תערוכה ראשונה בגלריית בית המשאבות בנווה שאנן

עיריית תל אביב-יפו תפתח ביום חמישי (24.3) את התערוכה הראשונה מתוך סדרה של שש תערוכות בגלריית בית המשאבות השוכנת בנווה שאנן ברחוב רשי”ף 13.

התערוכה הראשונה, תערוכת יחיד של האמן סשה סרבר “הלכתי, תכף אשוב” והאוצר חגי אולריך, תוצג ועד ה-27, באפריל, ותהיה פתוחה לקהל הרחב 24 שעות ביממה במהלך כל ימי השבוע.

גלריית בית המשאבות היא גלריית חלון ציבורית של עיריית תל אביב-יפו. החלל, חלון ראווה מרובע המאפשר צפייה בתערוכה המוצגת בו עשרים וארבע שעות ביממה, נפתח מחדש לאחר הפסקה קצרה ומזמין את העוברות והעוברים ברחוב להציץ לרגע או להשתהות אל מול המוצג בו, ומהווה עוד פלטפורמה אדירה לאמנים ואמניות תושבי נווה שאנן להצגת אמנות במרחב הציבורי.

התערוכות בסדרה, יבקשו להראות את השפה האישית של כמה מן האמנים והאמניות הפועלים בשכונה, ויתייחסו לחלון הגלריה כגבול מנטלי ורגשי, המחבר בין האישי, האינדיבידואלי והסובייקטיבי, לבין המשותף, החברתי והתעשייתי, ובו החוץ והפנים כמו מתחלפים זה עם זה ומשתנים זה אל מול זה. התערוכות ינועו בין מראות קונקרטיים של הסביבה אל זיכרונות מדומיינים של האמנות, במטרה לתת לצופים ולצופות, מבט פנימה והשתקפות החוצה, כפי שעשוי לקרות בעמידה מול חלון ראווה ברחוב.

בתערוכה הראשונה לעונה, “הלכתי, תכף אשוב”, האמן סשה סרבר מציג מיצב פסלי קלקר הדומים לחלקי רהיטי עץ ישנים, שבורים או שלמים, וקרשים, שנחים וכמו ממתינים לפינויים על ידי העירייה, או כאיסוף למדורה. בעבודותיו, המחקות אובייקטים מחייהם היומיומיים של בני אדם, או מהיסטוריה תרבותית משותפת, סרבר מחבר בין תנאי מציאות חומריים והיסטוריים לבין חוויות רגשיות, אישיות או משותפות. הקלקר, חומר פלסטי וגס, מדגיש היבטים מזויפים, תעשייתיים, וארגוניים, הקיימים בחיינו, לעתים ללא ידיעתנו המלאה, המעורבבים בחיי היומיום. “הלכתי, תכף אשוב” היא הצעה אירונית ומשעשעת אך רצינית, של סרבר, לסיטואציה בה האדם, המרומז בהיעדרו בזכות הרהיטים וחומרי הבעירה שנאספו מרחובות השכונה, משתקף בשינויים שהמקום עובר. התערוכה הבאה תהיה של האמן גיל יפמן.