אמני רחוב בתל אביב ניצחו בתביעה, יקבלו 162 אלף שקל

יונתן כוכבא ודמיאן טבק ז”ל (אשר הלך לעולמו לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן בגיל 35, ויוצג על ידי אלמנתו) נמנים על אמני הרחוב המובילים בישראל, על פי הנטען בכתב תביעה שהוגש לבית המשפט השלום בתל אביב, כבר בשנת 2019.

כוכבא נוהג ליצור ולחתום את יצירות אמנות הרחוב שלו תחת השם Mas/mas972.

טבק נהג ליצור ולחתום את יצירותיו תחת השם Damian Tab.

השניים תבעו את מרב דהן פרץ מתל אביב, אשר עשתה לעצמה, לטענתם, “מנהג לצלם יצירות אמנות רחוב, ולנצל אותן כאילו היו האמנות שלה”.

כתב התביעה

כתב התביעה הוגש ביחס לארבע יצירות שיצר כוכבא ולארבע יצירות שיצר טבק ז”ל – שבו תוארו כל אחת מהיצירות, מתי נוצרו, מיקומן המדויק ופרטים נוספים.

“ינשוף עם יד” של יונתן כוכבא – צויר על-ידו ביום 29.7.2013 ברחוב בן עטר בתל אביב-יפו (מתוך: נט המשפט)

דוגמה בולטת הוא “ינשוף עם יד” של יונתן כוכבא – אשר צויר על-ידו ביום 29.7.2013 ברחוב בן עטר בתל אביב יפו, ובכתב התביעה ישנן דוגמאות לשבעה ציורים נוספים.

לטענת התובעים, הנתבעת נהגה לצלם את יצירותיהם של כוכבא ושל טבק ז”ל, ליצור מהם, עותקים אותם הדפיסה בשלמותם או באופן חלקי על פוסטרים, לוחות קנבס, בטון או חומרים אחרים. את כל אלה, כך נטען, פרסמה הנתבעת, העמידה לרשות הציבור, הציעה למכירה, ומכרה באופן מסחרי, לרבות בדרך של הפצה ללקוחות פרטיים ועסקיים.

ביתר פירוט נטען, בנוגע ליצירה “ינשוף עם יד”, כי הנתבעת יצרה עותקים מיצירה זו ומכרה אותם במכירות פומביות. עותקים אף הועברו לבית המלון “Shenkin Hotel” בתל אביב יפו והועמדו שם על קירות בית המלון ובאתר האינטרנט שלו. היצירה אף הוצגה, כך נטען, על-ידי הנתבעת בכתבה טלוויזיונית ששודרה בערוץ 12 והועמדו לרשות הציבור באתר האינטרנט Mako.

בנוסף נטען, כי הנתבעת שיתפה פעולה עם חברה אמריקנית ששמה NYKB: New York Kitchen & Bath Contractors, וכחלק מאותו שיתוף פעולה השתמשה אותה חברה בסרטון תדמית של הנתבעת שבו ניתן לחזות ביצירה הנ”ל.

עוד נטען כי, במקרים מסוימים, לא רק שהנתבעת לא ציינה את שם היוצר, היא אף חתכה ומחקה את החתימה של כוכבא או של טבק ז”ל מהיצירה, כך שהייחוס של היצירה “נשלל לחלוטין”, ובמקרים מסוימים אף ניכסה לעצמה הנתבעת, לטענת התובעים, את הקרדיט עבור היצירה.

מעשיה של הנתבעת בהקשר זה, כך נטען, סילפו את היצירות, פגמו בהן ושינו את צורתם. בנוסף פגעו מעשיה של הנתבעת בכבודם ובשמותיהם של כוכבא ושל טבק ז”ל. בנוסף לכך סבורים התובעים, כי הנתבעת התעשרה שלא כדין מעמלם ומיצירותיהם של כוכבא ושל טבק ז”ל, בחוסר תום לב ותוך הפרה של הלכות המסחר ההוגנים, באופן המקים חובת השבה בהתאם לסעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל״ט- 1977.

בגין מעשיה אלה של הנתבעת, סבורים התובעים כי על הנתבעת לשלם לתובעים פיצויים ללא הוכחת נזק, לפי סעיף 56 לחוק זכות יוצרים, בגין כל הפרה של זכות היוצרים ובגין כל הפרה של הזכות המוסרית, וזאת בסך של 100,000 שקל לכל הפרה. בשל מכלול הנסיבות ולצרכי אגרה העמידו עם זאת התובעים את תביעתם על סך של 200,000 שקל לכל אחד מהיוצרים ובסך הכול 400,000 שקל.

כתב ההגנה

בכתב ההגנה של הנתבעת, הדגישה כי לא ציינה בפרסומיה כי היצירות צוירו על-ידי כוכבא וטבק ז”ל, מן הטעם הפשוט שלא ידעה מי ייצר את היצירות וגם לא הייתה לה כל דרך לדעת, שכן “בסך הכל מדובר בגרפיטי ברחוב, ואשר לא היה לו כל פרט מזהה”.

בניגוד לטענות, הנתבעים סבורה עוד הנתבעת כי “לא מדובר ביצירות אמנות”, אלא בסך הכול ב”קשקושי גרפיטי חביבים”.

הנתבעת גם הדגישה כי מעולם לא מכרה את התמונות.

הוא הדין לעניין התמונות שצולמו במלון שינקין, ובהקשר זה מבהירה הנתבעת, כי לא קיבלה עבורן כל תמורה וכי הבעלים של בית המלון הינו הגרוש שלה, אשר ביקש ממנה שתדפיס עבורו שתי תמונות.

בית המלון הוא ששילם לטענתה לבית הדפוס על הדפסת התמונות, והנתבעת לא קיבלה עבורן אגורה שחוקה.

בהקשר זה מוסיפה הנתבעת, וטוענת כי “ציור גרפיטי היא פעולה בלתי חוקית של ונדליזם”, וכי גם אמני גרפיטי לא מבקשים רשות מבעל הנכס לפני שהם מציירים עליו ולמעשה “מודעים לעובדה כי ציור גרפיטי במרחב ציבורי הופך אותו לנחלת הכלל”.

הנתבעת הוסיפה כי בניגוד לאופן שבו הציגו עצמם התובעים בכתב התביעה, אין מדובר כלל ועיקר באמנים ידועי שם, אלא לכל היותר באמנים “חובבים” אשר “התלבשו” על הנתבעת ומבקשים להתעשר על חשבונה.

פסק הדין

השופט רון גולדשטיין מבית המשפט השלום בתל אביב נימק ארוכות מדוע יצירות אלו נחשבות אמנות, ולא רק ‘גרפיטי’, ואף הביא מספר דוגמאות מן העולם למקרים דומים. בסופו של דבר קבע בפסק הדין כי התובעים אכן זכאים לאכיפת זכויותיהם ולקבלת סעד בגין היצירות.

פסק הדין ניתן ב-9 בדצמבר 2024, ודהן תצטרך לשלם לכוכבא סך של 75,000 שקל, ולאלמנתו של טבק ז”ל סכום של 55,000 שקל.

נוסף לכך, תשלם הנתבעת לתובעים (ביחד) שכר טרחת עורך-דין בסך 25,000 שקל כולל מע”מ (והוצאות משפט בסך 7,500 שקל) המשקפות את החלק היחסי של האגרה והוצאות התייצבות העדים ובעלי הדין לדיונים.

סך הכול הסכום המצטבר, שתצטרך לשלם הנתבעת, על פי פסק הדין, עומד על 162,500 שקלים.