הדרך החוצה מהפקקים בת”א עוברת באזור מסוכן: קורקניסטאן / מיטל להבי

מי שמדמיין את תל אביב יפו כממלכת קורקיניסטאן – כנראה לא תקוע מספיק בפקקים.

קורקינטים חונים בטיילת תל אביב. צילום: זהבית אורלב

מהפכת החישמול

האופניים והקורקינטים – חשמליים או רגילים – הם לא גחמה של חובבי דו־גלגליים, אלא כלי תחבורה מהיר, יעיל וזול, שמסייע להפחית את הגודש בדרכים ולהחזיר את העיר לתושבים.

האופניים הומצאו בתחילת המאה ה־19 והקדימו את עידן הרכב המנועי.

במאה ה־21, עם כניסתם של האופניים החשמליים והקורקינטים בשילוב טכנולוגיות שיתוף, נולדה הזדמנות אמיתית לשנות את סדרי העדיפויות בתחבורה העירונית.

האופניים השיתופיים בתל אביב ובהרצליה. צילום: מטרופאן

מחסור בתשתיות

אלא שהם הגיעו למציאות שלא הייתה מוכנה: בלי תשתיות מופרדות, בלי סמכויות אכיפה מספקות, ועם גיל רכיבה מותר של 14 בלבד.

המצב דרש מאיתנו להוביל חקיקה, לשפר אכיפה, ולפתח תשתיות בקצב מואץ.

כיום יש בעיר 187 ק”מ שבילי אופניים, יעד שאפתני של 250 ק”מ עד 2028, וכ־200 אלף רכיבות ביום עם יעד של 300 אלף רכיבות ביום.

זה שינוי בקנה מידה מטרופוליני – שינוי שמחייב לא רק השקעה בתשתיות, אלא גם שינוי תרבותי.

שביל אופניים חדש ברחוב אלנבי. צילום: עיריית ת”א יפו

חששות והתנגדויות

אבל כמו כל מהפכה תחבורתית, גם זו מעוררת התנגדויות.

כשסוללים שבילים על חשבון חניות, זה מייצר רעש ציבורי.

כשמגבילים מהירות רכיבה, או מחייבים לוחית זיהוי, וגם אוכפים את החוקים חלק מהרוכבים מתקוממים – הולכי הרגל חוששים מקורקינט על המדרכה והנהגים חוששים מהתפרצות של כלי חשמלי לצומת.

אלא שבטווח הארוך, דו־גלגליים הם חולץ הפקקים האולטימטיבי, לנסיעות קצרות ובינוניות: הם מהירים יותר, חסכוניים יותר, ונקיים יותר מהמכונית הפרטית.

האתגר הבטיחותי

האתגר הבטיחותי הוא אמיתי.

רוב הפגיעות הן של הרוכבים עצמם, בעיקר ממכוניות, ועדיין, החשש של הולכי הרגל מובן.

לכן אנחנו פועלים במרץ למיתון תנועה ברחובות העיר, להרחבת מדרכות ולהפרדת שבילים.

חשוב לדעת שדווקא הקורקינטים השיתופיים נמצאים תחת פיקוח קפדני: מהירותם מוגבלת ל־25 קמ”ש, ובאזורים רגישים – כמו הטיילת או כיכר הבימה – המהירות יורדת ל־15 קמ”ש או נעצרת לחלוטין, בהתאם למיקום שמזהה ה־GPS.

הגברת אכיפה

במקביל, אנו מפעילים מערך אכיפה יעיל.

לאחרונה, החיוב להתקין לוחיות זיהוי (כיום בכל הכלים השיתופיים וכ־50% מהפרטיים), יאפשר לנו בעתיד לעבור לאכיפה אלקטרונית.

אולי זה המקום לציין, כי החל מ-1 בספטמבר 2025, גובה הקנס על אי התקנת לוחית זיהוי על כלי חשמלי יעלה ל-500 שקלים.

אנו ממשיכים לפעול להרחבת סמכויות הפיקוח, בעיקר ביחס לחציית צומת באור אדום, ולהגבלת מהירות של האופנועים שמחופשים לאופניים ומגיעים למהירויות מזעזעות.

כעירייה אנו יוזמים קמפיינים להעלאת מודעות, מקיימים הדרכות רכיבה מעשית, כולל בתיכונים, וכמובן ההסברה והפעילות לבטיחות בדרכים היא חלק בלתי נפרד מהמערכת בבתי ספר, מבחן תיאוריה בתיכונים ועוד.

השורה התחתונה

בסופו של דבר הדרך החוצה מהפקק, לא עוברת דרך עוד אספלט, אלא דרך שביל האופניים.

לכן, במקום להאשים את הכלים – הגיע הזמן לראות בהם חלק מהפתרון.

הם לא מושלמים, אבל הם העתיד: כלי נגיש, זמין, ירוק, שמאפשר לנוע בעיר צפופה בצורה חכמה.

עם רגולציה חכמה, תשתיות מופרדות וחינוך לרכיבה אחראית, נוכל להפוך את מה שנתפס ככאוס זמני למנוע של עירוניות טובה, בטוחה ובריאה יותר.

סגנית ראש העיר, מיטל להבי, בשבילי האופניים של תל אביב. צילום: פרטי