מה תוחלת החיים הממוצעת בתל אביב? התשובה כאן

תוך כדי ויכוח היומיום על יוקר המחיה ותנאי החיים בעיר, הנתונים היבשים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2023 מציירים לתל אביב תמונת מצב ברורה: תוחלת חיים גבוהה מהממוצע הארצי, לצד שוק שכירות חריג בעוצמתו, שבו כמעט מחצית מהדירות אינן בבעלות.

לפי דוח “הרשויות המקומיות בישראל 2023”, תוחלת החיים הממוצעת בישראל בשנים 2019 עד 2023 עומדת על 83.1 שנים. ניתוח כ-40 ערים גדולות מראה שתל אביב ניצבת מעל הממוצע הזה: שלוש הערים הגדולות – תל אביב, ירושלים וחיפה – מציגות תוחלת חיים דומה, סביב 85.3 עד 85.4 שנים, כלומר כשנתיים יותר מהממוצע הארצי.

ביחס לערי המרכז והשרון, תל אביב נמצאת בצמרת אך לא בראש הטבלה. מודיעין מובילה עם 87.5 שנים, ורעננה אחריה עם 86.7 שנים. הוד השרון מדווחת על כ-85.7 שנים, כפר סבא על כ-85.3 והרצליה על כ-85.2 שנים.

כלומר תושב תל אביב חי בממוצע יותר מתושב העיר הישראלית הממוצעת, ובפער ניכר לעומת ערים מוחלשות כמו אום אל פאחם, שבה תוחלת החיים עומדת על כ-78.8 שנים בלבד.

אם בתחום הבריאות תל אביב דומה לערי השרון המבוססות, בשוק הדיור היא בולטת אפילו יותר. הדוח מראה כי מצפה רמון מובילה את מדד השכירות עם כ-57 אחוז דירות בשכירות, אחריה חריש עם כ-51 אחוז, ותל אביב מיד אחריהן עם כ-48 אחוז מהדירות המוגדרות כדירות בשכירות – שיעור כמעט כפול מהממוצע הארצי, שנע סביב כ-29 אחוז.

המשמעות: בעוד שתוחלת החיים בתל אביב דומה לזו של רעננה, הרצליה וכפר סבא, הסיכוי לגור בדירה שכורה בעיר גבוה בהרבה. בערים חלשות יותר, למשל אום אל פאחם ונצרת, פחות מעשרה אחוזים מהדירות מושכרות, והבעלות על דירה היא עדיין ברירת המחדל.

הנתונים מחזקים את מה שתל אביבים חשים ביום יום: מצד אחד, שירותי בריאות נגישים, תשתיות עירוניות מפותחות ומעטפת תרבותית וחברתית שמאריכה חיים. מצד שני, שוק דיור יקר ותזזיתי, שבו שכירות היא אורח חיים ארוך טווח ולא רק תחנת ביניים בדרך לדירה בבעלות.