דר רחוב בנווה שאנן (למצולם אין קשר לכתבה). צילום: מאיר אליאל רבינוביץ
דר רחוב בנווה שאנן (למצולם אין קשר לכתבה). צילום: מאיר אליאל רבינוביץ

נווה לא שאנן

תושבות שכונת נווה שאנן יצאו בקמפיין של סרטונים ברשתות החברתיות בזעקה ובדרישה: תוציאו את בתי הבושת, ואת הכספומטים לממכר סמים, ששורצים מתחת לבית שלנו
רותי בוסידן | 05.10.2021

תושבות שכונת נווה שאנן בדרום תל אביב, קוראות לעיריית תל אביב ולמשטרת ישראל לשים קץ להיקף הנרחב של הטרדות, תקיפות מיניות ואלימות נגד נשים במרחב הציבורי, וקוראות לסגור את עשרות בתי הבושת בשכונה והשבת המשילות ותחושת הביטחון האישי לרחובות. תושבות השכונה יצאו לאחרונה בקמפיין רשת חדש, הכולל סדרה של סרטונים בהם הן מספרות בעדות ממקור ראשון על חוויותיהן היומיומיות והאישיות כנשים המתגוררות בשכונה: הטרדות ותקיפות מיניות, שידול לזנות, תקיפות אלימות, חרדה ופחד.

הקמפיין מלווה גם בכרזות שהופצו על לוחות מודעות תחת הכותרת "נשים מותקפות. חולדאי שותק" ואלפי פלאיירים שחולקו בשכונות הצפוניות של העיר להגברת המודעות למצבן של נשים תושבות דרום העיר.

צילום בנווה שאנן (לרבות הצילום שבכותרת): מאיר אליאל רבינוביץ

צילומים בנווה שאנן (לרבות הצילום שבכותרת): מאיר אליאל רבינוביץ

מוטי כץ, חבר ועד השכונה ומנהל עמוד הפייסבוק "דרום תל אביב בקריז" שמונה 8000 איש, מסביר את הרקע לקמפיין: "שכונת נווה שאנן היא שכונה שמתאכלסת בשנים האחרונות בהרבה בניינים חדשים ובהגירה חיובית. בשכונה קיימים כ-32 בתי זונות פעילים הפועלים בקומת החנויות. במהלך השנים נשים הדירו את רגלם מהמקום הזה. בשנה האחרונה התאכלסו בניינים חדשים, בין היתר ברחוב פיין 1, שהיה בעבר המקום הכי נורא והיום הוא מאכלס 130 בני אדם, מתוכם עשרות נשים נורמטיביות ששוכרות בבניין דירה. מה שקורה מאז שהבניין אוכלס זה שכל הבנות שנמצאות שם מוטרדות, מדי יום, בכל פעם שהן יוצאות ממפתן דלתן".

כיצד הן מוטרדות?

מוטי כץ: "הן מקבלות הצעות, משדלים אותן לעשות מין, אחת מהן הותקפה. מדובר בתופעה. לאיפה שהן לא יילכו – גינת כלבים, מכולת, הסעה, הן יקבלו הצעות. הן חוששות לחייהן, זה מאוד לא נעים להיות מוטרדת מינית על בסיס יומיומי".

מראה אופייני ברחובות נווה שאנן. צילום: מוטי כץ

מראה אופייני ברחובות נווה שאנן. צילום: מוטי כץ

שיכורים מציקים

קסם סיימון, בת 34, גרה ברחוב פיין 1, והיא אחת ממשתתפות הסרטונים בקמפיין ברשת. "אני גרה שם מאמצע אפריל, חמישה חודשים, שוכרת דירה", היא מספרת לתל אביב אונליין. "לפני כן גרתי בפלורנטין, כאן שכר הדירה נמוך יותר והבניין חדש. המיקום מדהים, מרחק הליכה מהעבודה, והבניין מאוד קהילתי, אבל לצערי הרע והמכוער יותר דומיננטי בעיקר עבור נשים. הסביבה מאוד לא נעימה, אין ביטחון אישי, כל יציאה מהבית היא מלחמה קטנה, בכל יציאה מהבית גברים שבאים לצרוך זנות נוסעים אחרי לאט, פונים אלי ומציעים לי הצעות. ההתמודדות היא לפעמים להתעלם ולקוות לטוב. כשאני מעירה להם הם לפעמים מתעקשים ואומרים לי 'אני אשלם לך יפה'. מבחינתם, ברגע שאני אישה ברחוב אני למכירה, אני מפסיקה להיות בת אדם. זה קורה בכל שעות היום, לא רק בלילה, גם בארבע אחר הצהריים, גם בשמונה בבוקר בהמתנה להסעה לעבודה, גם כשאני חוזרת מהים עם הכלב. כל הזמן יש הצקות ועבורי זאת עיקר הבעיה".

בנוסף מתארת סיימון בעיות נוספות: "יש המון שיכורים ברחוב שיושבים ברחוב, שותים בירה ומציקים לעוברים ושבים, הרבה פעמים יש מכות, ומלוכלך מסביב. דווקא רואים בשכונה ניידות משטרה ופקחים עירוניים אבל זה לא מספיק רק להיות, צריך גם לפעול. לא מזמן הלכתי ברחוב בשישי בצהריים עם הכלב וגבר הלך אחרי ושאל אם אני עובדת. הוא לא הפסיק ללכת אחרי. ראיתי שיש פקחים ואמרתי להם – 'הבחור הזה הולך אחרי ומציע לי הצעות ושידול לזנות האם יש משהו שתוכלו לעשות איתו?'. התשובה שלהם הייתה – 'אנחנו לא שוטרים אבל זה בסדר אנחנו פה'. הם לא ניגשו אליו, ולא העירו לו. זה ממש לא נעים. המצב נפיץ. אם לא אהיה דרוכה מספיק עלול לקרות משהו. אני צריכה להיות מרוכזת כל הזמן".

מה מטרת הקמפיין?

"המטרה של הקמפיין היא לעורר מודעות בקרב מי שלא גר כאן ולהראות עד כמה ההטרדות הן יומיומיות. אני יכולה לעזוב את הדירה אבל מה עושות המשפחות השורשיות בשכונה או אלה שמוגבלים כספית? יש חוק כלים שלובים – כל 'הסחלה' הזה לא נשאר בנווה שאנן אלא זולג לגינת החשמל ולפלורנטין. זה יוצא מהשכונה ומגיע למרכז תל אביב. לכן צריך להתייחס לזה גם כשזה קורה רק כאן. מה שהיה משפר את המצב זה הגברת האכיפה סביב הזנות – שהמשטרה תיתן דוחות, המשטרה מכירה את רוב הזונות ברחוב, שיאכפו את החוק הקיים לפחות".

תושבת נווה שאנן אביבה שמש. צילום: באדיבות אביבה שמש

תושבת נווה שאנן אביבה שמש. צילום: סיגל קולטון

שכונה או מזבלה

אביבה שמש (בצילום למעלה), גם היא תושבת השכונה, מתגוררת ברחוב איגר שגם אליו הייתה הגירה חיובית בשנים האחרונות. "אני מתניידת על אופניים החוצה ולתוך השכונה וזה קצת מקל עלי את המעבר הלא נעים בתוך השכונה" , היא מספרת, "אני בדרך כלל לא מסתובבת אם אני לא צריכה. יש לי מסלול די קבוע אבל גם במסלול הזה לא נעים. פעמיים ביום לפחות לעבור ולראות את כל האנשים האלה הנרקומנים שהם בסך הכל מסכנים אבל עם כל האמפתיה – זה משאב מתכלה. לשם כך יש רשויות שאמורות לטפל גם בהם וגם בשכונה שתראה שכונת מגורים נורמלית. אני גרה בשכונה שלוש שנים והרושם הוא שהמצב מחריף. ההומלסים והנרקומנים מסתובבים בכל מקום".

צילומים בנווה שאנן (לרבות הצילום שבכותרת): מאיר אליאל רבינביץ

צילומים בנווה שאנן (לרבות הצילום שבכותרת): מאיר אליאל רבינביץ

מה היית רוצה שיקרה?

"בשורה התחתונה – עבורנו בתור תושבים אנחנו רוצים שכונת מגורים ולא מקום שנראה כמו מזבלה. עד היום העירייה העלימה עין. עשו כל מיני דברים קוסמטיים אבל השכונה הזאת צריכה טיפול יסודי יותר. לי לא יעזור שיקימו גן שעשועים ברחוב. יש הרגשה שברגע שאת עוברת את מנחם בגין את נכנסת לאזור אחר, מערב פרוע שבו הכל מותר. נוהגים עם אופניים חשמליים באמצע הכביש, יש הטרדות, זורקים מבטים, 'בואי מותק', ישראלים ולא ישראלים שזה לא נעים. יצא שעברתי ליד רחוב סלמון ומכונית האטה וזרקה לעברי הערה לא נעימה. התחושה הכללית בשכונה לבחורה היא לא נעימה. לאחרונה נוספה גם הבעיה של חמולות פשע שנכנסו לשכונה. זה גם כן מפחיד. אין תחושת ביטחון. אפילו שאני על אופניים זה לא בהכרח בטוח. לא מזמן עבר מישהו לידי ונתן לי מכה בפרצוף. אני כל הזמן שואלת את עצמי למה אני גרה בשכונה הזאת? אני מאוד מקווה שהמאבק שלנו יישא פרי".

מוטי כץ מסכם: "הבעיה המהותית של השכונה זאת הפשיעה שקיימת בה ולא קיימת בשאר השכונות. קבוצת הפייסבוק 'דרום תל אביב בקריז' הוקמה לפני כשנתיים ומתעדים בה את מה שהתושבים עוברים – כספומטים (תחנות לממכר סמים), תשע חמולות של פשע שפועלות בשכונה ובתי זונות. היינו בפגישה עם חולדאי ואמרנו לו שזה לא מקובל. הדרישה שלנו היא חד משמעית. אנחנו דורשים סגירה של כל בתי הבושת בשכונה, וסגירת כל ה'כספומטים'. אנחנו דורשים למגר אותם. לא ניתן שנשים בשכונה לא ירגישו בטוחות. הן לא צריכות להסתובב עם גז פלפל וכלב תקיפה כי הן לא יכולות לצאת מהבית".

 

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.