גרסת ההודו שלי / ענת אלשטיין

השבוע שוב התחברו לי החגים – חנוכה היהודי וחג ההודיה הצפון אמריקאי, על אף שהבנתי עוד קודם את הקשר ההדוק בין היכולת להכיר תודה ליכולת לחולל נס – בשנים האחרונות, תמיד בסמיכות לחג החנוכה.

בשנים האחרונות הוצפתי בהזמנות להכנת ארוחות חג ההודיה המסורתיות. גולת הכותרת בכל ארוחה כזאת היא מנת תרנגול ההודו המפורסמת, וכמו בכל חג שמכנס את המשפחה והחברים, מתכון ההודו המשפחתי הוא עניין רב משמעות.

אני מודה, בתחילת היכרותי עם ארוחות חג ההודיה, לא קסם לי לבשל תרנגול הודו. גם ההתעקשות של כל משפחה שאעיין במורשת המתכונים המשפחתית, שלא תמיד עלתה בקנה אחד עם העדפותיי הקולינאריות, לא עשתה חשק. באף אחד מהמתכונים שקיבלתי לא מצאתי את "האחד שיעשה לי את זה", לא את הטעם שיצית לי את החיך, ולא את והמראה שדמיינתי.

אבל עבודה זו עבודה, ולי לא נותרה לי ברירה אלא להתיידד עם ההודו, להוסיף לו את המגע שלי ולהפיח בו חיים חדשים. ניסיונות רבים עברנו יחד, התרנגולות הצלויות ואני. בין הדלקת נרות חנוכה לסופגניות ולביבות, שקדתי על פיתוח מתכון ההודו שלי, וגיליתי שלא רק היכולת לחגוג את הכרת התודה מצאה חן בעייני, אלא גם בשר ההודו (הנקבה בלבד) התחבב עלי, טעמו העדין, הניחוח המיוחד ותכונותיו המזינות ודלות השומן.

החלטתי לשנות את השיטה, לשנות מן היסוד את התפיסה של המנה, ובמקום למלא את הציפור, החלטתי לצלות אותה, ולהגיש אותה עם מגוון תוספות. יש הטועים ומחברים את הצלייה עם הצלי. אלו שתי שיטות שונות לחלוטין. צלי מכינים בסיר, אני מתכוונת לצלייה בתנור, כמו שמכינים עוף צלוי – Roasted Chicken. קריספי מבחוץ ועסיסי מבפנים. הצלייה מחדדת את טעמי הבשר של ההודו והקריספיות הופכת את הנגיסות בו לתענוג שמזכיר נתחי עוף על האש.

תהליך הצלייה מתבצע בנתחים שלמים שנפרסים רק לקראת ההגשה. מימדיו הענקיים של ההודו מחייבים זמן צלייה ארוך מאוד בחום נמוך יחסית, אך קודם לכן צריך "לסגור" את הבשר בעזרת מכת חום גבוהה מאוד, על מנת לכלוא בתוכו את מיצי העוף שישמרו על העסיסיות שלו גם לאחר הצלייה הארוכה. אני מתחילה עם מכת חום איומה, הכי גבוהה שאפשר, 5 דקות לק"ג הודו, 20 דקות לנתח של 4 ק"ג. לאחר מכן אני מורידה את החום ל-180 מעלות וממשיכה לצלות עד למידה הרצויה. הזמנים משתנים מתנור לתנור ובהתאם לגודל ההודו שלכם. אצלי זה לוקח לפחות שלוש שעות. מדי חצי שעה אני בודקת אותו, הופכת, מרטיבה אותו בנוזלים שניגרו ממנו, ונשארת קרוב כדי לראות איך הוא מתחיל להזהיב. חשוב לפתח חושים לצלייה שכזו. עם הזמן והניסיון תלמדו לדייק את זמן הצלייה בהתאם לתנור שלכם, לגודל ההודו, ולטעמכם אישי.

להתערב בקלאסיקה משפחתית ולשנות מתכון אהוב ומוכר שעובר מדור לדור זה מעשה אמיץ מאוד. לכל משפחה הטעמים וההרגלים שלה והיה לי ברור שאני מסתכנת בתגובות קשות ולא תמיד ראויות. אך לשמחתי, גרסת ההודו שיצרתי, קלעה בדיוק לטעמם של המזמינים האמריקאים השמרנים וחוללה את הנס הגדול! נס הפתיחות לחוויות וטעמים חדשים.

נסים אינם קורים. נסים נגרמים. בניגוד לדעה הרווחת שרואה בנס מעשה על-טבעי, בעיניי, נסים הם מעשים אנושיים שמתרחשים בטבעיות כביטויים של אהבה. כל דבר הנובע מאהבה הוא נס, כמו גם בישול שבא מאהבה, ואת ההודו שלי אני מגישה לכם באהבה לקראת חג הנסים.

מצרכים:

תרנגולת הודו במשקל של 3-4 ק"ג

400 גר' חמאה מלוחה

פלפל שחור גרוס

5 כפות חרדל דיזון

שלושה ענפים קצוצים של רוזמרין טרי,

כוס שלמה של ברנדי

אופן ההכנה:

המרינדה – ממיסים בסיר קטן, מעל אש קטנטונת את החמאה, הברנדי, חרדל הדיזון , הפלפל גרוס והרוזמרין. מערבבים עד שהתערובת חלקה. נותנים לתערובת להתקרר כחצי שעה.

מחממים את התנור לחום הגבוה ביותר.

מנגבים את העוף היטב בנייר מגבת.

מניחים את ההודו בתבנית צלייה ומורחים את כולו במרינדה תוך כדי מסאז' מפנק.

מכניסים את התבנית לתנור וצולים בחום גבוה, כעשרים דקות לק"ג הודו.

מנמיכים לחום בינוני-נמוך, כ-180 מעלות, לשלוש שעות לפחות, עד לדרגת העשייה הרצויה.

הופכים מידי חצי שעה, בודקים את הצבע, עד שהוא הופך לזהוב וקריספי.

מוציאים את ההודו מהתנור ונותנים לו לנוח כ-15 דקות. בודקים אם הוא מוכן, ואם אתם מעדיפים אותו עשוי יותר אפשר להחזיר אותו לתנור לעוד חצי שעה, שעה.

להגשה, פורסים את התרנגולת לפרוסות דקות בעובי של סנטימטר. אוספים את הנוזלים שהצטברו בתבנית ויוצקים מהם מעט על הפרוסות.

ענת אלשטיין – כותבת, מבשלת ומלמדת אוכל – מגישה מתכון ותובנות על הקשר שבין הכרת תודה ליכולת לחולל  נסים.

ענת אלשטיין. צילום: מיכל בסעד