ת"א במקום הראשון בבריחת סטארט־אפים בעולם ב–2023

דו"ח חדש של סטארט־אפ־בלינק (StartupBlink), גוף בינלאומי שאוסף מידע על האקוסיסטם, מלמד שתל אביב נמצאת במקום הראשון בבריחת סטארט־אפים ב–2023, ולמעשה שכל אומת הסטארט־אפ כבר החלה לנדוד למקום אחר, כך פורסם ב"הארץ".

בסטארט־אפ־בלינק מדרגים את הערים לפי שלושה פרמטרים: מספר הסטארט־אפים בה, היקף הפעילות העסקית שלהם ואיכותה, וכן סביבה ותשתיות. בדו"ח ישנם שני דירוגים — מדיני ועירוני. הדירוג המדיני מתרכז במאה מדינות והעירוני ב–1,000 ערים.

במקרים מסוימים, כמו במקרה שלנו, אין הלימה בין הדירוג המדיני לדירוג העירוני. בעוד הדירוג המדיני של ישראל גבוה, במקום השלישי, הדירוג העירוני ממקם את תל אביב במקום העשירי בלבד, נמוך משמעותית. אחת הסיבות לפער הזה היא העובדה שבדירוג המדיני נלקח בחשבון גודל האוכלוסייה, ואילו בדירוג העירוני לא.

הנתונים מצביעים על כך שעל אף שהאקוסיסטם הישראלי מרשים בהיקפו, הוא עדיין נמצא במגמת ירידה. לפי הדו"ח, "המדינה מפגרת משמעותית אחרי המתחרים באקלים העסקי שלה".

יש מדינות נוספות שבהן דירוג התשתית והסביבה העסקית נמוך, למשל הודו וסין. ואולם העובדה שבשתי המדינות אלה יש שוק גדול מאוד, שלא כמו השוק הישראלי, מצמצמת את ההשלכות הנגרמות בגין תשתיות לקויות וסביבה בעייתית.

בנוסף, הנתונים מראים כי הרגולציה ואף התשתיות המקומיות לא תמיד מאפשרות לסטארט־אפים לפעול בישראל, בעוד בשוק הבינלאומי הן משגשגות. במדינה קיים פער עצום בין האיכות המקומית של היזמים לבין היכולת של קובעי מדיניות במגזר הציבורי להטמיע את שירותיהם. בעוד מדינות אחרות מצליחות לצמצם את הפער הזה, בישראל נראה כי המגמה הפוכה.

במקביל, ניתן לראות בבירור כי גל עזיבת הכישרונות, הן בצורת חברות והן כעובדים פרטיים, גדל גם הוא. אף שבריחת ההון האנושי היא מגמה שמתרחשת כבר תקופה ארוכה, הנתונים האחרונים מלמדים כי על רקע השינויים המשפטיים המוצעים, מואצת מגמה זו באופן חסר תקדים. חברות חד־קרן רבות שהוקמו על ידי ישראלים לא נכנסות לדירוג המקומי, כי אינן נמצאות באקוסיסטם הישראלי. במקביל, הנתונים מראים כי אין במדינה יוניקורנים שהוקמו על ידי יזמים זרים, שלא הגיעו במסגרת חוק השבות.

לטענת, ד"ר עדו קאליר, ראש ההתמחות באקטואריה, מימון וניהול סיכונים בקרייה האקדמית אונו, לפני שנגיע למצב שבו לא ניתן יהיה לתקן את המצב — המדינה חייבת לסייע. אם הקצב הנוכחי יימשך, בעוד שנה וחצי 40%–30% מפיתוח העילית של ישראל ייעלמו, כלומר נחזור 20 שנה לאחור מבחינת התעשייה — ונזק כזה, כנראה לעולם לא יתוקן.