בלתי ראוי להוביל מלחמה / ניר חפץ

ביום שבת, 7 באוקטובר 2023, כשמפלצות הטרור של חמאס טבחו מאות זקנים, צעירים, נשים וטף, ורצחו בדם קר משפחות שלמות, חטפו אזרחים וילדים לעזה וערכו פרעות בחוצות ישראל, הייתי משוכנע שבנימין נתניהו יחזור למוטב. חשבתי שאחרי כמה שנים, בהן העדיף בעיניי את טובתו האישית על פני טובת המדינה, שנים שבמהלכן שם בראש סדר העדיפויות האמיתי שלו כמנהיג את ביטול משפטו הפלילי ושרידותו הפוליטית, לפני הביטחון, לפני הכלכלה ולפני אחדות העם, ישוב אלינו לתקופת המלחמה ביבי הישן שהכרתי. ראש הממשלה המסור, המוכשר והמנוסה שלפני שנת 2017, מר ביטחון ואשף ההסברה והדיפלומטיה. טעיתי בענק.

התנהלותו של נתניהו סביב הקמת ממשלת החירום הלאומית, ממחישה זאת. כבר ביומה הראשון של המלחמה, הציע לו יו"ר האופוזיציה, יאיר לפיד, להקים ממשלת חירום לאומית ללא האגף הימני קיצוני בממשלה, קרי בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר. נתניהו ראה בכך, בצדק רב (!), ספין פוליטי של לפיד על גבו. אחרי הכל, איזה מנהיג ייכנע לאולטימטום פוליטי ויזעזע את ממשלתו, בעיצומה של לחימה? זה היה מהלך מיותר, ולדעתי מביש, מצדו של לפיד. אבל זמן קצר לאחר מכן הודיע יו"ר המחנה הממלכתי, בני גנץ, כי יסכים להיכנס מתחת לאלונקה עם הממשלה כולה – בהרכבה הנוכחי – ובלבד שתינתן לו, ולחברי הכנסת גדי אייזנקוט וגדעון סער, השפעה אמיתית בקבינט ובמטבחון הביטחוני-מדיני על ניווט המערכה הצבאית.

זו הייתה הצעה שבעצם "אי אפשר" לסרב לה. שני רמטכ"לים, גנץ ואייזנקוט, ומפלגת הימין הממלכתי של סער, יצטרפו לממשלה לתקופת המלחמה בלי תיקים ובלי זעזועים וללא תנאים פוליטיים, ויביאו לקבינט המדולדל של ביבי-גלנט-מירי רגב-יריב לוין-אלי כהן-ישראל כץ-בן גביר-סמוטריץ-ואבי דיכטר לא רק ניסיון צבאי יקר מפז, אלא גם קונסזוס רחב בציבור. על פי סקר אחרון במעריב, 80% מהציבור הישראלי מעוניין בהקמת ממשלת חירום לאומית כזאת.

לתומי חשבתי, שנתניהו יפגין מנהיגות באחת משעותיה הקשות ביותר של המדינה מאז מלחמת השחרור, ישים בצד כול שיקול פוליטי עד שיסתיים מרחץ הדמים, ויקפוץ במהירות על המציאה – איחוד כל חלקי העם סביב ממשלתו השנויה במחלוקת, אחרי חודשים ארוכים של קרע ופילוג שלא נחזו בעמנו מאז חורבן בית שני. שסע נורא שנתניהו עצמו הוא המחולל, המוביל והאשם המרכזי בהתהוותו.

נתניהו אולי נשאר המנהיג הכי מוכשר ומנוסה שהיה לישראל. הוא בוודאי אחד המתוחכמים והידענים אי פעם. אבל לא פחות מכך – כפי שהוכיחה גרירת הרגליים שלו ביומיים האחרונים – הוא גם המנהיג הבלתי ראוי ביותר שקם למדינתנו ב-75 שנותיה. בזמן שטובי בנינו ובנותינו הסתערו בגופם על מחבלים חמושים ב-22 יישובים בדרום, ושילמו בחייהם, המשיך מנהיג העם לחשוב פוליטיקה. נתניהו שאני הכרתי בשנים 2009-2016, לא היה מתנהל כך.

עובדה: לאחר הצעת גנץ להיכנס לממשלת חירום כמעט ללא תנאים, קרי ללא תיקים ומבלי לגרוע מהממשלה ומהקבינט את בן גביר וסמוטריץ', בזבז נתניהו שתי יממות בנימוק שהוא עסוק בניהול הלחימה. עורך הדין הפרטי שלו, מיכאל רבילו החביב אך נטול כול השפעה פוליטית – אני מכירו אישית היטב – הוא מקצוען ממושמע ופדאנט, עושה דברו של נתניהו אחד לאחד. ביומן העמוס של רבילו לא נמצא זמן להיפגש עם רונן אביאני, עורך הדין של גנץ, ביום ראשון 8 באוקטובר. לעו"ד רבילו היו כנראה עניינים דחופים יותר, מאשר לאחד את העם באחד הרגעים השחורים מאז 1948, או שמא הבוס שלו לחש לו "מיכאל, תהיה עסוק".

רק בבוקר יום שני, 9 באוקטובר, נפגשו שני עורכי הדין – פגישה טכנית לחלוטין, לא מאוד חשובה, שיכלה להתקיים אחרי שהמנהיגים כבר סיכמו את העקרונות ויצאו בהצהרות עודדות לציבור, כפי שייחלו גנץ, סער ואייזנקוט.

גם לאחר פגישת רבילו-אביאני, בבוקר ה-9 באוקטובר, לא אצה הדרך לבנימין נתניהו לאחד את השורות בהנהגה ובעם. הוא חיכה עד לשעות הערב של אותו יום, כדי לנאום כהרגלו בפריים טיים, תמיד בשידור חי בשעות צפיית שיא, כאילו חשוב הרייטינג בעת הזאת. בנאום הוא קרא לגנץ להיכנס לממשלת חירום לאומית ללא תנאים מוקדמים. זה היה עוד נאום רדוד, קלישאי וחסר ערך מבחינתם של מיליוני ישראלים, לפחות מחצית האוכלוסיה, שאין לה שום אמון בנתניהו. עוד ספין תקשורתי. עוד תרגיל "בליים גיים" ביביסטי טיפוסי. בפועל, עוד יממה חלפה, וממשלת החירום שהייתה יכולה לקום בבוקר – נדחתה ליום אחר. נו, מה בוער?!
נכון, נתניהו אכן עושה לילות כימים, מאז שבת 7 באטוקטובר, בדיונים ביטחוניים. זה אמיתי. לא בלוף.

הוא באמת עסוק ועמוס בימים אלה 24/7. אבל הוא לא עושה טובה לאף אחד מאיתנו, זה התפקיד שלו, להגן על ביטחון המדינה אחרי שבמשמרת שלו אירעה הפאשלה המודיעינית והמבצעית והלאומית הכי חמורה מאז יום כיפור 1973.

והנה הטוויסט בעלילה. סורפרייז, הפתעה. לנושא אחד נתניהו כן מצא זמן בלו"ז הצפוף שלו: ביום שלישי, 10 באוקטובר, היום הרביעי לאסון הלאומי ולמלחמה, פינה ראש הממשלה זמן לכינוס ראשי סיעות הקואליציה לצורך דיון פוליטי באופציית ממשלת חירום לאומית. פתאום, כאשר ביבי קינג צריך להבטיח את שרידותו האישית כראש ממשלת ימין מלא על מלא, ממשלת ההפיכה המשטרית שלא תהסס לבטל את משפטו הפלילי, הוא מצא זמן יקר לדיון פוליטי.

התותחים רועמים? שירעמו.

מדוע מתנהל בנימין נתניהו בעצלתיים? מהו האינטרס הפוליטי שלו למרוח זמן עד להקמת ממשלת חירום לאומית? על פי מיטב הבנתי, שני שיקולים מרכזיים מנחים אותו, האחד עלוב מן השני. ראשית, נתניהו רוצה להרגיע, לשכנע ולקבל את הסכמת שותפיו הקואליציוניים, ובראשם איתמר בן גביר (עוצמה יהודית) ובצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית), כדי לשמור על יציבות ממשלתו בשוך הקרבות. כשתסתיים המלחמה, הוא יודע, צפויה לו תופת של ביקורות, מחאות ודרישות לחקור את מחדל ה-7 באוקטובר. 64 האצבעות של חברי הקואליציה הנוכחית שלו יהיו הכרחיות כדי לבלום הצעות להקמת ועדת אגרנט 2, או ועדת כהן 2, הפעם לחקירת אחריותו של הדרג המדיני למחדל ולטרגדיה.

השיקול השני הוא, שלא נכון לו להכניס את יריביו הפוליטיים לקבינט ולממשלה בשלב ההלם והבלימה של המלחמה, בעודנו קוברים את מתינו ורודפים אחרי מחבלים שנותרו בשטח. מבחינה תדמיתית עדיף לנתניהו להכניס את גנץ, המועמד המוביל בסקרים לרשת אותו כראש ממשלה, רק לאחר שצה"ל יעבור ליוזמה ולמתקפה. מתקפת נגד שיזם ביבי קינג לבדו, ללא גנץ.

למרות כל זאת אפשר להניח, כי ממשלת חירום לאומית קום תקום בקרוב. מדוע? כי רצון העם ינצח. המהלך ישדרג את ההרכב האנושי בקבינט, ויגביר את אמון הציבור (ואת אמון צבא העם) בהנהגה הפוליטית של המלחמה. אבל דבר אחד לא ישתנה, לפחות על פי דעתי: בראש ממשלת החירום הלאומית ימשיך לעמוד אדם, אשר רואה את טובתו האישית והפוליטית, לפני דאגתו לחייהם של הלוחמים שהוא שולח לקרב. רבים מהם "אנרכיסטים", בעיני בנו הבכור והמשפיע, יאיר נתניהו, אשר לא מיהר לעלות על המטוס הראשון לארץ כדי להתנדב ולסייע במאמץ הלאומי.

אה, וד"ש חם לכם ממיאמי, טייסי-קרב-שמאלנים-בוגדים שכמותכם.

עו"ד ניר חפץ. צילום: פרטי

• גילוי נאות: ניר חפץ נימנה על השותפים באתר "תל אביב אונליין"