מורה לתלמידים: אם תהיה עסקת חטופים וכניעה, ישראל תותקף ב-2027

בערב שלישי, 17 בספטמבר 2024, פורסם בחדשות 12, כי מורה לגיאוגרפיה בתיכון ליידי דיוויס בצפון תל אביב, הציגה בפני תלמידי כיתה י”א, על גבי מפה ושרטוט (כרזה), שהכינה מראש למטרה זו, תרחיש אימים: מה יקרה בשנת 2027 אם תתרחש עסקת חטופים וכניעה ישראלית, כך על פי המורה לגיאוגרפיה.

עמל ליידי דייוויס הוא בית ספר גדול מאוד בצפון תל אביב, בין שכונות אפקה למעוז אביב, ברחוב בני אפרים 226 (ליד המכללה האקדמית להנדסה תל אביב). לומדים בו כ-1,700 תלמידות ותלמידים ומלמדים מעל 150 מורים ומורים. יש בו חטיבת ביניים וחטיבה עליונה (כיתות ז’ עד י”ב).

תרחיש האימים שהוצג בכיתה

כתבת החינוך של חדשות 12, יעל אודם, הביאה את הכרזה שהוצגה בפני התלמידים, ואת הדברים שאמרה להם המורה לגבי מה שצפוי לנו בשנת 2027: “בעקבות ‘עסקת החטופים’ והכניעה הישראלית, כל ארגוני הטרור יקבלו מוטיבציה אדירה לתכנן ולבצע את התוכנית של 7 באוקטובר בהיקף ובממדים אדירים”.

בכרזה, שהעבירה המורה לתלמידים, פורטו כל ארגוני הטרור הפועלים נגד ישראל וכמות המחבלים בכול אחד מהם. על פי השרטוט, בשנת 2027 צפויים לחדור לישראל, בבת אחת, מכמה חזיתות, 100 אלף מחבלים מכוח רדואן (חיזבאללה), 100 אלף מהמיליציה השיעית בעיראק, 10 אלפים מג’נין, 100 אלף מהשומרון, 100 אלף מחבלי נוח’בה מעזה וגם כוחות צבא מצרים אשר “אם יריח חולשה יצטרף לחגיגה”.

תגובת מנהל ליידי דייוויס

הורי אחד התלמידים, שראו בכך עירוב של עמדה פוליטית במערכת החינוך, פנו למנהל תיכון ליידי דייוויס, נוה רובין, שנכנס לתפקיד רק לפני שלושה שבועות. רובין השיב כך: “הובא לידיעתי כי במהלך שיעור גיאוגרפיה בכיתה יא, הביאה המורה כרזה הנגועה בעיוות העובדות, בחוסר אובייקטיביות ובחוסר רגישות – לאור המציאות ולאור הזמנים בהם אנו נמצאים כעת. כאמור, ראיתי את הכרזה. הדבר הובא על ידי לידיעת משרד החינוך, רשת עמל ועיריית תל אביב”.

עוד כתב רובין: “המורה זומנה למשרדי מחר בשעה 07:45 בבוקר. אנא מכם, תנו לי את הזמן הדרוש לבירור הנדרש במקרה כגון זה. בבקשה הימנעו מעשיית דין, הכתמת והכפשת שם המורה, וכול פעולה שתגרום נזק שלא ניתן יהיה לתקן. אוציא עדכון מסודר בתום הבירור. נוה רובין, מנהל תיכול ליידי דייוויס”.

תגובת המורה לגיאוגרפיה

המורה לגיאוגרפיה הגיבה בכתב: “הבנתי כי המפה שחולקה עוררה סערת רגשות. המפה נועדה להכיר את גבולות ישראל דרך האקטואליה והשיח הציבורי. היא התייחסה לדעה אחת (אכן קיצונית), כאשר הדיון נסוב סביב עניין הגבולות בעיקר. בתוכנית שלי בהמשך, בהחלט, להביא צדדים נוספים”.

עוד טענה, כי בדיון הכיתתי היא הציגה את כל הקשת הפוליטית, והמפה הייתה רק דוגמה אחת לצד מסוים. “שוחחנו בכיתה על משמעות המפה”, כתבה, “כשרוח הדיון הייתה בעיקר אחדות. בשיעורים הבאים נמשיך לעסוק בצדדים נוספים של סוגיה כואבת זו”.