מדוע נמל תל אביב לא חוזר לעצמו?

התורים לקבלת שירות בבית המאפה הצרפתי מייזון קייזר שבנמל תל אביב היו קצרים יחסית כשביקרנו בו בבוקר חם מאוד לפני כשבועיים. שלושה אנשים המתינו בתור לקופה, ומספר דומה חיכו ליד הוויטרינות, שהיו כמעט ריקות ממאפים. שלוש שנים אחרי שנפתח בסערה סניף המותג הצרפתי, על שרידי מסעדת היוקרה מול ים, המראה רחוק מלהזכיר את העומסים הכבדים שהיו במקום בתחילת דרכו בישראל.

למרות זאת, העובדים לא עומדים בקצב והשירות מתנהל בעצלתיים. כמה מהלקוחות החלו לאבד סבלנות, דרשו לקבל שירות, ומהר. ואז, בתוך הלחץ והתלונות שהלכו וגברו, סינן אחד העובדים, ספק לעצמו, ספק לכולם: "אנחנו לא אשמים. יש עובדים שלא קיבלו משכורת ולא הגיעו לעבודה, והכל נופל עלינו". עובדים במקום שאיתם שוחחנו הוסיפו כי "ממילא סוגרים את המקום עוד מעט".

בשבוע שעבר חזרו ב"דה מרקר" לסניף, הפעם בשעות אחר הצהריים, כדי לראות מה עלה בגורלו, ונראה היה שהעסק כבר רגוע יותר. העובדים טענו כי הכל הסתדר והמקום צועד בדרך חדשה. אלא שגם הפעם היה הסניף כמעט ריק. "דווקא בבוקר הייתה תנועה ערה יחסית", אמרה אחת המוכרות כששאלנו לאן נעלמו הלקוחות, והוסיפה שזאת הסיבה לכך שלא נותרו במקום כמעט מאפים למכירה. בתגובה לשאלתינו, טענו במייזון קייזר כי אין כוונה לסגור את הסניף, וכי כל המשכורות שולמו בסופו של דבר.

נמל תל אביב. צילום: גיא יחזקאלי

ביקרנו בנמל תל אביב כמה פעמים בחודש האחרון, בכל פעם ביום אחר ובשעה אחרת. בחלק מהמקרים הייתה תנועה דלילה יחסית של מבקרים; באחרים, בעיקר בשבתות ובשעות הערב המאוחרות, התנועה הייתה עמוסה למדי, אך כפי שטענו בפנינו בעלי עסקים בנמל, היקפה רחוק מהשנים שלפי הקורונה.

"נמל תל אביב לא חוזר לימיו לפני הקורונה, לא מבחינת התפוסה ולא הקהל", אומר עדי בלק, מבעלי דוכן הדגים פישנזון שבשוק האיכרים בנמל. "אנחנו פה 13 שנה, ואני יכול לומר שבנמל באופן כללי אין מספיק התחדשות, ואנשים פחות מגיעים, מה שפוגע גם בשוק. תוסיפי לזה את העובדה שהחניה פה יקרה מאוד — וגורמת ללקוחות לחשוב פעמיים אם להגיע ולקנות בשוק".

באחד הסיורים הגענו לשטח שבו פעלה עד לפני שבע שנים מסעדת בויה. כעת פועל במקום פופ־אפ של מותג מכוניות היוקרה פורשה. המקום ריק ממבקרים, למעט בעל עסק סמוך שקפץ לבקר. "תחזוקת הנמל לוקה בחסר", הוא אומר, "כשאת שוכרת דירה יש בעל בית שמתחזק אותה. פה זה לא קורה".

דפנה דוד קורן, בעלי סיסטרס, חנות מוצרי סקס הפועלת בנמל, מרגישה גם היא את הירידה בהיקף הלקוחות, אבל תולה זאת במצב הפוליטי והכלכלי. "לאנשים יש פחות כסף לבזבז בימים אלה", היא אומרת, "הם לא כל כך מסתובבים במקומות בילוי. הרבה לקוחות קבועים עזבו, גם אני פחות מסתובבת במרכזי קניות. זה נראה כמו מגמה ארצית שלא קשורה בהכרח לנמל".

נמל תל אביב. צילום: גיא יחזקאלי

אילת הראל, הבעלים של טוקהאוס, מרכז תרבות והרצאות שפעל בנמל במשך שבע שנים ונסגר במרץ השנה, לא תולה את הסיבות לכך בנעשה בנמל או בהנהלתו — החברות אתרים ואוצר מפעלי ים, המנהלות ומפתחות את נמל תל אביב ויריד המזרח, ונמצאות בבעלות העירייה. "טוקהאוס לא נשען על קהל מזדמן, אלא על קהל ייעודי שהגיע במיוחד לשמוע את ההרצאות", היא אומרת. עם זאת, היא מוסיפה כי ניסיונה מלמד שקשה להחזיק מוסד תרבות ללא תמיכה ציבורית.

אלא שלא מעט בעלי עסקים בנמל שאיתם שוחחנו, בעיקר בתחום ההסעדה, טוענים כי לחברות המנהלות את הנמל יש אחריות למצב. "יש פה שילוב בעייתי של היעדר השקעה מספקת מצדן, בעיות חניה ותמהיל שהשתנה", אומר בעל עסק מזון במקום. לדבריו, כל זה מביא בין היתר, גם לירידה בהיקף המבקרים. "בשנה האחרונה אמנם התחלף המנכ"ל של חברת אתרים, ואנחנו עדיין לא יודעים מה המשמעויות של זה, אבל זה לא משנה, כל המנהלים האלה חושבים כשכירים. הם לא מבינים שיש פה עסקים שמושקעים במיליונים וחוששים ממה שקורה".

גורמים שקשורים בעסקים שפעלו בנמל ונסגרו באחרונה אומרים כי הבעיה הגדולה במקום קשורה בתשתיות. "כבישי הגישה והכבישים בתוך הנמל לא מספיק טובים, השילוט לא מספק, החניונים לא מצליחים לתת מענה בימים לחוצים או כשיש אירועים או הופעות, התאורה בחלק מהמקומות לא מספיקה ואין מרחב מוגן", הם טוענים. "הנהלת הנמל מנסה למשוך קהל באמצעות מופעים או אירועים, אבל אז נתקלים בבעיית תשתיות שמעיבה על השהות". לדברי אותם גורמים, חלק גדול מהמבקרים מגיע מחוץ לעיר — ולכן חייבים בנמל לתת מענה לתשתיות הלקויות.

"בעסקי המזון דברים זזים מהר, ולעתים רשתות שהיו פופולריות מאבדות את המשיכה אליהן. אין לזה קשר להנהלת הנמל", אומר מנגד בעלים של עסק במקום שלא מתחום ההסעדה, "אז יכול להיות שיש ירידה בתנועת האנשים, ואולי בעסקים כמו מזון וקפה מרגישים אותה יותר, אבל אצלי למשל, אין ירידה בהכנסות או בתנועה בחנות בשנים האחרונות".

פעילות לחנוכה בנמל תל אביב. צילום: סטודיו סיטי פלטון צילום טל ניסים

סיימון אביטבול, מבעלי המסעדות לחם בשר ורשל, שהוקמה בנמל היכן ששכן סניף מקס ברנר שנסגר, טוען כי תמהיל העסקים במקום השתנה מאוד בשנים האחרונות, וחלק מהעסקים החדשים זכו במכרזים ללא חשיבה על מגוון הפעילות בנמל. "מאשרים להקים מסעדת המבורגרים אחת ליד השנייה", הוא אומר, "וכדי להקים מסעדה נדרשת השקעה של מיליונים, וגם לתחזק אותה זה עסק יקר, כי חומרי הגלם יקרים. אז איזה סיכוי יש ליזם קטן להחזיק כאן מעמד? מי שלא חזק מספיק, לא שורד".

לדברי אביטבול, צריך להבחין בין החלקים השונים בנמל. "בחלק הדרומי והמרכזי המצב עוד בסדר, אבל בחלק הצפוני הוא יותר קשה", הוא אומר. "חוץ מאולם האירועים טראסק, מוזיאון האשליות ומתחם ההופעות רדינג 3 אין כל כך אטרקציות שמושכות לקוחות. במהלך היום, הכל שם רדום".

גם אביטבול מתייחס לבעיית החניה, אבל מהיבט אחר. "יש עסקים שמרוויחים בעיקר בשבת, הבעיה היא שבשבת החניה מתמלאת מהר והמשטרה חוסמת את הכניסה לנמל בגלל העומס", הוא אומר. "כך, נוצר לעתים מצב שמסעדה שהוזמנה במלואה עומדת ריקה — כי הלקוחות לא יכולים להגיע. הייתה לי פה בעבר מסעדה שפעלה בשבת, והפסדתי מיליוני שקלים בגלל הסיפור של החניה בסוף השבוע".

בעל עסק נוסף בנמל מוסיף: "מנסים להשקיע פה במופעים ובפעילויות לילדים, שזה סבבה, אבל אין מספיק חניה, וכשיש אירוע כזה הכל נסתם מהר. לפני שפתחו את הנמל היו צריכים לחשוב הרבה יותר על מכלול הבעיות האפשריות — בהיבט של החניה ונוחות הלקוחות והעסקים. חבל שלא עשו זאת".

בחברת אתרים מסבירים כי תנועת המבקרים בנמל מושפעת, כמו בכל מקום אחר, מעונות השנה, מהמצב הכלכלי ומאירועים ביטחוניים. "אנו שרויים בתקופה מאתגרת מבחינה כלכלית וביטחונית, שמשפיעה על תרבות הצריכה והבילוי של משקי הבית", נמסר מהחברה. "לכן, ככל שבעסקים מסוימים חלה ירידה בפדיון, נייחס זאת להשפעות החיצוניות הללו".

באשר לתעריפי החניה בחניון הנמל, נמסר כי הם הזולים ביותר בסביבה, כולל בהשוואה לתעריפי חניוני אחוזות החוף של העירייה. עוד נמסר כי התעריפים לא התעדכנו זה שבע שנים, אף שחלה עלייה משמעותית בתשומות הכרוכות בהפעלת החניון, "לרבות עלויות שמירה ואבטחה, ארנונה ועלויות נוספות של תפעול ואחזקה".

באתרים מוסיפים כי כספים רבים מושקעים כדרך קבע בשדרוג נראות הנמל ובתחזוקתו, ובכלל זה בשטחים הציבוריים והמבנים. "בשנה האחרונה הושלם פרויקט החלפת גינות המשחקים בנמל לרווחת הציבור, חידשנו את השמשיות הפזורות ברחבי הדק, החלפנו חלק ממשטחי הדקים, שיפצנו ושדרגנו מבנים, וכיום אנו מצויים בעיצומו של פרויקט שיקום קיר הים לכל אורכו, ומשקיעים הרבה מאמץ בהופעות ויוזמות אחרות". לגבי הטענות שהעלו בעלי עסקים על תחזוקה, טוענים בחברה כי לא ידוע להם על מקרים כאלה, "וככל שיובא בפנינו מקרה ספציפי, נוכל להתייחס לכך".

נמל תל אביב. צילום: גיא יחזקאלי

נמל תל אביב הוקם ב–1936, והיה לנמל העברי הראשון. ב–2001 הוא זכה למתיחת פנים דרמטית, שהפכה אותו למתחם בילוי שוקק. ככל שחלפו השנים הנמל תפס תאוצה והיווה מוקד משיכה לתושבי העיר ולמבקרים שמתגוררים מחוצה לה, בעיקר בשבתות. בהתאם לכך ההתמודדות על המכרזים, לקבלת זיכיון לעשר שנים, גדלה — וב–2016 היה אפילו מי שהציע 1,000 שקל למ"ר לעסק, כשהממוצע נע בין 300 ל–600 שקל למ"ר, תלוי בשטח.

לפי נתוני חברת אתרים, בנמל פועלים היום כ–120 עסקים בשטח של 220 דונם, ובהם מסחר קמעוני, עיצוב הבית, הסעדה, שוק אוכל, משרדים, מלונאות, אולמות אירועים, אולמות תרבות ומופעים, מועדונים, חדרי כושר ופעילויות ספורט. לפי נתונים שמסרה החברה, מדי שנה מבקרים בו כעשרה מיליון ישראלים ותיירים.

בעלי עסקים בנמל שעמם שוחחנו באחרונה מסמנים את משבר הקורונה כנקודת שבר, ותולים את התנועה הדלילה יותר כיום גם במצב הפוליטי, לצד תמהיל החנויות וההשקעה הכללית במקום. עם זאת, כפי שאומר אביטבול, יש ניסיון מצד ההנהלה לסייע. "מאז הקורונה הנמל לא חזר לעצמו", הוא אומר, "אבל יש הקשבה מצד ההנהלה ותחושה שהם מנסים לעודד הגעת לקוחות למקום". אביטבול מוסיף כי בשנים האחרונות חל גידול במספר הלקוחות הדתיים, וזאת גם הסיבה שהוא פתח בו מסעדות כשרות שאינן עובדות בשבת.

בנוסף, כדי למנוע הפקעות מחירים בשכירויות משנה, כפי שהיה מקובל בנמל, שינתה ההנהלה את התנאים במכרזים. בעבר, זוכה במכרז על מתחם בנמל יכול היה להשכיר אותו או חלק ממנו בשכירות משנה ובמחירים מופקעים, אך כיום, במכרזים החדשים, בעל עסק חייב להקים אותו על כלל השטח ששכר. בחברת אתרים מאשרים כי בשנים האחרונות צומצם השימוש במנגנון השכרת משנה, כי הוא אינו יעיל בהיבט המסחרי והתפעולי, ולרוב לא קיימת הצדקה לכך.

לדברי בעל מסעדה בנמל, "עסקים קטנים יוצאים מכאן כי הם מתקשים לשרוד או מתקשים להתחרות במכרזים, ובמקומם נכנסים גופים גדולים עם כסף שלא פשוט להתחרות בהם. להם אין בעיה להציע מחירים גבוהים במכרזים או להדק חגורות בתקופות קשות יותר, יש להם מספיק עודפים, לנו אין".

כשמדברים על גופים חזקים, כמעט כל בעלי העסקים בנמל מזכירים את הראל ויזל, בעלי קבוצת פוקס. הקבוצה נכנסה לנמל ב–2014, כשרכשה את הזיכיון למכירת מוצרי נייקי שהפעילה חנות במקום, ומאז העמיקה את אחיזתה בנמל. לפי נתוני חברת אתרים, כיום מפעילה הקבוצה תשע חנויות ובהן בילבונג, פוט לוקר ודרים ספורט.

"פתחו פה ארבע חנויות ספורט, זו לצד זו, ואז גם את דרים ספורט. ויזל נהפך לגורם מאוד חזק פה. ביום שהוא יחליט לצאת, העסק יתמוטט", אומר בעל חנות במתחם.

לזה יש להוסיף את את כניסתה לנמל של רשת ההמבורגרים האמריקאית שייק שאק, שוויזל הוא אחד מזכייניה, בשטח שבו פעל שנים סניף של ארומה, שזכתה במכרז הקודם והפעם הפסידה. "במקום לפתוח בית קפה, מה שאין מספיק בנמל, פותחים עוד רשת המבורגרים, למרות שקרוב לשם יש אחת קיימת", אומר בעל עסק במקום ומוסיף: "ויזל ניגש למכרזים, מציע מחירים גבוהים — וזוכה, בסוף הוא יהיה כל כך חזק עד שההנהלה תהיה תלויה בו".

ההצעה של ויזל לשטח שבו פעלה ארומה הייתה הגבוהה ביותר במכרז. לפי הערכות, הוא הציע דמי שכירות של 125 אלף שקל בחודש, בתוספת דמי ניהול של 12 אלף שקל לחודש. לפי הערכות, המתמודד שהגיע למקום השני במכרז הציע 110 אלף שקל בחודש. עם זאת, המחיר הוא רק חלק אחד ממכלול השיקולים בבחירת המתמודד הזוכה.

אם בבתי עסק עוד מתחוללת תחרות על מחיר המכרז, בשוק המשרדים בנמל המצב מורכב יותר. חברות ששכרו שטחי משרדים במקום עוזבות, ולפחות בחלק מהמקרים לא נכנסו עדיין חברות אחרות במקומן. למצב כיום בענף ההייטק יש כנראה השפעה על כך, כמו גם למצב בשוק המשרדים בכלל בישראל, אך כפי שנאמר לנו בנמל, המחירים הגבוהים הנהוגים במקום אינם מתאימים יותר למצב בשוק.

"שכרנו עסק בנמל במשך תקופה ארוכה, עד שבעל המתחם החליט להעלות את המחירים — ונאלצנו לעזוב", מספר מנכ"ל של חברה שפעלה בנמל עד לפני כשנה. "בעל המתחם קיבל הצעות מחברות הייטק במחירים של 200 דולר למ"ר, שזה כמעט פי שלושה ממה שאנחנו שילמנו, ולא יכולנו להתחרות בכך". אלא שלדברי בעל החברה, חברות ההייטק, שעד לפני קצת יותר משנה פיזרו כסף בלי חשבון, החלו להדק חגורות וכבר אינן מוכנות לשלם שכירות גבוהה— ו"התוצאה היא שהשטחים הללו עומדים ריקים. תחשבי כמה כסף בעל המתחם הפסיד בזמן הזה".

לטענת חברת אתרים, נכון להיום כ–98% מהנכסים מאוכלסים או מצויים בתהליך אכלוס. "מתחילת 2022 ועד היום פירסם הנמל כ–30 מכרזים פומביים להשכרת נכסים למגוון שימושים, והם זוכים להיענות רבה". עוד נמסר מאתרים, כי אין בנמל שטחים פנויים למשרדים.

הירידה במספר העובדים במשרדים, טוענים בעלי עסקים במקום, מהווה פגיעה נוספת מבחינת היקף הלקוחות. "עובדים רבים, שהיו כוח קנייה משמעותי בשוק או במסעדות, עזבו ואין מי שיקנה", אמר מוכר באחד הדוכנים בשוק האיכרים בנמל, ו"אף אחד לא שוכר את השטחים במקום אותן חברות".

מבחינת בעלי העסקים בנמל, המכה הכואבת ביותר הגיעה כתוצאה מעזיבת חברת ההייטק וויקס, על 1,000 עובדיה. חלק מעובדי החברה כבר עזבו את הנמל, והאחרים צפויים לעשות זאת בספטמבר, עם השלמת בניית הקמפוס החדש של החברה — כ–50 אלף מ"ר במתחם בלו בצפון העיר, סמוך לצומת גלילות.

"היה לנו שיג ושיח עם הנהלת הנמל בנוגע לאפשרות להישאר כאן, כי היינו שמחים לעשות זאת, אבל זה היה מסובך ומורכב מדי", אומר ניר זוהר, נשיא וויקס. לדבריו, כדי להישאר בנמל, תוך מתן מענה לכמות העובדים הגדלה בחברה, היה צורך להקים בו בניין ייעודי, דבר שמחייב התאמות תב"ע (תוכנית בניין עיר). "בגלל התמשכות הליכי התכנון לא יכולנו לקבל מהנהלת הנמל ודאות ללוחות זמנים, ולכן החלטנו למצוא מקום אחר", אומר זוהר. לדבריו, לאורך השנים הנהלת הנמל עשתה מאמצים גדולים כדי לתת פתרון למספר העובדים הגדל בחברה, תוך שמירה על אופי הנמל ותמהיל העסקים בו. "עבדנו בשיתוף מוחלט ואין לנו טענות", מוסיף זוהר.

"בלי עובדים ועם מעט לקוחות, במיוחד בימי חול, יש שעות שבהן הנמל פשוט מת, במיוחד בחלק הצפוני", מסכם אחד מבעלי העסקים במקום את המצב. "נכון שפתחו פה את מוזיאון האשליות, והוא מדהים, אבל תפיסת הנמל ברמה השיווקית לא טובה. יש בעיות ייחודיות, כמו השקעה רבה יותר בעסקים בגלל הקרבה לים, נוסף על בעיית החניה שפוגעת בעסקים. מישהו בהנהלה חייב להתעשת". בעל עסק אחר אומר: "עם תמהיל החנויות שנוצר, מחירי החניה, היעדר אטרקציות והעובדה שגופים חזקים משתלטים על העסק — המצב בעתיד הקרוב והרחוק יותר בנמל מתסכל".