בין אובדן לתקווה: דקות מטלטלות במרכז לבריאות האישה

במרחק של חדר אחד בלבד, ובפער של דקות ספורות, נדרשה עובדת סוציאלית אחת להתמודד עם שני קצוות של החיים.

כך קרה לאחרונה להילה יצחקי, עובדת סוציאלית במרכז לבריאות האישה פארק הים בבת ים של כללית במחוז תל אביב-יפו, שחוותה רגע קיצוני במיוחד בעבודתה.

בזמן שישבה עם זוג שניסה לעכל אובדן של לידה שקטה, נקראה יצחקי בדחיפות לחדר הסמוך. שם המתינה אישה אחרת – בהיריון, מבוהלת ולאחר ירידת מים מוקדמת, רחוק מאוד מהמועד שבו הייתה אמורה ללדת.

בתוך רגע אחד, נדרשה יצחקי לעבור מעיסוק באבל ושכול להתמודדות עם חרדה עמוקה מפני סכנה לחיים שעדיין מתהווים.

"זה היה המעבר החד ביותר שחוויתי בקריירה", מספרת יצחקי. "התנצלתי בפני הזוג, ויצאתי לסייע לאישה. היא הייתה מבועתת. זה לא היה הזמן שלה ללדת והיא רעדה כולה. הצוות הרפואי של המרפאה הוקפץ מיד, אבל היא לא עזבה לי את היד".

יצחקי מספרת על חשיבות הנוכחות של עובדת סוציאלית במרפאות: "הייתי צריכה להיות העוגן שלה, להרגיע אותה ובין היתר גם להתקשר לבעלה ולמשפחתה. בזמן שהצוות המקומי העניק טיפול ראשוני וליווה אותה לאמבולנס".

לאחר רגעי המתנה מורטי עצבים, התקבל העדכון המרגיע – הלידה נעצרה, האישה במצב תקין והתינוק ממשיך להתפתח ברחם.

רק לאחר שהאישה פונתה והמתח מעט שכך, חזרה יצחקי אל החדר הראשון. לדבריה, לא נדרשו מילים רבות כדי להסביר את ההיעדרות הקצרה. התחושות היו ברורות לכולם.

"זה התמצית של העבודה שלנו במרכז לבריאות האישה. בדקה אחת את נוגעת במוות ובשכול, ובדקה השנייה מתרגשת על חיים חדשים שמגיעים לעולם. כשחזרתי לחדר אל הזוג, הם הבינו מיד. הכאב שלהם עדיין שם, אבל באותו רגע, הדלת הזו הפרידה בין שני העולמות שמרכיבים את הקיום שלנו".

האירוע ממחיש את המורכבות הרגשית החריגה של העבודה במרכזים לבריאות האישה – מקום שבו שמחה וחרדה, התחלה וסיום, מתקיימים זה לצד זה, לעיתים בהפרש של כמה דקות.