כוחו המרפא של שיר

ציפי שחרור, משוררת תל אביבית, שזכתה פעמיים בפרס ראש הממשלה לספרות הוציאה לאור את ספרה ה-37 "שיריפוי" – כוחה המרפא של השירה" (בהוצאת "פוקוס").

"שיריפוי" מאגד 151 בתי שיר מרפאים המלווים ב-151 ציטוטים חכמים שליקטה שחרור מחכמי זן, כתבי קודש, פילוסופים ועוד ובסיום כל שיר הנחיה לנשימות מדיטטיביות לריפוי. במבוא הספר המתפרש על פני 30 עמודים מנחה שחרור את הקוראים כיצד להשתמש ב"שיריפוי" ככלי טיפולי. לדבריה, כבר לפני שנים החלה הרפואה הקונבנציונלית להיעזר בכוח הסוגסיה לרפא את נפשנו וגופנו, "ולראייה לפני מספר שנים הקימה אגודת המשוררים באנגליה קבוצת תחומי עניין בנושא בריאות, ריפוי והתפתחות אישית שהורכבה מחוקרים, רופאים, אנשי אקדמיה סופרים ומשוררים. מטרתה היא לקדם את הרעיון שרופאים כלליים ירשמו כתיבה יוצרת במקום כדורים, לאותם אנשים הפונים לעזרה בשל מצוקה נפשית או חולי גופני הנגרמים בעטיה".

שחרור פרסמה 37 ספרים, מהם 14 ספרי שירה שלושה ספרי פרוזה ו-20 ספרי ילדים. חלק מספריה תורגמו למספר שפות, היא מנחה סדנאות כתיבה, עורכת ומנטורית, שימשה במשך כעשור עורכת כתב העת "מאזניים" מטעם אגודת הסופרים, וזכתה בפרסים ספרותיים יוקרתיים ובהם: פעמיים בפרס ראש הממשלה, פרס אקו"ם, פרס חומסקי מטעם אגודת הסופרים ופרס קוגל לספרות יפה.

ציפי שחרור עם ספרה החדש. צילום: יח"צ

היא נולדה וגדלה ברמלה, בה היא רואה כור היתוך משפיע. היא התחילה לכתוב כבר בגיל עשר. "בשנות ה-60 וה-70 היה טאבו לגבי החיים הפרטיים. הייתי בת 11 כשהוריי התגרשו, נאלצתי להסתיר זאת מפני ילדי הכיתה. הצורך להסתיר להתגונן מפני תגובות הילדים והסוד שנצרתי מפניהם העיק עלי, ואז התחלתי לכתוב. מבלי לדעת, התחלתי עם 'שיריפוי' כבר בגיל 10 כילדה עם חוסן נפשי, כשנאלצתי תקופה מסוימת בחיי אף לגדל את אחיי. תמיד ידעתי להתמודד עם משברים, ובשירה מצאתי עוגן, וכשלא יכולתי לדבר על המשבר המשפחתי, ולנצור סוד, פניתי לכתיבה. הייתי ילדה רטורית שאהבה להתנסח ופעמים רבות ברחתי אל הספרים".

בשנות ה-60 נחשבה רמלה עיר המוזיקה ואף כונתה "ליברפול של ישראל", וכעבור שנים רבות כתבה שחרור את הרומן "קליפסו רמלה" באמצעותו היא שמה את רמלה שוב על המפה ואף הייתה הסופרת הראשונה בישראל שכתבה על עיר זו.

ספרה השלישי "בוסתן של נגיעות" (בהוצאת "עכשיו"), אותו ערך פרופ' גבריאל מוקד, יצא לאור בסדרה איכותית יחד עם מאיה בז'ראנו, אשר רייך, ג'ון אשברי האמריקאי ועוד. את שני ספריה הרביעי והחמישי ערך המשורר נתן זך. היא מספרת כי אחד מספרי השירים שלה, השלישי במספר, אבד. "הקלדתי אותם במכונת כתיבה ויום אחד הדפים המודפסים ובהם 50 שירים אבדו. אולי בעתיד ימצא אותו ארכיאולוג צעיר ויגיד: 'ממצא ארכיאולוגי חסר תועלת'".

הגירושין שלה החזירו אותה לתל אביב שהיא מאוד אוהבת,  שם היא הכירה את נתן זך המשורר, שהפך לסמן משמעותי בחייה, הכניסה לעולם העיתונות ואף ערך שניים מספריה.

כשהיא בשיא הצלחתה הספרותית, הכירה עו"ד ישראלי-אמריקאי שהגיע לביקור מולדת, ולאחר מערכת יחסים ממושכת נסעה עימו ועם ילדיה לניו-יורק. היא שבה כעבור שנה. שנה לאחר חזרתה לארץ, כשהיא בת 38, קיבלה שחרור מראש הממשלה המנוח יצחק רבין, יחד עם דליה רביקוביץ', אלי עמיר ואשר רייך את פרס ראש הממשלה לספרות, שנה בלבד לפני שנרצח. כעבור 11 שנים זכתה לקבל את הפרס הזה מראש הממשלה המנוח אריק שרון.

בשנת 1994 ביקש ממנה פרופ' שמעון שטרית, אז שר הכלכלה בממשלת רבין, להצטרף אליה למשלחת מיניסטריאלית למרוקו בעקבות הסכם קזבלנקה. יחד איתה במשלחת היו אושיות כלכליות נכבדות "אני יצאתי לשם יחד עם הזמר והמוזיקאי שלמה בר והמשורר ארז ביטון כמשלחת תרבותית, והופענו שם עם יצירותינו המתורגמות בפני כל הקהילות היהודיות, בארמונות ובמרכזי תרבות", היא מספרת, "הביקור הותיר בי חותם עז, במיוחד כשהגעתי לבית אבי במארקש ומצאתי בבית העלמין היהודי את קברו של סבי שלא הכרתי. בקזבלנקה, משם הגיעה אימי, הלכתי במיוחד לבקשתה לרחוב האנגלים שמחוץ לגטו היהודי, כדי לבקר במקום בו שיחקה בילדותה. הלכתי לשם בעקבות תיאורים שתיארה מזיכרון ילדות. חוויות אלו הותירו בי חותם, כי כמי שנולדה וגדלה בארץ ולא חוותה עלייה וגלות היה בזה משהו עצום".

המשוררת ציפי שחרור. צילום: שושנה ויג

"שיריפוי" – כוחה המרפא של השירה" (בהוצאת "פוקוס"), הוא ספר פורץ דרך המהווה יצירה תרפויטית מעמיקה של ריפוי באמצעות שירה. מות אמה ולאחר מספר שנים מות אחותה האהובה, האיצו את כתיבת שיריה המיועדים לריפוי עצמי ואף מרפאים את הקורא, "שכן ספר זה הוא ריפוי לכותב ומזור לקורא בו. משיר לשיר ומנשימה לנשימה חשתי כיצד אני נרפאת ומתנחמת מהאובדן ושבה לחיים. לשירים אלו, יחד עם המאמר המנחה את הקורא, יש יכולת לייעל ולתעל לבריאות הנפש ומאידך בריאות הגוף", היא אומרת.