פרידה מיצחק אלקולומברי, מבעלי סמי בורקס

יצחק אלקולומברי ז”ל, מבעלי המותג סמי בורקס בעבר, הלך לעולמו בשבוע שעבר בגיל 83, וזאת אחרי שסבל מבעיות בריאותיות רבות.

אלקולומברי, שהתגורר בשנים האחרונות בבית אבות באזור המרכז, השאיר אחריו 4 ילדים ולמעלה מ-10 נכדים.

סמי בורקס הייתה רשת בתי מאפה ישראלית מיתולוגית, שהוקמה על ידי סמי (שמואל) אלקולומברי, והפכה לסמל קולינרי ותרבותי.

מי שעזר לפתח את המותג היה יצחק אלקולומברי, בנו של סמי, שכיהן כמנכ”ל החברה והמוח המסחרי מאחורי הרחבת הרשת לעשרות סניפים ברחבי הארץ.

במהלך שנות ה-90 נקלעה החברה לבעיות כלכליות בניהולה, שהובילו בהמשך לסגירתה ולהכרזה על אלקולומברי כפושט רגל.

מי שהכיר אותו היטב היה חתנו לשעבר, יהושוע מאירי-ליכטר, שהיה נשוי לבתו הבכורה. “יצחק היה הספונסר של מכבי יפו בכדורגל במשך שנים ותרם המון לקהילה”, הוא מספר. “מדובר באיש נדיב מאוד, אולי אפילו יותר מדי”.

“הוא מאוד אהב לארח אנשים, ואני זוכר שראשי ממשלה, שרים וחברי כנסת תמיד חיפשו את קרבתו. מעגל החברים שלו כלל את האנשים הכי חזקים במשק. הוא עזר לבנות מותג, עוד כשאף אחד לא הכיר עדיין את המושג הזה”.

ספר קצת על האיש?

“הוא אהב לפנק ולתת. אני יודע שהוא תרם כסף רב למוסדות צדקה, לאו דווקא דתיים. אני זוכר שהוא נהג לשלוח ארגזים של בורקסים לחיילים. כזה היה האיש, גאון עסקי וכריזמטי שכבש את המדינה. הוא התחבר לכול שכבות העם, ללא קשר למעמד או שיוך פוליטי. הוא באמת אהב את כולם. יכול להיות שהלב הרחב שלו היה קצת בעוכריו”.

איך השפיעה עליו הנפילה העסקית?

“השפיעה מאוד. הוא לקח את כול האחריות על עצמו, ונפשית זה מאוד פגע בו. הנפילה הייתה במכה אחת, תוך כדי משבר כלכלי בארץ. הוא נכנס לשנים של חשבונות נפש”.

יש רגע מיוחד שזכור לך ממנו?

“אני זוכר את הערבים בבית שלו בהרצליה פיתוח, כשהתוכנית של דן שילון הייתה משודרת ברקע וכולם התאספו לצפות. זו הייתה תקופת ממשלת רבין השנייה. היינו אוכלים, שותים וחוגגים את החיים. הוא בעצמו לא השתתף בתוכנית, למרות שהוזמן פעמים רבות”.