואמנים. חלקם עיצבו את מראה העיר: בתים, רחובות, שדרות וכיכרות. אחרים עיצבו את חיי הרוח שלה: בתי ספר, עיתונים, תיאטרון, ספרות ושירה. הסיפורים הללו קשורים זה בזה. בניין יכול להמחיש רעיון, ורעיון יכול להסביר מדוע הוקם בניין דווקא במקום שבו הוא עומד.

הסדרה הזו נולדה מתוך תחושותיי שהגיע הזמן להחזיר את האנשים אל תוך שמות הרחובות. לא כאנציקלופדיה יבשה של תאריכים – אלא כסיפור חי. לספר מי הם היו, מה חלמו, עם מי התווכחו, ואיזה חותם השאירו על העיר שאנחנו אוהבים.

אני מזמין אתכם להצטרף אליי לשיטוט הזה בין שדרות, כיכרות וסמטאות תל אביב. נרים יחד את המבט מהמדרכה, נתבונן אל הקירות ונעניק לאותם בונים, מתכננים וחולמים את הכבוד וההוקרה הראויים להם. נכיר יותר מקרוב את האנשים שבזכותם תל אביב היא הרבה יותר מסתם עיר – היא יצירת אמנות חיה, מתפתחת ונושמת, שסיפורה ממשיך להיכתב עוד ועוד.

הכותב, ישראל פרקר, הוא חוקר מורשת ישראל.

יצירה שנפגעה מהדף טיל איראני – חיים נחמן ביאליק ויהושע רבניצקי כותבים את "ספר האגדה" – ציור של האמן חיים ליפשיץ. צילום: עיריית ת"א יפו