הקריאה לוועדת חקירה שברה את הדממה בגני יהושע

ילדים קטנים עם הוריהם, צעירים, מבוגרים וגם מבוגרים מאוד הגיעו ביום רביעי, 7 באוקטובר, לטקס הזיכרון הלאומי של המשפחות בפארק גני יהושע בתל אביב. שלוש שנים אחרי הטבח, דורות שלמים התכנסו לשמוע את הסיפורים ולזכור את מי שלא חזרו.

אחד הרגעים הבולטים בערב הגיע כשעמרי שפרוני, שורד הטבח בבארי שאיבד ארבעה מבני משפחתו, קרא לחקר האמת. בניגוד לאיפוק המקובל בטקסי זיכרון, הקהל מחא כפיים. "ללא חקירת האמת לא נוכל לתקן", אמר שפרוני. הוא הדגיש כי בירור נסיבות האסון הוא חובה מוסרית, ערכית וביטחונית, וכי אסור להפוך אותו לוויכוח פוליטי.

כ-50 אלף איש השתתפו בטקס, בהנחיית אלי שרעבי ושני כהן. בפתיחה הוצג ארקדי דוכין מנגן בפסנתר בבית משפחת קיפניס בבארי, שבו נרצחו אביתר ולילך קיפניס והמטפל פול וינסנט קסטלבי. אור-לי ניב, אמו של עומרי ניב פיירשטין שנפל בזיקים, הקריאה את השיר "אימהות". הרב בני קלמנזון, אביו של אלחנן שנפל בבארי, נשא קדיש.

הסיפורים שהוצגו החזירו את הערב להחלטות שקיבלו אנשים באותו בוקר, בתוך סכנה וחוסר ודאות.

סרטון הוקדש לסרן סהר סעודיין, שיצאה עם חייליה לחדש את מלאי סוללת כיפת ברזל ונפלה בצומת רעים. אביבה צ'אנה סיפרה על אחיה ישראל, שיצא להגן על תושבי אופקים ביום הולדתו ה-30. שעות קודם לכן עוד חגגו יחד.

הובאו גם סיפוריהם של נהגי ההסעות עאבד אל כארים נסאסרה וחיים בן אריה, שנחלצו לפינוי אזרחים. נסאסרה נרצח במארב בכביש 232. בן אריה שם קץ לחייו בהמשך אותו חודש. אלמנתו אירית סיפרה על חששותיה מהנסיעה ועל תשובתו: "אם צריך אותי אני נוסע".

שרעבי פנה בטקס למשפחות, לשורדים ולנפגעים, וקשר בין הזיכרון לבין העתיד: "רק אם נתקן נוכל לבנות כאן מקום בטוח יותר, ראוי יותר, טוב יותר".

בין העדויות שולבו ביצועים מוזיקליים בהשתתפות שלמה ארצי, גלי עטרי, מירי מסיקה, עברי לידר, רן דנקר, הראל סקעת, אושר כהן, אמיר דדון, ארקדי דוכין, ואלרי חמאתי, יובל דיין, ליהי טולדנו, משי קלינשטיין, נונו, נועם בתן, עדן גולן, עילי בוטנר, רוני דלומי ותמיר גרינברג. אחד הרגעים הבולטים בערב היה תגובת הקהל לקריאה לחקירה.

אלי שרעבי עצמו קרא להקמת ועדת חקירה בסיום הטקס: "לזכור מה קרה. לחקור איך קרה. לא לעגל פינות. לא לתת לזמן לטשטש את האמת, לא לשכתב את ההיסטוריה, ולא לתת להיסטוריה לחזור על עצמה. הזיכרון הוא לא רק מבט לאחור. הוא גם הדרך שלנו קדימה. רק אם נזכור באמת, נוכל ללמוד".

לדברי שרעבי: "הזיכרון הוא לא רק מבט לאחור. הוא גם הדרך שלנו קדימה. רק אם נזכור באמת, נוכל ללמוד. רק אם נלמד, נוכל לתקן. ורק אם נתקן! נוכל לבנות כאן מקום בטוח יותר, ראוי יותר, טוב יותר. זאת התקווה שלנו! – שאחרי הכול ולמרות הכול, עוד יהיו כאן חיים טובים יותר".