דף פייסבוק מטיל ספק במתלוננות נגד הנער המואשם באונס
כמעט חמש שנים חלפו מאז פרצה לחיינו תנועת ״Me Too״, שלא הפסיקה לגדול ולהגיע למחוזות חדשים. באופן תדיר ובלתי פוסק אנו נחשפים ליותר ויותר עדויות של נשים, גברים, נערות ונערים שבאומץ רב בוחרים לשתף את החוויות הקשות שעברו. בשנה האחרונה השיח על פגיעות מיניות הגיע בעוצמה רבה לקהילה הגאה בתל אביב, כאשר זו אחר זו פרשות גל אוחובסקי, איתי פנקס ארד וארנון גלעדי חוללו מהומה. אולם, למרבה הצער, גישות שמרניות ומסוכנות של האשמת הקורבן והטלת ספק באמינות מתלוננות, עדיין לא נעלמו מהשיח הציבורי.
בחודש האחרון נפתח דף פייסבוק חדש, ששם למטרתו ״להציל נער תל אביבי שמתבצע בו לינץ׳ על ידי גורמים רבים המשתפים פעולה להפלילו כדי לקדם אג׳נדה משותפת״. העמוד מתייחס כמובן לנער מתל אביב המואשם בחמש עבירות אונס, ארבע עבירות של מעשים מגונים וניסיון אונס אחד שביצע בשש נערות שונות במהלך השנתיים האחרונות.
מהדורת “חי בלילה” בערוץ 12 סיקרה את חשיפת תל אביב אונליין. הקליקו כאן וצפו בקטע מתוך ערוץ 12.
בעמוד הפייסבוק המדובר, שכבר יש לו עשרות עוקבים, מתפרסמים פוסטים המטילים ספק באמינותן של המתלוננות. לפי אחד הפוסטים, הנער עבר בדיקת פוליגרף ויצא דובר אמת, ואילו המתלוננות יצאו דוברות שקר. עוד טוען העמוד כי המתלוננות העידו עדות שקר כדי לפגוע בשמו של הנאשם, מתוך מניעים אישיים. בנוסף, העמוד מאשים את הציבור שהביע תמיכה במתלוננות – זאת לפני שהוגש כתב האישום.
מנהלי עמוד הפייסבוק לא הסכימו להזדהות בפני תל אביב אונליין, אך הסכימו לענות על מספר שאלות. הראיון עימם מתפרסם כאן. חלקים מהראיון צונזרו על מנת לשמור על פרטיותן ועל שמן הטוב של הקורבנות המתלוננות.
צילום אילוסטרציה: מתיאוס פררו, אנספלאש
מי אתם? מה מניע אתכם?
״אנחנו מכירים את הנער, וכמה מהנערות, ואנחנו יודעים שלא היה פה אונס, אולי אי הבנה או אי ניסיון – אבל בטח שלא אונס – והממדים שהתפתחו מהאירוע הזה הם מבהילים, כולל האנשים ששיתפו עם זה פעולה והוליכו את הלינץ׳ הנ״ל״.
אתם חושבים שהמתלוננות משקרות? איזו סיבה יש להן לשקר?
״זה לא בדיוק שקר, זו מתיחה של המציאות לקיצוניות. אחת המתלוננות יצרה קשר עם חברתו הקודמת של הנער. שתיהן החליטו להתלונן על הנער, ושתיהן יצרו קשר עם נערות שהכירו את הנער, וניסו לשכנע אותן להעיד גם. אם יש מבוגרות רבות, שמקיימות יחסי מין לא רצויים וחוות את זה רגשית כאונס, על אחת כמה וכמה זה קיים אצל בנות נוער״.
צילום אילוסטרציה: ג’סווין תומאס, אנספלאש
מנהלי העמוד התעלמו מהעובדה הפשוטה שיחסי מין לא רצוניים, בנסיבות המקרה המפורטות בכתב האישום נגד הנער מתל אביב, מוגדרים כאונס. מנהלי העמוד בפייסבוק: ״את העובדה הזו ניצלו עורכי הדין של המתלוננות, שנכנסו לתמונה בשלב מוקדם מאוד וייעצו להן על כל המהלכים, כולל הפרסום ברשתות החברתיות, בבית הספר ובתקשורת עוד לפני הגשת תלונה ובמהלך החקירה. אז עכשיו אנחנו מתמודדים עם חשד לאונס – ועם ודאות של לינץ׳ לפני חקירה או משפט. כאשר מנהל הבית ספר יחד עם ועד הורים ותלמידים, מפגינים נגד הנער בבית ספרו עוד לפני שהוא נעצר ולפני שהוגשו תלונות, ומקיימים הפגנה המונית בכיכר הבימה בזמן חקירתו – זה אומר שמראש לא מאמינים לו. והוא עבר פוליגרף בהצלחה. והן לא”.
אחד הפוסטים בדף המדובר. צילום: מתוך פייסבוק
אין לכם אמון שמערכת המשפט תברר את האמת?
״אם מישהו צריך להיענש כאן אלו זה הערב רב שיצאו להפגין נגד הנער לפני שנודע מה באמת קרה. זה כולל את מנהל בית הספר, ועד ההורים ואנשי התקשורת שהשתתפו בלינץ׳. פתאום כולם מחזיקים שלטים ׳מאמינה לך׳, ורומסים משפחה לפני שיודעים כלום. ׳מי טו׳ הפכה לתנועת לינץ’ ושיימינג”
מנהלי העמוד סירבנו לענות על שאלות נוספות.
בכדי להבין מדוע מנהלי עמוד, וכמוהם עוד רבים בציבור, בוחרים באופן כמעט יצרי לנקוט בגישת האשמת הקורבן, פנינו אל אריאלה פרטיג, רכזת החינוך של מרכז הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית תל אביב.
אריאלה פרטיג. צילום: פרטי
אריאלה פרטיג, תסבירי לנו מה זו האשמת קורבן.
פרטיג: ״האשמת קורבן היא דבר שאנחנו מאוד מכירים בחברה שלנו. זה קיים באופן מאוד ספציפי וייחודי בכל מה ששייך לאלימות מינית ופגיעה מינית. אנחנו לא נראה האשמת קורבן בגניבות ופריצות בתים. לצורך העניין, אם מישהו יפרוץ לי לבית, לא ישאלו אותי ׳למה לא היית בבית או ׳למה לא נעלת׳. פגיעות מיניות הן משהו שכחברה מאוד קשה לנו לעכל, וזה מובן. זה דבר בלתי נסבל. 12% מהפגיעות מתבצעות על ידי איש זר, מה שאומר ש-88% מהפגיעות מתבצעות על ידי אדם מוכר – וזה עוד יותר מקשה עלינו לקבל את זה שיש פגיעות מיניות. אז מה אנחנו עושים? אנחנו מחפשים סיבות. מחפשים להבין איך יכול להיות, מה קרה שם שבעצם איפשר את הדבר הזה. ובין היתר, האשמת קורבן באה בדיוק מהמקומות האלה – ׳מה את עשית לא בסדר כדי שהדבר הזה יקרה׳״.
יש בעמוד הפייסבוק החדש הזה שיח על תלונות שוווא. מאיפה זה מגיע?
״זה בא הרבה פעמים מהמקום של לפקפק. כחברה, אנחנו כל כך רוצים להרחיק את זה מאיתנו, שאנחנו קודם כל מטילים ספק. הטלת ספק היא דבר חשוב, אבל אנחנו יודעים שהיכולת לדווח על פגיעה מינית היא כל כך מורכבת. לנפגעות ונפגעים לפעמים קשה להודות בינם לבין עצמם על הפגיעה, ובטח ובטח לחשוף את זה, לדבר על זה ולבקש עזרה סביב הנושא הזה. אנחנו יודעים כמה זה קשה, ולכן אני חושבת שהיכולת להאמין היא מאוד מאוד חשובה. זה משהו שמאוד קשה לבוא ולהגיד ׳זה קרה לי גם׳ ולכן הרבה פעמים באופן די ישיר אנחנו נאמין״.
צילום אילוסטרציה: מאני מורנו, אנספלאש
למה הכול כל כך אינטנסיבי, מטלטל ומזעזע כל כך בפרשה הנוכחית בתל אביב?
״מה שקרה ספציפית פה, בסדרת המעשים בתל אביב, זה שהנושא של פגיעות מיניות עוד יותר התקרב אלינו. למשל, במקרים אחרים אמרו ׳טוב זה מה שקורה בחו״ל׳, ׳זה מה שקורה באילת׳, או ׳היא לא הייתה יהודייה׳. אנחנו כל הזמן מחפשים את הסיבות להסביר ולהגן על מי שתוקף, במקום לקחת אחריות ולהגיד, ׳אוקיי, יש פגיעות בסביבה שלנו וצריך לקחת אחריות ולהגיד לא עוד׳״.
מנהלי העמוד האשימו את הסביבה שיצאה להפגין נגד הנער עוד לפני שהוגש כתב אישום. ההפגנות פוגעות בחזקת החפות שלו?
״אני לא רואה קושי בעניין הזה. יש פער שהוא פער מאוד קשה, לפעמים גם קצת בלתי נסבל, בין שפת החוק היבש, לבין שפת הפגיעה או הטראומה. למשל, הרבה פעמים בסיטואציה של פגיעה מינית, יש תגובת קיפאון. זו תגובה אבולציונית, וברגע האמת הגוף קופא והוא לא בשליטתנו. אנחנו מכירות מקרוב שנפגעים ונפגעות מאוד מתוסכלים שהם לא הגיבו, ואנחנו מסבירות להם שזו תגובה טבעית והישרדותית של הגוף, אבל החוק לא מבין את זה. החוק לא רואה דברים כאלה. דוגמה נוספת – הרבה פעמים שואלים האם הסיטואציה אפשרה הסכמה חופשית. החוק מאוד קשה לו, כי הרבה פעמים התיקים נסגרים לא מתוך חוסר אשמה, כמו בתלונת שווא, אלא כי בעצם היא אומרת משהו אחד והצד השני אומר משהו אחר, ולחוק אין את הכלים להוכיח. אני חושבת שמה שקורה היום הוא שאנחנו כחברה צריכים להבין שמערכת החוק מוגבלת”.
צילום אילוסטרציה: פריסילה דו פריז, אנספלאש
מה העצה שאת יכולה לתת לאלפי הנערות והנערים שלומדים בבתי הספר בתל אביב יפו?
“אני אומרת, שהשאלה שרלוונטית להם כרגע, היא לא מה בית משפט יאמר, אלא איך אנחנו רוצים שהמיניות שלנו תיראה. בתקשורת, ברשתות החברתיות, בפיכחון. כמו שאני יודעת לקחת אחריות על נהיגה, ולא לשתות אלכוהול לפני שאני נוהגת, צריך לקחת אחריות גם על מיניות. וזה לא קשור למה בית משפט אמר או יאמר. זה משנה איך אני בחרתי להתנהל באותה סיטואציה, אם הצלחתי לראות את הצד השני, אם אני בוחר שהמיניות שלי תהיה הדדית ואכפתית. אני חושבת שהדברים האלה הם הדברים המשמעותיים ולא מה בית משפט אמר. וזה גם הדברים שמאוד חשוב להבהיר לנוער״.
נערות ונערים בהפגנה בכיכר הבימה נגד אלימות מינית. צילום: סיגל ויצמן
כלומר לדעתך השינוי חייב להגיע מהציבור, מהנוער ומההורים ומהמחנכים, ולא ממערכת החוק?
״מי מחליט אם קרה או לא קרה? מי שם אותי או את בית משפט להחליט אם נחצה פה גבול? אנחנו כמרכז סיוע לא מגדירים ולא עושים היררכיה, בין מה חמור יותר או מה חמור פחות. אני חושבת שכחברה, מאוד חשוב לקבוע אמות מוסר שהיינו רוצים לפעול לפיהן, שזה לא משנה עכשיו אם הוכחנו או לא הוכחנו, אלא שאנחנו מאמינים שנחצה פה גבול והייתה פה סיטואציה שאנחנו לא רוצים שתהיה חלק ממיניות. לצערי זה עוד לא מצוי בשפה הנרחבת. אנחנו מאוד מחפשים אישור של בית משפט, למרות שאנחנו מבינים שלצערי בית משפט לא יכול לתת את הכלים המספיק מדוייקים, בשביל המורכבות הזאת״.
הצטרפו לקבוצות הווצאפ של תל אביב אונליין:
קבוצת תל אביב יפו כללית – לחצו כאן.
קבוצת הנדל”ן – לחצו כאן.
קבוצת צפון ת”א – לחצו כאן.
קבוצת מרכז ת”א – לחצו כאן.
קבוצת דרום ת”א – לחצו כאן.
קבוצת מזרח ת”א – לחצו כאן.
קבוצת יפו – לחצו כאן.
קבוצת TLZ מי ומי – לחצו כאן.
לדף הפייסבוק של “תל אביב אונליין” – לחצו כאן.
לעמוד האינסטגרם של “תל אביב אונליין” – לחצו כאן.
לערוץ הטלגרם של “תל אביב אונליין – לחצו כאן.
בשביל מה בדיוק “צילומי האילוסטרציה”? כדי שנדע איך נראים בני נוער? נו, באמת.