שיר לשבת / מאת המשורר דוד ברבי

הוֹמָאז’ לְאוּם כֻּלְתוּם

כְּבָר לִמְּדָה אוֹתִי הַשִּׁכְחָה

וְלִבֵּךְ כְּבָר לֹא לֶחֶם חֻקִּי

וְלִבִּי כְּבָר נִרְפָּא מֵהָאַהֲבָה

וְזֵכֶר הַיָּמִים כְּבָר לֹא אִתִּי

אָז לָמָּה אַתֶּם בָּאִים וּמַזְכִּירִים

לָמָּה תְּסַפְּרוּ לִי אוֹתָם יְמֵי הָאַהֲבָה

שֶׁכְּבָר הִתְרַגַּלְתִּי לְשִׁכְחַת הַפְּרָחִים

וְחָשַׁבְתִּי שֶׁהָאַהֲבָה אֵינָהּ קְשׁוּחָה

וַאֲנִי הֶאֱמַנְתִּי שֶׁאוּכַל לִשְׁכֹּחַ

וַאֲנִי רוֹאֶה אֶת הַשִּׂמְחָה וְהַיֹּפִי

וְהַלֵּב מִתְרַגֵּשׁ וּמִתְגַּעְגֵּעַ כְּמוֹ הָרוּחַ

לְזַרְעֵי הַפְּרָחִים הַנִּטְמָנִים לְלֹא דֹּפִי

לוּ רַק יְדַעְתֶּם כְּאֵבִי לוּ יְדַעְתֶּם גַּעְגּוּעַי

הֱיִיתֶם שׁוֹכְחִים אִתִּי אֶת זִכְרוֹן יָמַי