מנכ״לית שדולת הנשים: על העירייה להציב יעדים להנצחת נשים במרחב הציבורי

כל מי שנסע בשבוע האחרון בנתיבי איילון אולי שם לב כי על גשר יהודית המפורסם נוסף הכיתוב ״גשר יצחק נבון״. רבים תהו מדוע שונה שמו של הגשר, אך לפי הודעת עיריית תל אביב יפו מתברר כי שמו של הגשר מעולם לא נקבע באופן רשמי. השם ״גשר יהודית״ ליווה את הגשר בתקופת הקמתו, אך ועדת השיום העירונית החליטה לקרוא לו על שם הנשיא החמישי של מדינת ישראל יצחק נבון ז״ל. על אף שהגשר נפתח לציבור עוד ב-2020, טקס חניכה רשמי לגשר צפוי להתקיים בזמן הקרוב.

הפרסום על שמו של הגשר הצית מחדש את הדיון על הנצחת נשים במרחב הציבורי בישראל, ובעיר תל אביב יפו בפרט. על פי נתונים מאוגוסט 2020 של ארגון ״רחוב משלה״, בתל אביב ישנם 68 רחובות הקרואים על שם נשים, לעומת כ-900 רחובות על שם גברים. 9 מהנשים חולקות את שם הרחוב עם בן זוגן. ניסיון לקבל נתונים עדכניים מעיריית תל אביב יפו לא נענה.

כך נראית תל אביב של רחובות על שם גברים (45% מכלל הרחובות) וכך נראית תל אביב של רחובות על שם נשים (2.6%) pic.twitter.com/V0WLbCFbP8

— Ron Asherov (@ronasherov) August 10, 2020

בתוך כך, הודיעה היום (שני, 24.1.22) עיריית תל אביב יפו כי חמישה רחובות יקראו על שם נשים מעולם התרבות: אהובה עוזרי ז”ל, חנה מרון ז”ל, דבורה עומר ז”ל, אנדה עמיר ז”ל וזהרירה חריפאי ז”ל. בנוסף, דווח לוועדת ההנהלה של העירייה על קריאת שם בית הספר העתידי לאומנויות בכפר שלם על שמה של רונית אלקבץ ז”ל.

בראיון לתל אביב אונליין, קוראת עו״ד עינת פישר לאלו, מנכ״לית שדולת הנשים בישראל, לעיריית תל אביב יפו להציב יעדים ברורים להנצחת נשים במרחב הציבורי בעיר. ״אני באמת חושבת שעיריית תל אביב יודעת להיות מובילת דרך״ מספרת פישר לאלו, ומוסיפה: ״עיריית תל אביב יודעת לקחת צעדים ראשונים ולהיות חלוצה, ואני קוראת לה לא להסתפק בתגובה לתקשורת על גשר יהודית ולהסביר על תהליכים של ועדת השיום, אלא להיות חלוצה, להציב יעדים, לקחת את הנושא הזה כנושא דגל ולעשות שינוי בתל אביב. במובן הזה, המצב הקיים של חוסר שיוויון המאוד מאוד משווע לא מוסיף כבוד לעיריית תל אביב יפו״.

עו״ד עינת פישר לאלו, מנכ״לית שדולת הנשים בישראל. צילום: יואב אלון

מה החשיבות של הנצחת נשים במרחב הציבורי?

״החשיבות של הנכחת נשים במרחב הציבורי היא כפולה, והיא באה משני כיוונים. יש את הכיוון החיובי, של למה זה חשוב לראות יותר ויותר שמות של נשים, גם במובן של להרגיל את הציבור וגם מכיוון שנשים הן חלק חשוב ובלתי נפרד מההיסטוריה שלנו – מימי התנ״ך, דרך הקמת המדינה ועד היום. גם בתרבות, בהיסטוריה, בצבא, בשירה באומנות ובכל דבר אחר. מקומן של נשים הוא לא פחות חשוב ממקומם של הגברים, אנחנו 51% מהאוכלוסייה״.

״ההנכחה חשובה גם במובן של איך אנחנו רוצות לראות את העולם בעתיד, ואם אנחנו רוצות לראות נשים שהן מתקדמות ונערות שחולמות על עתיד. יש משפט מפורסם שאומר ׳את לא יכולה להיות מה שאת לא רואה׳. כדי שאנחנו ניצור שוויון מגדרי אמיתי, הנשים המובילות צריכות להיות נוכחות במרחב הציבורי. תמונת העידן והמודלים לחיקוי של נשים צריכות להיות נוכחות במרחב הציבורי כדי שאנחנו נזכור כל הזמן שנשים הן חלק מהסיפור.

“יש משהו בשפה העברית ובנרטיב היהודי שכל הזמן דוחק את הנשים החוצה, רובנו עדיין מדברות ומדברים בלשון זכר. אנחנו מספרים את הסיפורים שלנו בראיה גברית ואפשר רגע להתבלבל ולחשוב שנשים לא היו חלק מהאירוע הזה, ועוד אנחנו יודעות וידעים שהן היו, ולכן ההנכחה של נשים בכל מרחב – בספרות, בפוליטיקה וגם במרחב הציבור – היא חלק דרמטי מהחשיבה שלנו על מרחב שוויוני ציבורי ועל שאיפה לשוויון מגדרי. זה בעולם אחד של להנכיח את מקומן האמיתי של הנשים בהיסטוריה וליצור תמונת עתיד למדינה שוויונית יותר״.

גשר יצחק נבון. צילום: גיא יחיאלי

״הצד השני זה חלק מהמאבק בתופעה של הדרת נשים. מדינת ישראל, החל מהמיליטריסטיות שלה ועד המורכבות הדתית שלה, הולכת צעד אחר צעד למקומות מסוכנים של מרחבים סטריליים מנשים, וזה כמעט נהיה נורמלי שיש לנו מרחבים שנשים הן לא חלק לגיטימי מהם. אנחנו רואות את זה בצורה מאוד חזקה של שלטי חוצות – רק לאחרונה דיסקונט בחרו את רותם סלע כפרזנטורית, אבל במקומות מסוימים בארץ הם החליפו אותה בגבר כי אלו לא מקומות שנוח בהם לראות נשים, וכולנו עברנו על זה לסדר היום. אם מישהו היה אומר שלא נוח לו במרחבים מסוימים לפרסם אדם מעדה מסוימת או מצבע עור מסוים כולנו היינו הופכים שולחנות, ולגבי נשים זה כמעט נהיה לגיטימי. אנחנו צריכות וצריכים להילחם בתופעה הזו בכל דבר העומד לרשותנו, גם בחקיקה ובהחלטות הממשלה, ואנחנו עושות את זה כל הזמן״.

״חלק מהמאבק הזה הוא גם ההנכחה של נשים – להרגיל את כל הציבור הישראלי, גם החילוני, גם הדתי, גם היהודי וגם הערבי, בכל המגזרים ובכל המקומות – שנשים הן חלק מהמרחב הציבורי והן חלק מהאוכלוסייה. הן רוב, לא סתם. ככה העולם שלנו צריך להיראות. חלק מהמאבק בהדרה מוחלטת של נשים מהמרחב הציבורי הוא גם הנכחה שלהן והעלאת המקום האמיתי שלהן לתוך המרחב הציבורי. גם גברים חרדים או גברים שרגילים לא לחיות בעולם נשי צריכים להסתובב בכל עיר ובכל רחוב ולהיות רגילים לראות שמות ותמונות של נשים כחלק מהמציאות. אין פה שום בעיה הלכתית או אחרת, רק עניין של לשנות פאזה ולהבין שאנחנו חיים היום במציאות שמעוותת את ההיסטוריה ואת הווה שלנו״.

אם אנחנו מסתכלים על העבודה של ועדת השיום העירונית, לדעתך צריך לקבוע לה יעדים ברורים?

״אני באמת אגיד שהעניין הוא לא אודות גשר יהודית או ביתן הלנה רובינשטיין, שלאחרונה הפסידה את מקומה לטובת משפחת עופר. בכל מקרה כזה עיריית תל אביב יכולה לבוא ולהגיד ׳בסדר, היה פה איזשהו עניין׳. ועדת השיום, גם בתל אביב וגם במדינה, צריכה להציב לעצמה יעדים מאוד מאוד ברורים, שבסופם יש שוויון בין גברים ונשים במרחב הציבורי. צריך להציב יעדים מספריים, וזה צריך להיות קריטריון מאוד משמעותי. אני לא אומרת שצריך להפסיק להנציח גברים, אני רק אומרת שצריך להיות יעד. כשיש יעד, אתה וגזר ממנו אחורה את הנתונים. ואם זה אומר שבכל שנה נתונה יקבעו לפחות 50% שמות של נשים, או אולי יותר בגלל הפערים, אז צריך לעשות את זה. עד שלא תהיה מחויבות אמיתית, יעדים מספריים ברורים ויעד של מתי אנחנו מגיעים בתמונת העתיד לשוויון, אפשר להמשיך ולדבר״.

כיכר צינה דיזנגוף. צילום: טל אלמוג

״עיריית תל אביב לא עושה טובה כשהיא אומרת ׳קראנו השנה הרבה רחובות על שם נשים׳. זה אחלה, אבל זאת לא תשובה. התשובה היא מה המחויבות שלכם, מה היעד שהצבתם לעצמכם, לאן אתם רוצים להגיע, איך אתם דואגים לכך שהפער הבלתי נתפס הזה של מאות אחוזים יצטמצם, איך אתם מתכננים לפתור את הפער. כשעיריית תל אביב תיתן תשובה כזו, אפשר יהיה לדבר על מקרה ספציפי. וכמובן שזאת לא רק בעיה תל אביבית, זה נכון לכל אחת מהערים. הוועדות האלו חייבות להיות מאוזנות מגדרית וחייב להיות בהן ייצוג הולם. ועדה שכל כך משפיעה על המרחב הציבורי, היא חייבת להיות מאוזנת מגדרית ואני חושב שזה יפתור חלק מהבעיה״.

אנחנו עדים בשנתיים האחרונות לתופעה מעניינת בארצות הברית. מחאת Black Lives Matter הובילה למחיקה ושינוי שמות של רחובות ומוסדות ציבוריים שנקראו על שם אנשים שהחזיקו בעבדים. כמובן שבישראל המצב שונה לחלוטין, אבל האם יש מקום בשיח הציבורי הישראלי לבטל שמות של רחובות ולאזן את הפער בין נשים וגברים?

״לצורך האיזון בין גברים ונשים, אני חושבת שהצעדים הקונקרטיים צריכים להיגזר מהתוכנית. אני לא יודעת כמה רחובות, בניינים, כיכרות וגשרים חדשים יוקמו בעיר בעתיד וכמה שמות אפשר לתת. לעיריית תל אביב יש את הנתונים, ואם היא בונה תוכנית ארוכת טווח לעשר השנים הקרובות, היא יכולה לראות אם ניתן להגיע ליעד הזה מבלי לבטל שמות. אני לא מקלה ראש בקושי של ביטול שם, זה צעד מאוד דרסטי בעיניי. ולכן, זה צעד שהוא יותר קשה ויותר מורכב מאשר להחליט ש-80% מהרחובות, הכיכרות והגשרים העתידיים יקראו על שם נשים. אבל לעירייה יש את המספרים ואת היעדים. אם יש לה יעד, והדרך היחידה להגיע אליו היא באמצעות ביטול שמות, יש לשקול זאת בכובד ראש. אני חושבת שזה צעד שהוא פחות אינטואיטיבי, הוא יותר קשה ומורכב ואם יש דרכים אחרות להגיע ליעד אז עדיף להימנע מכך״.

רחוב לאה גולדברג, נאות אפקה ב׳. צילום: איתי בכר

״איפה אני כן חושבת שזה נכון? במקומות שיש אנשים שפגעו ובמקומות בהם נקראו רחובות על שם אנשים שיש לגביהם קושי, פה נכון לנהל דיון ציבורי. אני לא אומרת לבטל ואני לא אומרת לא לבטל. אני חושבת שאם העירייה פתוחה לכך, אז נכון לפתוח את הנושא לדיון ונכון לנהל על זה ישיבות וגם לקבל החלטות אמיצות במקרים מסוימים. זה בסדר גמור להגיד שהמרחב שלנו לא יהיה רק שיווני אלא שגם יקדם ערכים מסוימים. בסוף זה העולם שבו אנחנו מגדלות ומגדלים את הילדות והילדים שלנו, הם מסתובבים בעולם הזה והם רואים את השמות והדמויות האלו. כמו שזה נכון לשוויון המגדרי, זה נכון גם לגבי דמויות שעומד מאחוריהן ערך בעייתי. אפשר לקבוע נהלים לגבי זה ולקבוע רף הוכחה. זה כן צריך להיות משהו שהעירייה פתוחה אליו. תחליט העירייה שרק מי שהוכח ברמת ודאות כזו או אחרת או שיש קביעה משפטית לגביו – בסדר. אבל היא לא יכולה להתעלם. הדבר הזה צריך להיות משהו שהעירייה נותנת עליו את הדעת, בדיוק כמו שהיא נותנת את הדעת על שוויון מגדרי״.

תגובות:

באשר להחלטת ועדת השיום לקבוע את שמו של גשר יצחק נבון, נמסר מעיריית תל אביב יפו כי ״בנייתו של גשר יצחק נבון הסתיימה בשנת 2020, ובסמוך לפתיחתו לציבור הוחלט – בהתאם לנוהל השיום העירוני – שהגשר החדש ייקרא ע”ש יצחק נבון ז”ל, הנשיא החמישי של מדינת ישראל, שכמו הגשר על שמו הצטיין בחיבור מזרח ומערב. השם ׳גשר יהודית׳ ליווה את תקופת בנייתו נוכח מיקומו בהמשך לשדרות יהודית (ע”ש יהודית מונטיפיורי ז”ל) אך מעולם לא היה שמו הרשמי. טקס חנוכת הגשר צפוי להתקיים בזמן הקרוב״.

באשר לדבריה של פישר לאלר, נמסר מעיריית תל אביב-יפו: ״תל אביב-יפו היא עיר ותיקה ומרבית השמות ניתנו לרחובותיה לפני עשרות שנים. שינוי שם של רחוב הוא צעד שבהתאם לדין נעשה במקרים חריגים בלבד ובכפוף לשורת תנאים ומגבלות וזאת לאור ההשלכות המשמעויות של הדבר. בכל הנוגע לקריאת שמות של רחובות חדשים – מאז כניסתו של רון חולדאי לתפקידו, נותנת ועדת השמות וההנצחה העדפה מתקנת וקדימות לנשים. בתקופה האחרונה ונוכח מיעוט הרחובות החדשים, נעשתה בחינה מחדש של נושא קריאת השמות בעיר, וזאת, בין היתר, על רקע ההכרה בחשיבות של הנכחת נשים במרחב הציבורי בשאיפה לחתור בהדרגה לייצוג הולם ואושר נוהל שיום עירוני המביא זאת לידי ביטוי. ואכן, רק בשנה האחרונה למעלה מעשרה רחובות ומוסדות נקראו על שם נשים אמניות, יוצרות, נשות רוח ותרבות ובכוונת העירייה להמשיך במגמה ברוכה זו, כפי שראוי בעיר המהווה מגדלור של ליברליות ובית לכולם. נוסיף כי היום אישרה הנהלת העירייה החלטה לקריאת 5 רחובות נוספים בעיר על שם נשים״.