נובמבר השחור: סצינת הקולינריה של ת"א במסע סגירות מעציב

מאז תחילת המלחמה, נרשמו בתל אביב לא מעט מסעדות שסגרו את דלתותיהן. הסיבות רבות ומגוונות: אם זה בתי עסק בבעלות חיילים שגויסו למילואים ולא הצליחו לתחזק את המקום, המצב הרוח הלאומי וגם כמובן המצב הכלכלי שלא מאפשר לסועדים לצאת ולבלות.  המסעדנים, שנאבקים ביוקר המחייה אל מול גזרות מחירי הנדל"ן ומיסי העירייה, החלו לקרוס.

חודש אוקטובר ובעיקר נובמבר הוא זה ששבר את הכלים במסעדה, עת הוכרזו בשישה הימים האחרונים דבר סגירתן של שורת מסעדות מובילות, חלקן עמוד תווך בקולינריה התל-אביבית.

רשימה עצובה

המפורסמת מכולן, לפחות מאז תחילת חודש נובמבר, היא מסעדת "סרפינה" האיטלקית הנמצאת בדיוק במרכז שכונת נופי ים, וזאת לצד אחותה "יאוזה" האסייתית – הנמצאת בדיוק קומה מתחתיה. שתי המסעדות-אחיות בבעלות האחים חג'ג' הכריזו שמצד אחד תקופת השכירות הסתיימה במקום, ומצד אחר הירידה בכמות הסועדים הביאו להחלטה שלא לחדש את השכירות, משמע לסגור את דלתות המסעדות לצמיתות. יש שמועות שאולי "סרפינה" תעבור למיקום חדש, אך כרגע זה רק שמועות…

מסעדה וותיקה נוספת, ואולי עם הנוף הכי יפה לים, הייתה "חצר גולדמן" ביפו. לאחר 25 שנות פעילות משובחת, המושתתת על תיירים (בעיקר חו"ל, אך חלק גם מערים סמוכות), המסעדה כבר לא יכלה לריב יותר עם עיריית תל אביב על השטח – סכסוך שנתגלע מזה שנים ארוכות, וגם פה – הלכה החצר, הלכה המסעדה.

בית המקדש לטבעונים של צפון אבן גבירול, הלא היא מסעדת וחנות "אלגריה", שקיימת למעשה משנת 2015, סובלת כבר חמש שנים מהרכבת הקלה. האבק, הרעש, הלכלוך (וזאת מבלי לכתוב אף מילה על הפקקים והחנייה) גרמו לבעלי המסעדה להבין שאין מוצא, והם הצטרפו לרשימה העגומה. האנושות אולי טרם החליטה אם טבעונות היא אופנה או דרך חיים, אבל אם זו אופנה – אפשר לצרף אותה לרשימת המסעדות הטבעוניות שנסגרו גם הן בשנה שעברה: "דוסה בר" ו-"416", ואלו הולכות ומתמעטות מן הסצינה התל-אביבית.

בית הקפה והמסעדה "קסבה" אשר בשכונת פלורנטין, אירח מתחילת המלחמה ותקופת הפינוי בצפון את מפעילי מסעדת "טאלי" מקרית שמונה. המקום הגיש מצד אחד קפה פלורנטיני משובח, ומצד אחר אוכל בסגנון הודו פינת קרית שמונה, ועתה נכנע גם הוא. כשהחבר'ה הבינו שהתיירות לא תחזור לצפון, או לשכונת פלורנטין, השכילו כי כבר עדיף לבלות בהודו, וסגרו.

רשת "סמאש בורגר" – עם הסניף המפורסם ביותר ברחוב אלנבי, נאצלו לסגור גם הם עקב בורות תקציביים, וכמובן מי רוצה לאכול בימינו המבורגר באלנבי, כשמול הפנים שלך גדר ובור עמוק של רכבת.

הרשימה עוד ארוכה. אפשר לציין מהשנה האחרונה גם את בית הקפה "חמנייה" אשר ברחוב בזל, "המטבחון" בשוק הכרמל (אחרי 27 שנות פעילות), מסעדת "אונזה" משוק הפשפשים, "מסעדת "וונג" שעברה רק למשלוחים, וכמובן המוסדות הקולינריים: "סנטה קתרינה", "NG", "גן השקמים", "וינה", "פורטונה דל מאר", "לה רפובליקה", "נורמן בן", "הבן של הסורי", "אנימאר", "ברוט", "טופולופומפו", "יאקימונו" ו-"דלידה" ועוד ועוד ועוד.

רשימה שמחה

ועם זאת, ולמרות המצב, גל הסגירות העגום והסצינה הקולינרית שלא מתפקדת – אולי זה מראה של מה שקורה מלמעלה, אפשר להגדיל את המסך ולמצוא גם כמה מקומות חדשים שנפתחים. יתכן שזה סימן של התחדשות, ונקווה שלא רק קבוצת אמיצים שפותחת מקום חדש בתקופה מדשדשת.

מרחביה 7 (שוק לוינסקי): השפית רותם לוי פתחה מסעדת-בר מבוססת על בישולים מהבית, ואף מסתייעת בבני משפחתה בתפעול. בין המנות: סלט עשבי תיבול וקינואה / שפצלה כוסמין עם פרגיות וברוקולי / קציצות בשר ופראסה / באגט עם שניצל / קציצות עם אריסה ועוד. מרחביה 7, תל אביב.

קולמי (פארק המסילה): כל מי שנכנס לפארק המסילה בתקופה האחרונה לא יכול שלא להבחין בבר היין שנראה שתמיד מלא. גרמן קוזיורא חובב היין עלה מרוסיה לפני שנתיים, והחליט שהוא פותח מקום עם מחירים נגישים (מתחיל מ-50 שקל לבקבוק). גם מי שרוצה כוסית יין, המחירים משתלמים – בטח שביחס לתל אביב. לצד היינות יש מבחר מנות נחמדות וקלילות. יהודה הלוי 22, תל אביב.

גבי גודיז (שוק הכרמל): גבריאל קופלר בן-זקן עברה מרחוב אלנבי (כמובן, בגלל השיפוצים) לשוק הכרמל, ופתחה שם קונדיטוריה משובחת בסגנון אמריקני. אלא שהפעם הצטרפה אליה הקונדיטורית ואחותה – רומי מישורי, שהביאה את הצד הצרפתי, והמקום מציע עתה גם מגוון מיני פטיסרי סטייל 'אמילי בפריז', ואתם חייבים לנסות את הטירמיסו לימון הטוב שטעמתם מימיכם. השומר 2, תל אביב.