יוליה, לא רק המסעדה התל אביבית הכי קרובה לים / שי שגב

מי לא מכיר את מסעדת יוליה, שקיימת במרכז נמל תל אביב כמעט 20 שנה.

בימי החורף הקרים גלי הים הגבוהים מתנפצים על המזח, שנמצא כמה מטרים מקצה המסעדה, מה שעושה אותה למעשה למסעדה הקרובה ביותר לים בתל אביב.

המיקום

ישנן לא מעט מסעדות דגים טובות ברחבי העיר, ועם השנים (למעשה, מאז 2006) יוליה צברה לה קהל לקוחות נאמן – חלק גדול הם תושבי שכונות הצפון הישן, אך בעיקר כאלו שעושים את דרכם מחוץ לעיר הגדולה כדי ליהנות מהנוף הקסום והשקיעות הצבעוניות הנשקפות מחלונות המקום, ואולי בעיקר כדי ליהנות ממנות הדגים ופירות הים המיוחדים שמוצעים בתפריט.

האווירה

בימים האחרונים, כשהאווירה מתקררת והשקיעה מתחילה מיד לאחר השעה 16:00, מזח נמל תל אביב מחשיך, ואולי בשל הקור העז, כמעט ריק מאדם לקראת השעה 20:00. גם בעת הכניסה למסעדה נראה שלא הרבה מן השולחנות מלאים, עת מעט הסועדים הצליחו להיפרד מתחלואות החורף ועשו את דרכם לסעוד את ליבם בסתם יום של חול.

יחד עם זאת, המסעדה מוארת, האווירה משמחת, המוזיקה העדינה מתנגנת והצוות מוכן במלואו לענות לכל אדם שמוצא דרכו למסעדה. במהלך הערב אולי נצפו שישה-שבעה זוגות מתחלפים וסועדים, אך המחסור בהמולה לפעמים רק מקדש את השקט.

המנות הראשונות

מנת הסביצ'ה הנהדרת (צילום: מירית שגב)

תפריט המסעדה אינו גדול ורחב, וכך גם המנות הראשונות מציעות כשמונה פריטים בלבד.

בחרנו לנסות מנה שמגיעה כמובן מהצד שבו המסעדה מתמחה – גזרת הים, ומנה נוספת מתחום הבשר. ישנן גם מאזטים וסלטים כמנה מרכזית, אך לא לשם כך עסקינן.

ראוי לשבח, כי סביצ'ה דג הים (כולל אבוקדו, בצל סגול, כוסברה, עגבנייה ולצ'ה דה טיגרה) הוא מן הטובים ביותר שנטעמו אי פעם במסעדות דגים בישראל.

לא רק שכמנה ראשונה היא גדולה, מוקפדת ונראית נהדר, אלא גם חומרי הגלם טריים ביותר, הרכיבים קצוצים בדיוק במידה וכל ביס טעים מקודמו. במחיר של 74 שקל – המנה יכולה להשביע גם אדם רזה, וזו גם המנה שהרשימה אותנו הכי הרבה וגרמה לנו לרצות לשוב למסעדה ולטעום אותה שוב.

מה שפחות מאפיין את המסעדה – קרפצ'יו בקר (כולל  שמן זית, לימון, עגבנייה מגורדת, פרמז'ן וארוגולה) – הגיעה מנה די סטנדרטית של פיסות בשר קצוצות דק. אמנם לא היה חומץ בלסמי וכן הייתה גבינת פרמג'יאנו-ריג'אנו, אך במחיר 66 שקל, קשה היה לתת אפיון של זהות או טעם יוצא דופן וייחודי.

המנות העיקריות

מנת השרימפס של יוליה (צילום: מירית שגב)

ישנן רק שש מנות דגים במסעדת יוליה (מלבד מנות פסטה או בשר), הרואה עצמה כמסעדת דגים ופירות ים. כלומר חמש מנות דג ומנה בודדת של פרי ים: שרימפס (כולל חמאה לימונית, ארטישוק, עגבניות, צ'ילי, שום ופטרוזיליה).

במנה מגיעים כשמונה חסילונים בגודל בינוני עם זנבותיהם. הצלחת הייתה גדושה ברוטב טעים, פיסות רבות של ארטישוק ועגבניות. השרימפס היו עשויים ברמת הפריכות הנדרשת, וגם הרוטב עשיר, אך גם פה קשה לשים את האצבע על ייחודיות או חותם ייחודי של המקום שננצור לנצח – 108 שקל.

מנת הפילה בר-ים (כולל ריזוטו זעפרן וגרידת הדרים, סלסה ורדה) הייתה יוצאת מן הכלל באופן ההכנה וגם ברמת הטעם. הדג בושל בדיוק במידת העשייה הנכונה ואף הריזוטו היה, כמו שאומרים, אחד אחד. יחד עם זאת, הגיע רק צידו האחד של הדג – כלומר, מחציתו של הדג ולא מנתו, ולכן מעט יקר עבור 138 שקל.

קינוח

קרם ברולה (צילום: מירית שגב)

בעת הביקור הוצעה מנת בית, באופן חד פעמי, של בננות מקורמלות עם גלידה (55 שקל) – מנה נחמדה ומחממת לב וקיבה לחורף, אך הסירופ השתלט על העוצמה ועל שאר הרכיבים והתבלינים בצלחת.

מהתפריט הקבוע היה קרם ברולה (כולל פיסטוק) – התחושה הייתה כאילו הופשר מן המקפיא בצורתו, מלבד הצריבה הטרייה שנעשתה מלמעלה. מנה מכובדת בגודלה ובעוצמת טעמיה, אם כי עדיין חסר מעט איזון בין הטעמים השונים – 54 שקל.

הביס האחרון

יוליה היא כנראה השריד האחרון למסעדות הקלאסיות שכיכבו בנמל בתחילת שנות ה-2000. התפריט צנוע עם דגים ופרי ים במנות העיקריות, לצד מבחר סלטים ודגים בראשונות.

המסעדה נהנית מהנוף הכי קסום שאפשר (בשעות היום) ויכולה גם ביום שגרתי וחם לארח מאות סועדים במקביל.

השירות והמקצועיות של המלצרים והצוות הוא ללא דופי, עת הם מכירים כל מנה ואף יודעים לפרט על מרכיביה.

יחד עם זאת, שווה ללכת ליוליה כדי ליהנות ממנות הדגים – אולי לא הכי זול, אבל בזה היא ממש שוחה.