פרופ’ יצחק (איציק) ויץ הלך לעולמו בגיל 91

בשבוע שעבר הלך לעולמו פרופ’ יצחק פטר הרברט (איציק) ויץ, אימונולוג וחוקר סרטן, דמות מרכזית בעולם המחקר הישראלי ואחד מעמודי התווך של תחומי המיקרוביולוגיה, האימונולוגיה וחקר הסרטן באוניברסיטת תל אביב.

ויץ נולד ב-7 בנובמבר 1934 בווינה, עלה לארץ בילדותו, ובנה לאורך עשרות שנים קריירה מדעית שנגעה בלב השאלות הגדולות של המחלה – מה גורם לה להתפתח, כיצד היא מתפשטת, ואיך ניתן לעצור אותה.

באוניברסיטת תל אביב הוא מילא שורת תפקידים בכירים: היה ממקימי המחלקה למיקרוביולוגיה ואימונולוגיה, עמד בראשה, הוביל תהליכים משמעותיים בפקולטה למדעי החיים, ובהמשך כיהן כדקאן הפקולטה למדעי החיים וכסגן נשיא האוניברסיטה למחקר ופיתוח. גם אחרי פרישתו הרשמית המשיך לעסוק במחקר פעיל ולהדריך חוקרים וחוקרות צעירים עד לשנים האחרונות.

התרומה המדעית המזוהה ביותר עם ויץ קשורה לשינוי תפיסה בעולם חקר הסרטן: בעוד שנים רבות המיקוד היה כמעט בלעדי בתא הסרטני עצמו, הוא היה מהראשונים שהתעקשו שאי אפשר להבין את המחלה בלי להבין את סביבת הגידול – “המיקרו־סביבה הסרטנית” – ואת יחסי הגומלין בין תאי הסרטן לתאים, לכלי הדם ולמערכת החיסון שסביבם. הרעיון הזה, שנחשב בעבר שולי, הפך עם השנים לאבן יסוד במחקר ובטיפול.

פרופ’ עידו וולף, מנהל המערך האונקולוגי באיכילוב וראש בית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב, ספד לו:
"פרופ’ יצחק ויץ נפטר בגיל 91. כמעט 60 שנה חקר סרטן, חוקר הסרטן הוותיק ביותר באוניברסיטת ת״א. הוא חקר מדוע תאי סרטן חומקים ממערכת החיסון וכיצד נוצרות גרורות. ויץ הקדים את זמנו במחשבה פורצת דרך באמת: רעיונות שנראים לנו היום מובנים מאליהם הוא העלה עשרות שנים לפני כולם."

לצד תרומתו המדעית, ויץ נודע גם כמורה וכמנטור לדורות של תלמידי מחקר. בין תלמידיו נמנים חוקרים בולטים באוניברסיטת תל אביב, והוא הותיר אחריו מורשת מקצועית ואנושית של סקרנות בלתי נגמרת, הקפדה מדעית ויכולת להסתכל על המחלה “בזווית אחרת” – עוד לפני שזה הפך לקונצנזוס.

יהיה זכרו ברוך.