שיר לשבת / מאת מיכל גונן

נִהוּל סִכּוּנִים

המשוררת מיכל גונן. צילום: פרטי

מְגוּרַיִךְ בְּאַגַּן הַיָּם הַתִּיכוֹן

לֹא גּוֹרְמִים לָךְ לַחְשׁשׁ קְצָת פָּחוֹת מִצּוּנָאמִי

וּמֵרְעִידוֹת אֲדָמָה

פִּיצוּץ אוֹטוֹבּוּס, עוֹד הֶגְיוֹנִי

גַּם דְּקִירָה לְיַד עַזְרִיאֵלִי אוֹ

אֵיזוֹ מִלְחֶמֶת קַיִץ

בְּכָל זֹאת, הַחֹם

וְזֶה סָבִיר בְּהֶחְלֵט שֶׁלֹּא כְּמוֹ

תְּקִיפַת חַיְזָרִים

אוֹ הִתְפָּרְצוּת הַר גַּעַשׁ

וְלֹא יַעַזְרוּ נִמּוּקִים מַדָּעִיִּים כָּאֵלֶּה וַאֲחֵרִים

אַף לֹא הָעֻבְדָּה

שֶׁאֵין הָרֵי גַּעַשׁ פְּעִילִים בְּיִשְׂרָאֵל

הַמְלָצָתִי?

תִּתְחַתְּנִי עִם סוֹכֵן בִּטּוּחַ

מיכל גונן / וַאלְיוּם וְעַמִּיחַי